ספריית חב"ד ליובאוויטש

תד

ב"ה, ערה"ש תש"ט

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"ז שי'

שלום וברכה!

מכתבי עם הקונ' לחי אלול בטח הגיעו ויאשר קבלתו.

בסוף השנה בעברי על מכתביו הקודמים, ראיתי שאלתו שעדיין לא עניתי עלי', ואתו הסליחה על האיחור ע"ע.

והשאלה: בפירש"י מיכה ו' ט' וז"ל: ותושי' יראה שמיך מכאן שכל מי שאומר בכ"י מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהינום עכ"ל. ושואל מהי כוונת רש"י בזה.

הכוונה בזה למנהג המובא בכמה סידורים - וכן הוא גם מנהג חב"ד - לומר בכ"י מקרא המתחיל וכו' כנ"ל, אלא שאנו מוסיפים על פירש"י הנ"ל ואומרים הפסוק בסוף אלקי נצור שבתפלה, היינו איזה פעמים בכ"י.

לע"ע מצאתי מנהג זה*: בספר הזכירה ח"א, בסי' עבודת ישראל לבער (גם לאשה!), סי' נהורא השלם ועוד. אבל לע"ע לא מצאתיו בשל"ה ולא בסו"ס קיצור של"ה ובסי' יעבץ אף שיש מציינים להם.

בנוגע למעשה שאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, וא"ל אשר כשלמד והתחיל להתפלל, ציווהו כ"ק אדנ"ע, להבדיל בין החיים לחיי החיים, שיאמר בסוף התפלה הפסוקים ה' יגמור בעדי גו' ויוציאם מחשך גו' (אף שיש סי' רשום לשם יצחק: י"א סכותה גו' נשק). ואומרים בכל התפלות ובכל הימים.

וזאת למודעי, אשר כמדומה יש מפקפקים אם המוקף בחצע"ג בפרש"י בנ"ך הוא לרש"י או לבעל מנהגים מאוחר. והראי' שלא הובאו מנהגים אלו בראשונים וגם לא בספרי תלמידי רש"י.

ומצאתי כתוב אשר בתנ"ך דפוס אמשטרדם ת"ס נכנסו בפרש"י הגהות דר"ע, ומבואר שם בהקדמה שהם לר' עובדי' הנביא. ואין תנ"ך הנ"ל תח"י לברר. ואולי גם הנ"ל בפרש"י מיכה מכלל הגהות אלו.

ואצא בברכת כוח"ט לו ולכל החבורה יחיו

מ. שניאורסאהן.

נתאחר מכ' לאחר ר"ה ומוסג"פ ג' מאמרי דא"ח. ומטובו לאשר קבלתם. והם בשביל כל חבורתו כהותנה מאז. בבגמח"ט.

מ. ש.

תד

מצילום האגרת.

*) ראיתי בס' מ"מ למנהג זה לספר א"ר, וכף החיים או"ח סו"ס קכב, משפט צדק על תילים ע' 212, ואין ס' אלו אצלי לברר.