ספריית חב"ד ליובאוויטש

תה

ב"ה, אלול תש"ח, לבעליניצקי

במענה על השאלות ששאל:

שאלה א. הסתירה להבנת ענין האחדות מענין מציאות העולמות - לכאורה יש להסירה להסבירה ולבארה, שהוא ע"ד כמו שבביהמ"ק הי' מקום ולמעלה מן המקום ביחד, דמקום ארון אינו מן המדה.

מענה. ויש להקדים תחלה שתים:

א) הא דמקום ארון אינו מן המדה אינו ענין של הסברה וביאור, אלא רק דוגמא וראי' לאפשריות הדבר דשני הפכים בבת אחת.

ב) גם בתור דוגמא, אין הענין דמקום ארון אמה"מ עולה יפה כאן, כפי שמציע הדברים בשאלתו. כי רשאים אנו לומר: יש מקום במציאות, יש למעלה מן המקום במציאות, ישנם שניהם בב"א במציאות. ואדרבה עי"ז חזוק הוא באמונה האמיתית, כי מכאן ראי' שלמעלה הוא נמנע הנמנעות, וכדלקמן. אבל סתירה היא באמונה לומר: ישנם עולמות במציאות, אחדות ה' במציאות כו' - קודם שמבארים שמציאות העולמות אינה ענין של שניות, ח"ו (או עכ"פ מודיעים שכן הוא אף שא"א לבארו בשכל). ולאחרי הביאור בזה (כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה, באה רק ע"י צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות, וכיו"ב) שוב אין כאן שני הפכים, ואין צורך בדוגמא דמקום ולמעלה מן המקום בב"א.

והנה בכ"מ בדא"ח מביאין ראי' מהא דמקום ארון אינו מה"מ (וגם מענין דזמן ולמעלה מן הזמן ביחד - כשהראה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו').

כי שלשה אופנים ישנם בענין זה, והם ע"ד ענין ד"ת ד"ע ושלמעלה משניהם:

א) כשמודד את הארון. שאז מוצא אמתים וחצי ארכו כו' לא פחות ולא יותר. וכן הוא נמצא באמת לאמתתה של תורה שציותה ועשו ארון גו' אמתים וחצי גו'. ורואה זה במוחש. אבל בשעת מדידה זו יודע - ולא במוחש - כי אעפ"כ אם ימדוד אח"כ בקה"ק ימצא עשר אמות לכל רוח.

מזה דוגמא - איך שיש מציאות ואעפ"כ בטלה היא. יחו"ת. אלא שעל זה יש כמה דוגמאות, און ניט דאס איז דער אופטו פון דעם ענין מקום ארון אינו מה"מ. כשמודד בקה"ק ומוצא עשר אמות לכל רוח - במוחש. ויודע שאם אח"כ ימדוד הארון ימצא אמתים וחצי כו', היינו שרואה במוחש למעלה מן המקום, אף שיודע שהוא ענין של מקום.

מזה דוגמא - איך שמקום עצמו אינו במציאות. יחו"ע (ראה קונטרס עץ החיים פ"ב קיצורו).

ג) כשתופס שני הענינים, דמדידת הארון ומדידת עשר אמות לכל רוח, בבת אחת, היינו שמציאות שתי המדידות הן באופן ותוקף שווה אצלו,

- וזה אין לומר בענין דהראה לאדה"ר הנ"ל, כי ראית דור דור ודורשיו היתה בעין השכל וכח הציור, היינו עין רוחני, ואינו דומה אופן והתאמתות מציאת זמן דדור דור אצל אדה"ר בעת ראייתו, לאופן והתאמתות מציאת זמן שהיית הראי' אצלו, כמובן -

וזהו ראי' מכרעת, כי הוא נמנע הנמנעות נתפס ואינו נתפס בב"א, דאין לנמנעות טבע קיים למעלה (ועיין פתח השער לאמרי בינה פ"ו).

- ולכן הי' זה דוקא בארון. ולכן אין אופן זה בדוגמא דהראה לאדה"ר. -

און דאס איז דער אופטו פון מקום ארון אינו מן המדה.

