ספריית חב"ד ליובאוויטש

שס

ב"ה, כ"ז ניסן תש"ח

האברך הנו"נ וו"ח אי"א וכו' מהר"ש שי'

שלום וברכה!

במענה על קושיתו במ"ש בד"ה וירח ה' ה'תש"ח סל"ט שציור הנבראים "אם עגולים כדורים אם מרובעים ובעלי קרנות הנה זה לא נפרט בעש"מ" - שהרי אמרז"ל (ירוש' סוף מס' מעשרות, נדרים פ"ג ה"ב, שבועות פ"ג ה"ח. תוספתא סוף מעשרות) אין מרובע מששת ימי בראשית - [בד"ה והחכמה תעוז תרס"ג כתב "אם עגול או בעל קרנות או משולש"*].

והנה מתחילה יש לברר אם כלל זה מוסכם הוא לד"ה ובכל האופנים:

א) בבלי וירושלמי - בשבועות (כט, א ושם) שבועת שוא.. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד טרוף, ומקשה כולהו נמי מיטרף טריפין, כשגבו טרוף. - וקשה דהול"ל כקורת בית הבד מרובע, וכמש"ת בירוש' שם, ואז אין מקום מעיקרא לקושית כולהו נמי כו' (ועדש"כ בשירי קרבן בירוש' נדרים שם). - אבל את"ל שהבבלי לא ס"ל הכלל דאין מרובע מוימ"ב - ניחא. וגם מובן אז בפשיטות שינוי התי' בבבלי וירוש'. ועדיין צ"ע כי, לכמה מפרשים, טרוף היינו מרובע (ראה ערוך מע' טרף ח' ובערוך השלם שם).

ב) רשב"ג ות"ק. - בתוספתא סוף מעשרות משמע, לכאורה, דת"ק פליג ארשב"ג דאמר כלל הנ"ל, ודלא כסוגית הירוש' שם. - וכהנ"ל דוחק קצת, דא"כ פליגי ב' השסי"ן, או רשב"ג ות"ק במציאות.

ג) אין מרובע מוימ"ב בבריות, אבל יש מרובע באוכלין - כן היא מסקנת הירוש' מברייתא שם.

ד) גם בבריות - רק מרובע מכל הצדדים וכל שטחיו חלקים אין מוימ"ב, אבל יש מרובע ועגול הוא מצד אחד או שאחד, עכ"פ, משטחיו אינו חלק (ירוש' שם).

ה) לפי פי' הנו"ב אה"ע (מהדו"ק סכ"ב ומהד"ת סל"א) דכלל אין אשה מתעברת מביאה א' הכוונה שכן הוא רובא דרובא אבל יש מקרים יוצאים מהכלל - גם בכלל דאין מרובע מוימ"ב י"ל כן.

ו) סתם מרובע פי' ארכו כרחבו (וצע"ק בזבחים סב, א), אבל, בשם המושאל, גם מרובע ארוך נק' מרובע. וי"ל שלזה נתכוון במאמר. וע"פ כהנ"ל ל"ק מ"ש בד"ה וירח הנ"ל.

ויש להעיר:

א) עפמ"ש בס"ג ל"ק מה שידוע אשר Crystal של מלח הוא מעוקב וכל שטחיו חלקים.

ב) ע"פ מ"ש בס"ד מובן מ"ש במכילתא ר"פ בשלח (הובא ביל"ש שם) וז"ל: וישובו ויחנו לפני פי החירות, מה היו חירות הללו, לא היו משופעות אלא גדודיות כו' עיי"ש כל האריכות שלכאורה אינה מובנת כלל, ומאי קמ"ל, ומפני מה מאריך בסגנונו "לא כו' אלא כו'". והול"ל: חירות הללו גדודיות היו כו', עיי"ש.

ויל"פ דרוצה לבאר שהחני' לפני פה"ח הכריחה לומר נבוכים הם, וכמש"כ שם "אין נבוכים אלא מטורפין". והולך ומפרט: לא היו משופעות (שאז אין ראי' כ"כ כי מטורפים הם, כי כשהשיגו אותם מצרים היו בנ"י יכולים לטפס עליהם בכל הצדדים ולהמלט) אלא גדודיות (כמין חומה). לא היו תרוטות (פתוחות מצד אחד עכ"פ (ראה בירוש' ריש מס' שבת וערוך ע' טרטות) לברוח), אלא מוקפות. לא היו עגולות (אשר שני עגולים, עמודים עגולים וכדומה, סמוכים זל"ז הרוצה לעבור ביניהם עליו לנתוץ רק חלק העיגול במקום הקצר ביותר) אלא מרובעות (וא"כ הרי נוגעות וצריך לנתוץ בכל אורך עוביים).

