ספריית חב"ד ליובאוויטש

רו

ב"ה, יום ד' ט"ו טבת, ה'תש"ו

כבוד הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א חו"ב וכו'

מהורמ"ד שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתב כת"ר.

א) הבין במכתב שלי שרצוני לפרש, שע"י שמועה שאומרים בעוה"ז נשמת בעל המאמר לומדת אז בישיבה של מעלה, והעיר שאמירת השמועה מועלת רק לענין שפתותיו דובבות בקבר, אבל הא שנשמתו בישיבה של מעלה הוא ענין בפ"ע, הבא ע"י שלמד תורה בכלל בחייו בעלמא דין, ואינו שייך לאמירת השמועה מפיו. - ולא מצאתי במכתבו שום טעם מה מכריחו ליכנס לחילוק זה. ואני בדעתי אעמודה. ואב"א פשט, אב"א סברא, אב"א מארז"ל. פשט: פי' הפשוט בסוגיין, שע"י אמירת השמועה משמו פועל: א) שגר ב) גר בשני עולמים, אלא שכדי לגור בעולם אחד, אפשר גם ע"י ענינים אחרים (בעוה"ז כפשוטו, ובעוה"ב ע"י שעשה תומ"צ), משא"כ אמירת השמועה, שמועיל לב' העולמות, כאחת. סברא: אם אמירת שמועתו בתורה מועלת ששפתותיו בקבר יהיו דובבות, הרי מכש"כ וק"ו שתועיל שנשמתו - שבעיקר היא היא הלומדת תורה (אלא שהכוונה שיהי' בשעה שיצה"ר יש ביניכם - שבת פט, א) - תהי' דובבת אז. מרז"ל: רגמ"ה בבכורות (לא, ב) - והזכרתיו במכתבי הקודם - משמע שמפרש "בשני עולמים": בעוה"ז היינו שפתי האומר השמועה, ובעוה"ב היינו שפתי מי שנאמר בשמו, ומיני' נשמע לשאר המפרשים שפי' אגורה בשני עולמים, היינו בשמועה זו גופא. - את"ל שמה שהוא גר בעוה"ב הוא בלאה"כ, ואינו תלוי באמירת השמועה עתה מפיו, אינו מובן מ"ש בתוד"ה אגורה (יבמות צו, ב) בישיבה של מעלה, הול"ל סתם, בעוה"ב. ועכצ"ל שבשכר שלמד תורה מלפנים, וע"י חזרת שמועתו נתעורר ענין זה עתה, הרי שכר מצוה מצוה שכפי מהותה כן הוא שכרה שמושיבין אותו עתה בישיבת ש"מ. וראה ג"כ מרז"ל שהובאו בחנוך לנער ע' 22 שבשעה שנעשה דבר טוב שהנפטר גרם לזה, מקבל הוא שכר, ומבן נלמד לתלמיד.

ב) מה שרצה לפרש הנפ"מ בין ב' המשלים על דובב שפתי גו' בירושלמי (ברכות פ"ב סה"א ועוד) אם ליין ישן או לקונדיטין, דפליגי באיזה שמועה דובב גו': להא קאי בפנימיות התורה, ולהב' בנגלה ופלפול דוקא - צע"ג. ומכמה נימוקים: א) ממנ"פ, הו"ל לדוד לר"י וכו' לפרש שמקפידים על שמועה כזו דוקא. ב) ביבמות ובבכורות קאי ר"י ור"ש בנגלה והקפידו ושמתו ע"ז, ולמ"ד כיין ישן לשוא הי' כ"ז. ג) קונדיטין הוא יין דבש ופלפלין (פסיקתא דר"כ פיסקא בחדש השלישי הובא בערוך) וכשמחלקין בכללות התורה קאי דבש אחלק הנסתר כדאיתא בחגיגה (יג, א. יד, ב). ד) בירושל' שקלים ספ"ב מפרש יותר וז"ל מה הנאה לו ב"נ אמר כהדין דשתי קונדיטין ריצ"א כהדין דשתי חמר עתיק. ולפי כת"ר אין לזה פירוש.

ולפענ"ד: הנה בכל שמועה שאומרים הן בנגלה הן בנסתר, ישנה עצם השמועה ולזה יש קצבה וגבול, והפלפול שבשמועה שהוא דבר שאין קץ (בארוכה בקו"א להלכות ת"ת - לאדמוה"ז - רפ"ג). והירושלמי מובן כפשוטו: מקשה מה הנאה לו לבעל השמועה במה שהוא עצמו יחזור על שמועתו הישנה עוד הפעם, וע"ז מתרץ - (וע"פ מ"ש במ"ס פט"ו ה"ז: המשנה כיין והש"ס כקונדיטין) - ח"א כקונדיטין, שכמה פעמים שיחזור על השמועה בישיבה ש"מ ימצא בה שכל וסברות חדשות, וכנ"ל בפלפול. וח"א כחמר עתיק, משנה עתיקא. דאע"ג דשתי' לי' טעמי' בפומי' דאף לאחר זמן רב מרגיש ומתענג מהטעם אשר בה גם בסברא הישנה.

ועיין בקה"ע בירוש' שקלים ובהקדמה לס' עמק שאלה למהרמ"ד מהארנסטייפלע, שפי' חילוק בין ב' המשלים. וג"כ צ"ע, לפענ"ד, ואכ"מ.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

רו

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 221 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהורמ"ד: רבקין. אגרות נוספות אליו - לעיל רה, ובהנסמן בהערות שם.

בחנוך לנער ע' 22: מהוצ' תשי"ט ואילך: ע' 32.

יו"ר ועד הפועל: קה"ת.