ולמותר לבאר, כי אין החילוק דג' האופנים תלוי במה שרוצה למדוד תחלה, אלא הכוונה היא, ובפרט בנמשל, שתלוי בתכונות ומדרי' המתבונן און אין זיין אפלייג, וואס איז בא אים מער בפשיטות ובהתאמתות און וואס איז מער בהתחדשות ובתמי'.

והנה באיזהו מדרושי דא"ח מובאים ב' מאופנים הנ"ל ביחד מבלי להורות על ההבדל שביניהם (לדוגמא, ד"ה וטהר לבנו - שחוהמ"ס - וד"ה ביהשמע"צ - שמח"ת עזר"ת). והטעם מובן, מפני דבמאמר זה לא נחית לפרטי הענין, כ"א להסברתו בכלל (ובזה סרה ג"כ הסתירה, לכאורה, בין ד"ה את ה' האמרת תרע"ח לד"ה וטהר הנ"ל בהדוגמא לגבול ולב"ג בב"א).

שאלה ב. משנ"ת דע"פ תורת הבעש"ט השגחה פרטית היא גם בקש ועלה - אם זהו דוקא במין הצומח, אבל לא במין הדומם. והטעם מפני שכמה נשמות מתגלגלות בצומח, משא"כ בדומם.

מענה. ובהקדמה:

א) משום ענין הגלגולים אין לחלק בין הצומח והדומם, כי גם בדומם יש מתגלגלים ר"ל, וכמ"ש בארוכה בש' הגלגולים הקדמה כ"ב, שער המצות פ' עקב ועוד. ולאידך גיסא - אין להכריח השגח"פ בכל פרטי הצומח מפני שנשמות מגולגלות בהם, כי לא בכל נברא פרטי ממין הצומח מוכרח להיות נשמה מגולגלת.

ב) את"ל אשר השגח"פ בדצ"ח הוא דוקא מפני שמגולגלת שם נשמה (או מפני שאפשר אשר תתגלגל בם נשמה), היינו מפני שזה נוגע למין המדבר דוקא - אז אין כאן חידוש בתורת השגח"פ של הבעש"ט, כי גם הקודמים לו הודו בהשגח"פ בדצ"ח במקום שזה נוגע לאדם המושגח. וכמ"ש בסוף ס' שומר אמונים, ועוד.

ומה שגילה לנו הבעש"ט - וידועה ראי' המכרעת של רבנו הזקן בזה ממרז"ל במשפט השלך והדג - אשר כל פרט ופרט גם מדצ"ח מושגח הוא בהשגח"פ מצד עצמו.

וכ"ה גם פשטות מרז"ל זה ששופטים את השלך והדג עצמם.

וענין זה יש לעשותו פרט מענין הכללי שפירש ופרסם הבעש"ט, אשר לעולם ה' דברך נצב בכל פרטי הדצח"ם. דכיוון דבכל רגע ורגע דבר ה' מהווה כל פרט ופרט מהבריאה כמו שהי' בששת ימי בראשית, הרי אין כאן זמן פנוי למקרה. ועוד שכמו כל המאמינים אין אומרים ענין המקרה בעת הבריאה עצמה, ואפילו בפרט מדצ"ח, כמו"כ הוא ממש גם בכל רגעי קיום פרטים אלו, כיון שהודיע הבעש"ט שהם מתהווים בכל רגע מאין ואפס המוחלט.

ובעומק יותר: כל הבריאה וכל המאורעות דשיתא אלפי שני דהוו עלמא עלו במח' הקדומה דא"ק, וכולם נסקרים שם בסקירה אחת. מובן אשר איזה מאורע שיהי', אם הי' באופן אחר מכמו שאירע עתה, הי' ג"כ שינוי בסקירה ומח' זו כביכול. והנה מח' זו ורצון כללי זה הם ע"פ כוונה העליונה, ומשלימים אותם בדיוק דלא פחות ולא יותר. נמצא, אשר כל מאורע איזה שיהי' (ואפילו בדומם), לכל פרטיו, משלים הוא, ע"י שאירע דוקא באופן כזה, את הכוונה העליונה. - וראה בד"ה על כן יאמרו המושלים תרצ"ו עדכ"ז.

