ספריית חב"ד ליובאוויטש

רכ

בבקשה לבאר מ"ש בשער היחוד והאמונה רפ"ז: ועד הוא אחד בחלופי אתוון.

תשובה.

הנה מאמר זה הוא בזהר ח"ב (קלד, א). וכתב שם במקדש מלך - הועתק על גליון הזהר בניצוצי אורות: פי' אלף מתחלפת בו' באותיות אהו"י, ח' מתחלפת בע' באותיות אחה"ע.

היינו כי אותיות אהו"י שייכות זו לזו, כי כולם הם אותיות המשך

(נמשכות - במבטא - אחרי האותיות הבאות לפניהם), אותיות הנוח (לפעמים הן נחות ואינם ניכרות במבטא), אותיות הנשימה (רק באמצעותם בא כל אות לידי בטוי בדבור) - וכמ"ש כ"ז בספרי הדקדוק, וראה ג"כ: פי' הראב"ע (שמות ג, טו) וחידתו (הנדפסת בהקדמת פירושו עה"ת) ולקו"ת ד"ה את שבתותי ספ"א.

וכן אותיות אחה"ע שייכות זל"ז כי כולם הם 7מהגרון.

* * *

והנה כ"ז הוא פי' החלוף בכללות.

ולהבין מפני מה מתחלפות אותיות אלו דוקא, יובן בהקדים מ"ש בתניא שם לפני זה - (והוא בזח"א יח, ב) - אשר שמע ישראל הוא יחו"ע וברוך שם הוא יחו"ת, אשר ע"ז בא הביאור כי ועד הוא אחד בחילופי אתוון.

והענין בקיצור: יחו"ע היינו כבטול זיו השמש בשמש, בטול דעולם האצילות, ביטול במציאות, בטול שבדרך ממילא, כי אינו מרגיש את עצמו ליש כלל.

יחו"ת, היינו ביטול העולמות בי"ע, ביטול היש, היינו שמרגיש כי יש הנהו, אבל מבין בשכלו כי בטל הוא, מאחר אשר נמצא הוא בתוך מקור המהוו, וכמו זיו השמש בשמש (אבל כ"ז הוא בהבנתו ולא בהרגשתו).

והנה בטול דיחו"ע בא, כשמרגיש את מקורו. ומתי מרגיש את המקור היינו כאשר המקור, אף שהוא נמשך להוות ולהחיות, שהרי מאציל את עולם האצילות, בכ"ז אינו בא בלבושים המסתירים.

ונרמז כ"ז: באות אל"ף - אלופו של עולם. שנמשך ע"י ח' - חכמה עילאה, ראשית ההשתלשלות. עד שמאציל עולם ע"י ד' - דיבור, אבל הדבור קשור במקורו בהמחשבה.

ועוד למעלה יותר: הדבור הוא במקורו, היינו דבור שבמחשבה, ולכן הד' הוא ד' 8רבתי.

אבל בטול דיחו"ת, שבא ע"י שמבין כי נמצא הוא במקורו אבל אינו מרגישו - זה בא ע"י שהמקור נמשך, אבל בהמשכתו מתלבש בלבוש המעלים, שלכן בא הנברא נפרד בהרגשתו.

וזהו נרמז: המשכת המקור (אל"ף) למטה - באות וא"ו. קו הנמשך מלמעלה למטה (היינו אל"ף נחלף בוא"ו).

אח"כ מתלבש בחכמה (חי"ת) אבל עיקר ההתלבשות הוא במדות דחכמה, בחיצוני' דח"ע, שזה נרמז באות עיי"ן (היינו חי"ת נחלף בעיי"ן).

אח"כ נמשך להוות בי"ע ע"י אותיות הדבור. וכיון שנמשך ע"י חיצוניות הח"ע, הרי גם הדבור נמשך ממקורו ופנימיותו (ד' רבתי) ונתהוו אותיות הדבור ממש - ד' בינונית (היינו ד' רבתי נשתנית לד' בינונית).

* * *

ועיין באמרי בינה (פתח השער א-ז ושער הק"ש ע-עח), בשרש מצות התפלה להצ"צ (יט, כב, לח) ובד"ה כל המאריך באחד דשנת תרע"ח - יעויי"ש כ"ז בפרטיות יותר.

רכ

ראה הערה לסי' שלפנ"ז.