ספריית חב"ד ליובאוויטש

רמד

ב"ה, י' מנ"א תש"ו

מחו' הנכבד והנעלה ד"ר א. הילמאן שי'

שלום וברכה!

בארכיון מערכת "הקריאה והקדושה" אשר בא לידי - הופעת הקוה"ק נפסקה זה איזה חדשים - מצאתי את מכתב כבודו ע"ד "ביאור מק"א בס' התניא"

ובמענה עליו:

א) בתניא ס"פ לב, התיבות "ולא אמר דהע"ה - ר"פ ט"ז דשבת" ישנן ומוקפות בסוגריים גם בדפוס הראשון של התניא (נמצא בספרי' של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א)

ב) תוכן פרק זה הוא, אשר העושה נפשו עיקר וגופו טפל, בא עי"ז לאהבת כל ישראל כיוון שכולם נקראו אחים ממש מצד שרש נפשם בה' אחד, וע"ז מקשה במוסגר דא"כ איך אפשר לשנוא אחד מישראל תכלית שנאה והרי יש לו נפש שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ומבאר דאין זה אמור אלא במינים ואפיקורסים שמטילים קנאה כו', ואין שם מקום לאהבה הנ"ל כי אין להם חלק באלקי ישראל, היינו שנכרתו ר"ל, משרשם וא"כ אין לקרותם אחים (ראה אגה"ק ס"ז, תניא ספכ"ד, אגה"ת פ"ה).

כי באלו שאינם חביריו בתומ"צ, ובמילא אין ציווי לשנאותם מצד הרע שבהם, כי מה לו ולהם, צ"ל שני תנאים: א) טעם שאין מקום לאהבה - אין להם חלק באלקי ישראל, ב) טעם להשנאה - משנאיך ד' אשנא גו'.

וע"פ הנ"ל יובנו כמה דיוקים: א) מה שהוסיף רבינו גם אפיקורסים אף שבש"ס שבת אינו מדבר רק ע"ד מינים (החילוק שביניהם ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג וטושו"ע יו"ד סי' קנח וחו"מ סי' תכה), והוא מפני שגם באפיקורסים יש ציווי לשנאה, שלכן מורידין אותן (ע"ז כו, ב. ושם נמנו גם המסורות, אבל בהם אין הטעם מפני השנאה, אלא מדין רודף, ולא עליהם נאמר תכלית שנאה גו'). ב) מה שלא מנה רבנו חייבי כרת ומיתה, אף שגם הם נכרתים משרשם וא"כ אין לקרותם אחים. ג) מה שהוסיף רבנו התיבות "שאין להם חלק באלקי ישראל".

- ובכל אופן, אין רבנו מדבר, בספל"ב רק במשומדים, גם לא בכל המשומדים (ולהעיר ג"כ מתשובת הרמב"ם בקובץ תשובותיו סי' קסג), כ"א במינים ואפיקורסים שנתבאר מהותם ברמב"ם הל' תשובה שם.

ג) כוונת פרק זה היא לבאר מעלה נוספת הבאה כתוצאה מההתבוננות דפרק שלפניו, והיא מצות אהבת ישראל, אלא ש לשלמות הענין מבאר ג"כ האופן שאין מקום לאהבה זו כלל, ולכן לא בא אלא במאמר המוסגר. ראה עד"ז בפ"א: ואם אח"כ כו', בספ"ב: והפושעים והמורדים כו', ספ"ה ועוד.

* * *

דרך אגב: יש בפרק זה בטוי בלתי מצוי " והן לא לא הפסיד". שלכאורה הי' צ"ל " ואף אם לא לא הפסיד". ובולט ביותר, בשים לב לפשטות הל' והעדר מליצות וקטעי פסוקים בסש"ב, שער היחוה"א ואגה"ת.

וי"ל החילוק בין ב' הלשונות: "אף" מורה על ענין של הוספה ו טפל לגבי מה שקדמו, "הן" כונתו להדגיש השיווי שבין שני דברים, וגם בעניננו רצה רבנו להדגיש שהאהבה צ"ל בשווה בשני האופנים: הן אם יקרבן לתורה כו' הן לא, ולכן השתמש בלשון הן. וראה ג"כ דרז"ל (במדבר פט"ו, יד) עה"פ (דניאל ג, יח) והן לא גו' אמרו לו בין מציל בין שאינו מציל כו'. ולהעיר ג"כ מהמשנה ספ"ה דסוטה הן יקטלנו גו' מלמד שמאהבה עשה - שבשניהם צ"ל בשיווי.

באיווי כ"ט ובפ"ש כב"ב אף כי בלתי מכירם

הרב מנחם שניאורסאהן

הענינים שבפל"ב בתניא מבוארים ג"כ בס' המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל.

תומר דבורה פ"ב: ירגיל עצמו להכניס אהבת בנ"א בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה.

שבט מוסר רפ"ז (בשם מרז"ל): אין שלום אמר ד' לרשעים מכאן שהק' אוהב את הרשעים.

שיחות קיץ ש"ת: שצריך לאהוב רשע גמור כמו צד"ג.

רמד

מהעתק המזכירות.

ד"ר א. הילמן: אגרות נוספות אליו - לקמן רסז. רצג. שיז. שנ. שפג.

אין.. רק במשומדים: כפי שרצה הוא לפרש ב"ביאור מק"א בס' התניא" הנ"ל.