ואדרבה סוג היחידי במאורעות, שלפעמים, אין אנו יודעים אם מתאים הוא לכוונה העליונה, הם מאורעות מין המדבר ודוקא המובחר שבו והמושגח ביותר היינו איש הישראלי, כי הוא רק הוא בעל בחירה ובידו לשנות תפקידו מה שהוטל עליו ע"פ כוונה זו. משא"כ כל שאר הנבראים, אשר פקודתו ית', המתאמת לכוונה העליונה, שמרה רוחם. ועייג"כ אגה"ק סכ"ה.

והטעם בפנימיות ע"ז י"ל, מפני שמקור אמתית הבחירה הוא למעלה ממקום כוונה הנ"ל ישראל קדמו לתורה. ועיין לקו"ת ביאור לד"ה והניף וד"ה יו"ט שר"ה רס"ה.

שאלה ג. אם אפ"ל משל המפה, נמצא לענין ז"א, גם בביאור ערך העולמות זה לגבי זה.

מענה. הנה לא ביאר למאי נפ"מ. ר"ל, כל משל מבאר כמה פרטים בנמשל. וע"פ רוב פרטים הפכיים, היינו שמקצתם מלמדים מעלה בנמשל, ומקצתם - חסרון. והי' לו לבאר לאיזה פרט הנלמד ממשל המפה מכוון, ולשאול אם אפשר לאמרו בערך שבין עולם לחברו.

והנה משל המפה הוא בב"ר בתחלתו - על התורה (אומן אינו בונה אלא

מדיפתראות ופנקסאות כו') ועייג"כ זח"ב קס"א. והובא בביאור דהמגיד מראשית כו' שארה כסותה על ז"א, הנק' תורה, לגבי עצמות (ועייג"כ אמרי בינה ש' הק"ש פל"ט, ש' היחוד פל"ג ועוד), אבל לא נחית שם לבאר פרטי המשל והחילוקים שבינו לגבי משלים אחרים.

אבל בש' היחוד פי"ב ואילך הובא משל המפה ביחד עם עוד ג' משלים לענין הרשימו (שונה בדרך קצרה, מפה, סימן, רמז. ומש"כ שם המשל דכח הזריקה - ראה ד"ה ביוהשמע"צ, עת"ר).

וחילוקי משלים אלו נתבארו בד"ה ביוהשמע"צ עת"ר ועייג"כ ד"ה ואתה קדוש תרנ"ז. והמורם משם, אשר במפה ישנם כל הפרטים (המשל מלמד מעלה בנמשל.

ובזה - דישנם כל הפרטים - הוא דומה למשל דשונה בדבר קצרה), אבל כ"ז הוא בדבר זר דוקא (מלמד חסרון בנמשל. ובזה - שהוא בדבר זר - דומה למשל הסימן והרמז).

מובן שבערך עולם א' לחברו י"ל ענין הראשון דמשל המפה, אבל לא ענין האחרון, כי אין לומר דעולם היצירה הוא דבר זר בערך עולם הבריאה, ומזה הוכחה דגם בערך עולם האצי' ועולם הבריאה מצד עצמם (ולא מצד האור המאיר בהם) אין לומר זה.

- ומ"ש בד"ה להבין ענין הברכות פ"ט (הועתק בהמשך חייב אדם לברך תרל"ח פל"ג) משל המפה לענין עלדאת"כ ולעדאת"ג, הרי הקדים שם דלמטה על הלוח רק דמיון ולא המהות אבל למעלה כו'. ע"ש. כן מש"כ בד"ה ביוהשמע"צ הנ"ל שמפה הוא מתאים לעולם הבריאה כו' - היינו בערך אור הרשימו ולא בערך עולם האצי'. ע"ש. -

והנה בד"ה ביוהשמע"צ כ' דהמפה הוא כמו ענין המשל שהוא בדבר זר. ולא ביאר החילוק שבין שני אלו. וחילוקם אפ"ל, דאף דבשניהם יש כל פרטי הנמשל, הנה משל האמתי, שהם משלי התורה, הוא בדבר שנשתלשל מהנמשל (מלכותא דארעא ומלכותא דרקיע, עשר כחות הנפש וע"ס וכיו"ב), משא"כ במפה שהוא בדבר זר לגמרי.