לא היו מעשה אדם (אשר פשוט שאדם אחר יכול להורסם), אלא מעשה שמים. (וא"ת והלא א"א שיהיו מעשה שמים, כי אין מרובע מוימ"ב, לכן מסיים:) "ועינים להם פתוחות" וא"כ הרי אין שטחם חלק. - וא"ש כל אריכות הל' במכילתא וגם סגנונו וסדרו.

- כן במ"ש לא היו מעשה אדם כו': א) מבאר דינם שלא נאסרו פי החירות גם למ"ד שהי' ע"ז, כי לא ההרים אלקיהם (ע"ז מה, א)*. ב) מתרץ בפשיטות מה שא"ל הקב"ה לפני פה"ח תחנו, אף שאין לומר שמור לי בצד ע"ז (סנה' סג, ב), ואף אם הוא דרבנן, הרי דבר שהתירה התורה בפי' אין חז"ל אוסרים, וכידוע (ונסמן ביד מלאכי כלל רצה).

ועייג"כ דעת זקנים מבעה"ת לשמות יד, ב. -

ג) הבטוי מששת ימי בראשית, יל"פ: א) בריאה בידי שמים ואף שבא לאחר וימ"ב, וכמו תחש ופי הארץ, אבל מפעולות אדה"ר ביום הששי אפשר שהי' גם מרובע. ב) כל מה שהי' בוימ"ב, הן מעשה שמים הן מעשה אדם. אבל יכול להיות בריאה אח"כ והוא מרובע. ועצ"ע.

ד) בדא"ח וקבלה: בעבודת הלוי (ח"ב דף ע"ג ע"ב) מביא מס' לימודי האצילות שהצמצום הראשון הוא בסוד רבוע ומבארו. במאו"א ע אות ו': כל דבר מרובע בנקבה...

הארץ היא מרובעת. בביאוה"ז לזח"ב קפ, א. בד"ה ויהי בנסוע רס"ט ובד"ה העושה סוכתו רדע"ת ביאור ענין עיגולא וריבועא. בסי' דרוש ברכת הזימון ביאור ענין וימ"ב.

ועוד.

* * *

העיר זה מכבר במה שמסופר בס' תורת שלום שאדה"ז חידש אופן הצלה להר"פ בעל ההפלאה "בהיות כי הרמב"ם פוסק את ההלכה דגוסס חשיב כמת, ואם יהי' גוסס ואח"כ יתרפא, הרי כבר נתקיים הפס"ד. והסכימו החברייא והה"מ בראשם לפסק הרמב"ם וכן הי'" - וכתבתי שם (ע' 332) שלא מצאתי זה ברמב"ם ואדרבא - ולכן נ"ל דצ"ל רש"י (קדושין עח, סע"ב) וכ"ה גם דעת הר"ח והב"ש באה"ע סקכ"א.

ורוצה לומר דמ"ש בתו"ש אינו שייך למחלוקת הפוסקים אם גוסס יכול לפעול, אלא לענין חשיבותו בפ"ע. וא"כ מפורש הוא בדברי הרמב"ם (ערכין א, יג) שכ' הגוסס אין לו... דמים הואיל ורוב גוססין למיתה ה"ה כמת. - וא"כ אין צריך להגי' ההנחה.

אבל אאפ"ל כן:

א) כל סגנון הספור הוא שאדה"ז חיפש ומצא דעה שיש בה איזה חידוש, ואח"כ הי' צ"ל הסכמת הה"מ והחברייא על דעת פוסק זה שהלכה כדבריו - (עיי"ש ע' 96) - ורק עיכ"ז ניצול הר"פ.

ואת"ל שהכוונה לדין דערכין הנ"ל - הנה סתם משנה הוא ומוסכם בכל מקום, ומה לנו להזכיר את הרמב"ם או פוסק אחר ולהזקק להכרעת הה"מ וכו'!

ב) גם לולא סגנון הסיפור, הנה גופא דעובדא מוכח דאאפ"ל כן, כי הנה על הר"פ נפסק בב"ד של מעלה דין מיתה, והה"מ ביקש עצה איך להצילו. והנה היוצא ליהרג ע"פ ד"ת אין לו חשיבות וה"ה כמת, כי התורה ממיתה אותו (וכל' פיה"מ ערכין פ"א מ"ג) - וי"ל שהוא עוד יותר מגוסס, אשר רק רוב גוססין למיתה, משא"כ בנפס"ד למיתה שהוא מת ודאי בכח. וא"כ מה יתוסף עי"ז שיחלה ויהי' גוסס, כי סו"ס גם הוא אינו מת בפועל לדיעה זו*. אתמהה.

וא"ת שזה בא בתור עונש ויסורי כפרה, א"כ אינו ענין לגוסס שיכול להיות גם בלא יסורים. והל"ל שיסתמא ויתפקח אח"כ שחשוב כמת (נדרים סד, ב) ולד"ה**.

