ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'רצח

ב"ה, מוצש"ק, ט' טבת, ה'תשכ"ב

ברוקלין, נ. י.

כבוד המשתתפים בשיעור לימוד גפ"ת, בבית

הכנסת עדת

יעקב, ברוקלין

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

נעם לי להודע מהרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים וכו' מוה"ר משה פנחס שי' הכהן, אשר במוצש"ק ויחי הבע"ל מסיימת חבורתם מסכת תענית ומתחילים מס' ראש השנה.

וע"פ מנהג ישראל, אשר בגמרה של תורה, בסיום מסכת - אומרים הדרן כו' ודברי התעוררות, באתי בזה, בתור השתתפות בשמחתם, בשורותי דלהלן, בסיום מס' תענית.

וז"ל:

תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי, מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים.

עכ"ל.

ובכלל - ג' משפחות הנ"ל מתאימות לשלשה המימרות דתני ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא לתכשיטי אשה (היינו - תעטרונו בזהובים - וכפירש"י ע"ז - תתנו לנו תכשיטין).

כיון שבעל כל ג' מימרות אלו - אחד הוא, מובן שאין בזה פלוגתא, כי אם שכל מאמר מדבר בסוג מיוחד בנשים.

ויש לפרש הענין בעבודת נשמות ישראל לה',

(ובלשון הכתוב), בנות ציון האומרות ומבקשות את המלך שלמה, מלך שהשלום שלו, שיברור ויבחור בהם - במתן תורה, יום חתונתם.

- ועפ"ז יובן ויונעם ההמשך בהמשנה דסיום המשניות דמס' תענית, ושייכות הענינים בה: היו אומרות בחור כו' וכן הוא אומר צאו"ר בנות ציון כו' ביום חתונתו זה מ"ת כו' -

אשר ג' סוגים בנשמות ועבודתן: יפיפיות שבהן - יפה ומום אין בה ובעבודתה, עבודה שלא ע"מ לקבל פרס, עבודת אמתית מאהבה, וכמש"נ שכחי עמך ובית אביך (ועי"ז) ויתאו המלך יפיך. ולכן אומרות ומבקשות תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי - תכלית השלימות, עבודה מאהבה לשמה.

מיוחסות שבהן - אלו הזקוקות לזכות וירושת אבות, אבל זכות אבות שלהן לא תמה, בשלימות היא. אין עבודתם תמה ואינה באה ממדריגת אהבת ה' עלי' נאמר מה יפית גו' אהבה בתענוגים, כי אם מאהבה המסותרת שבלב כללות ישראל שהיא ירושה מהאבות, ועי"ז מקיימין הן כל מצות התורה - ולכן אומרות ומבקשות תנו עיניכם למשפחה, יחוס אברהם אוהבי, לפי שאין האשה אלא לבנים - עיקר תולדותיהן של צדיקים (ועמך כלם צדיקים) מצות - כי הנשמה ירדה למטה כדי לתקן הגוף וכו' בלבד ע"י קיום המצות.

מכוערות שבהן - אלו שאפילו זכות (מל' זיכוך ובירור) אבות שלהן תמה, כי האהבה דירושת אבות מסותרת ומכוסה אצלן בלבוש שק דקליפה, מה היו אומרות ומבקשות קחו מקחכם לשום שמים, עשה למענך אם לא למעננו, ובלבד שתעטרונו בזהובים,

- כי בנות ישראל נאות הן (מאמינים בני מאמינים, ורוצים לדבקה בה' ולא ליפרד ח"ו) אלא שהעניות (אין עני אלא בדעת, מכסה על הנוי, על חפצם האמיתי ו)מנוולתן -

ומבקשות שיושפע להן עשירות, התעוררות תשובה מלמעלה, השיבנו ה' אליך (ועי"ז) - ונשובה.

ובכללות הן ג' החלוקות: צדיקים, בינונים, רשעים.

וע"פ המבואר מובן ויומתק ההמשך בגמרא לאחרי ת"ר הנ"ל: אמר עולא כו' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים (ועמך כלם צדיקים) כו' וכל אחד ואחד מראה כו' -

כי לא ידח ממנו נדח וכל סוגי בני ישראל - ממלא ה' בקשתם ואמירתם אני לדודי ודודי לי.

וע"פ הנ"ל יש לרמז ולקשר הסיום להתחלת מס' ר"ה: ד' ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים.

- למלך ישראל דוקא, אשר "מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת - (הרמה ושלמות) - ולמלאות העולם צדק - (תומ"צ, בנים הנ"ל) - ולשבור זרוע הרשעים - (מכוערות)

ובא כ"ז בעבודת ועלית האדם בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הליכה מן הקל אל הכבד, עלי'

ולרגלים - היינו (כפי' הגמרא) שהוקבע סדר ברגלים חהמ"צ - שהיו אז ערום וערי' ושקועים במ"ט שערי טומאה וכו' - ונגלה עליהם ממה"מ הקב"ה, וגאלם. חה"ש - מ"ת ע"י שאמרו בנ"י בנינו עורבים אותנו. חה"ס, חג האסיף - תכלית השמחה והשלימות, ראשון לחשבון, נצחונם של ישראל בכל.

בכבוד ובברכה