ועפי"ז הנה הדוגמא לערך שבין עולם לחבירו הוא ענין המשל והנמשל, שאז מתאים בשני פרטים הנ"ל, ולא ענין המפה.

שאלה ד. אם יכולים לומר בהסברת הפלאת הבורא מהנברא, הדוגמא דבשתי אותיות נבה"ע, ואין כל מבוא לידיעת שכל המתבאר בספר שלם ע"י ידיעת שתי אותיות ממנו. מענה. והנה גם בזה לא ביאר שאלתו לאיזה תוספת הסברה ע"י משל זה, בענין הפלאה הנ"ל, כוונתו.

והנה, בנמשל, העולמות עצמם הן האותיות דהמשל שהן מקורם. הידיעה באלקות הבאה ע"י שאו מרום עיניכם גו', ובכלל ע"י העולמות וסדר ההשתל', וכל' הע"ח שהבריאה היתה כדי שיכירו גדולתו כו', ידיעה זו היא כמשל השכל המלובש באותיות הנ"ל שבהן נבה"ע. ובזה יש השגה וצריכה להיות השגה.

בענין הפלאת הבורא עצמו - הנה כבר מבואר בסש"ב פ"כ ובכ"מ ההפלאה בפנימיות יותר: דבור אחד לגבי כללות כח הדבור כו' לגבי חב"ד כו'.

ואם ר"ל בההפלאה אפילו מצד שהוא בורא עולמות, הנה בזה מדבר בסש"ב שם, דמונה מדרי' שלמע' מהדבור, אבל דוקא השייכות לדבור, וכאילו שרש דשרש העולמות ברצה"ע וכו'.

והנה נמצא בדא"ח (לקו"ת ד"ה זאת חנוכת פ"ב. ועוד) הסברת ההפלאה ממשל ב' אותיות כו' וכנ"ל.

כי ג' עניני הפלאה הם:

א) בסש"ב שם מבאר ההפלאה והביטול של הבריאה וכח המהווה אותה לגבי שרשם ומקורם למע' מעלה, וכנ"ל. כי זה נוגע לידיעת ענין האחדות לאחר שנבה"ע כמו קודם שנבה"ע.

ב) בלקו"ת שם מבאר איך שזה שהאלקות מהווה עולמות אינו בערך כלל לענינים האחרים של האלקות, אפילו בערך אותיותיהם היינו אפילו בערך מדריגתם התחתונה, וכל' הידוע לא זהו עיקר האלקות מה שהוא מהווה עולמות כו'. וכמו העולמות בערך התורה, אשר היא ארוכה מני ארץ גו'. וכאן הוא מקום הדוגמא אשר עלי' שאל.

ג) הפלאה לגבי עצם הנפש, לא כמו שהיא שרש ומקור לדבור, גם אפילו לא כמו שהיא שייכת לגילוים נעלים יותר מהדבור, אלא הנפש עצמה - וכמו"כ בנמשל למעלה.

ומ"ש לעיל דההפלאה בערך התורה הוא בסוג הב', היינו דוקא חיצו' התורה, כי פנימיות התורה, שהיא לפניו גו', אי אפ"ל אפילו הדוגמא דאות א' וענין שלם. וכמובן למעיין בדרושי דא"ח בענין דוד זמירות קרית להו.

והנה אף שגם בסוג היותר נמוך ישנם כל הג' אופני ביטול והפלאה - (ממכ"ע סוכ"ע כולא קמי' כל"ח) - חילוק ג' הסוגים הנ"ל גופא י"ל שהוא ע"ד החילוק דממכ"ע סוכ"ע וכולא קכל"ח. ואכמ"ל.

תה

מגוכתי"ק.

לבעליניצקי: ה"ר ישראל נח.

תורת הבעש"ט השגחה פרטית: בארוכה ראה לעיל ח"א אגרת צד.