ואין לחלק ולומר דדוקא ביוצא ליהרג בדיני אדם ה"ה כמת, מפני שאין שייך חזרה, משא"כ בנפס"ד בב"ד של מעלה דתשובה מועלת, שאז חוזר המלך, מלכו של עולם, מדיבורו (עיי"ש בפיה"מ) - דאם היתה תשובה מועלת לבטל הפס"ד דהר"פ, א"כ למה הוצרך להיות חולה וגוסס הו"ל להפטר ע"י תשובה. וק"ל.

* * *

עוד האריך במכתבו הראשון ליישב לשונות הרמב"ם בכ"מ גם את"ל שס"ל כדעת רש"י דגוסס ה"ה כמת, ואף דשטחיות לשונו ל"מ כן וההגמי"י ועוד כתבו דהרמב"ם ס"ל דהוי כחי', אבל עי"ז אפשר יהי' ליישב מ"ש בלח"מ בדרך אפשר כדי לתרץ קושיא ודיוק בדברי הרמב"ם.

והנה איני יודע מה מכריחו ליכנס לכל הדוחק הזה. ושערי תירוצים לא ננעלו. וגם אם הי' צודק בכל מ"ש במכתבו, הרי גם אז, לפענ"ד, צריך להגי' בתו"ש. והגע עצמך:

אדה"ז יכול הי' לתמוך עצתו ודינו על מ"ש רש"י הר"ח (והב"ש שהוא מאחרוני הפוסקים) בפירוש, ובמקום זה הביא את הרמב"ם, ונשען ע"ז אשר ע"י כמה דוחקים ודחיית פי' ההגמי"י ועוד בי"ד י"ל אשר גם הרמב"ם ס"ל כרש"י. אין לך תמי' גדולה מזו.

החותם באיווי כ"ט ובפ"ש הוריו שיחיו

הרב מנחם שניאורסאהן

שס

חלקה הראשון נדפס בלקו"ש חט"ז ע' 513 והשני בחי"ז ע' 524 ובקובץ יגדיל תורה נ.י.

חוב' מא סי' נא והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהר"ש שי': ריבקין. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"א קסה. לקמן אגרת שלאח"ז. במענה על קושיתו: הערת המו"ל בלקו"ש שם:

לאחר כתיבת הנ"ל ע"פ המאמר בקופיר - נדפס סה"מ תש"ח ע' 72 ושם ליתא התיבות "אם מרובעים". ובמאמר שלפנ"ז (ע' 59) איתא (וכ"ה בקופיר) "אם עגול או בעל קרנות או משולש" (ולא נאמר "או מרובע"), וע"ז העיר כ"ק אדמו"ר שליט"א שם: משולש: ראה ירושלמי מעשרות ספ"ה. וגם בזה נראה עד כמה מדויקים דברי רבותינו.

ולהוסיף, שגם בסה"מ תש"י ע' 15 נאמר הלשון: וכןבציור מראה הדבר ההוא או צורת שטחו בעגול וריבוע. ולע"ע לא מצאנו הלשון מרובע כשמבואר החילוק דחומר וצורה שבנבראים - תו"א מא, ד. קונטרס עה"ח בתחלתו. ד"ה ויקם עדות ה'ש"ת.

*)הוספה לאחר זמן: וראה צפע"נ עה"ת שם.

העיר זה מכבר: מכתב השאלה נדפס בקובץ יגדיל תורה שם סי' נז. אחר כתיבת השו"ת שלפנינו שאל שוב בזה, כנדפס שם סי' נח, ומע כ"ק אדמו"ר שליט"א בסי' שלאח"ז.

ע' 332.. 96: כ"ה בהוצאה ראשונה - שי"ל בקופיר. בהוצאה שני' - שי"ל בדפוס - הוא בע' 85.

*) לאחר זמן: ודוחק לומר שצ"ל בכח גם בגוף ולא מצד (סיבה חיצונית או) הנשמה בלבד.

**) וכמוש"כ במכ' הבעש"ט לגיסו בנדון כזה (נדפס בגנזי נסתרות ובהוספה לטעהמ"צ ולהצ"צ).

ומה שבהר"ג קיטובער הי' החליפין בסומא ובהר"פ בגוסס אולי י"ל כי שם נענש על כבוד ת"ח עיני העדה וכאן על כבוד תורה שהיא חיות פנימי דכל רמ"ח איברין וכידוע בחילוק דתומ"צ (לקו"ת במדבר יג, א).

והגמ"יי: הלכות גירושין פ"ב הי"ג.

בלח"מ: הל' ערכין פ"א הי"ד. וראה בס' גט פשוט סי' קכ"א ס"ק ל"ב.