ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'שו

ב"ה, י"ט טבת, תשכ"ב

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ בעל מרץ ורב

פעלים

מוהרצ"ה שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת ספרו, פירוש הרמב"ן על התורה כרך ב', ות"ח ת"ח על שימת לבו לשלחו לי.

וכאמרי במכתבי מאז, יהי רצון אשר מתוך מנוחה וטוב לבב ימשיך בפירושו האמור לבאר ולפרש דברי ראשונים כמלאכים, וביחוד אלו אשר התחילו בגילוי נסתר דתורה, שהמיוחדים בהם הוא - הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמיתים וכו' (עד שבא האריז"ל, וכדלקמן) גם החיבור שעשה אמת ויציב ונכון וקיים וכו', כי מהרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת עד אשר האריז"ל החל לגלות זאת החכמה כו' (הר"ח ויטל בהקדמתו לשער ההקדמות יעו"ש).

והרי ביחוד דורנו דור יתום חשך כפול ומכופל זקוק לגילוי אור תורה האמור.

בכבוד ובברכה.

בטופס ספרו שקבלתי - כנראה חסר חצי השני של מכתבי השני.

נ. ב. כדרכי מועתק לקמן איזו הערות על ספרו כרך הב', והבטיחונו רז"ל ואת והב בסופה, והכל הולך אחרי החתום והסוף.

בתחלתו. ע' רפא. וישב לז, א: והכוונה להגיד. - ולהעיר מב"ר (פפ"ב, יג): מפני שטר חוב כי גר גו'. - לכללות פי' הרמב"ן כאן - צע"ק מפירושו לעיל לו, ו.

בסופו. תיג. שיטה שני' קנב, ב (כצ"ל) ובהערה שם (מכת"י): הנהו קפולאי כו'.

- ולכאורה הכוונה גם על מש"כ שם לפ"ז: ת"ר והרוח כו' ינתנו כלים לאוצר כו' והייתה נפש אדוני כו'. ואדרבה זהו עיקר המכוון.

כי בהנהו קפולאי הגוף דגששי' חזיא דאית בה מששא. עכצ"ל דהפי' גוף כפשוטו (ולא לבוש השני דבפי' הרמב"ן כאן. וכמוכח מהקושיא בהש"ס כי עפר אתה כו' וכל שאין בו קנאה כו'). וא"כ החיות שהי' בו - הוא כמש"כ שם רע"ב, החיות שעד שיסתם הגולל או שיתעכל הבשר - שהמדובר הוא בכל אדם ואינו ענין לצדיקים דוקא. אבל בבחיי כאן כ' דבהנהו קפולאי היינו גוף השני. ולא זכיתי להבין, דא"כ מאי קשיא לי' ממש"נ כי עפר אתה גו' - כיון דמתקיים בגוף הנקבר בארץ. ועד"ז בשאר הקושיות שם.

עוד שם בהערה (צח): לעתים מזומנות - היינו מע"ש לע"ש ומיוהכ"פ

ליוהכ"פ - והוא מהבחיי. וצריך חיפוש המקור דמיוהכ"פ ליוהכ"פ. ואולי מפרש בי שמשי שבכתובות (קג, א) גם ביהש"מ דיוהכ"פ (שהרי גם הוא שגור בפי כל - כפירש"י שם).

וצע"ק דהול"ל מערב יוהכ"פ לעיוהכ"פ. ואולי טה"ד בבחיי וצ"ל מיו"ט ליו"ט שנוסף ע"ז שגם ביהש"מ שלו שגור ה"ז מתאים למש"פ בס' חסידים בהא דכתובות דהי' בא ומקדש לב"ב דגם ביו"ט שייך זה (משא"כ יוהכ"פ).

שם בהערה ק (מכת"י): ר' יוסי הגלילי שהי' בא לביתו בכל ע"ש כו'. - צע"ג המקור ע"ז. וצל"ע בכת"י - המשך הל', ואולי הי' כתוב מראש בר"ת "ריה"נ" (וקאי על רבנו הקדוש דלעיל שם) ונתחלף להמעתיק ב"ריה"ג".

- בענין לבוש הנשמה וכו' דלעיל - ראה קונטרס נר"נ (בס' שערי זהר להר"ר מרגליות) ע' קלד. וש"נ.

סוף המילואים (שבראש הס') ע"ד מרז"ל (הובא ברמב"ן בראשית ב, ט) ג' אמרו אמת ואבדו מן העולם. שבכמה דפוסי הרמב"ן הגירסא "ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי" ובפרקי רבנו הקדוש מונה "מרגלים ודואג ובני רמון הבארותי" - והקשו: 1) צ"ל דהרמב"ן דקחשיב נחש - פליג אגרסתנו בפרקי רבה"ק. 2) הבארותי אצל דואג - מאי קא בעי.

ולדידי קושיא אלימתא מכ"ז על גירסתנו בפרקי רבה"ק - 1) בני רמון הבארותי לא אבדו מן העולם (ובפרט - מעוה"ב) מפני האמירה שלהם (ראה ש"ב, ד). 2) באם נמנה את בני רמון - מוכרח למנות גם את המגיד לדוד הנה מת שאול, ואדרבה כש"כ וק"ו - וכדברי דוד בזה (ש"ב ד י-יא). ועכצ"ל שאין בני רמון נמנים. אלא שצ"ע איך נשתרבב הטעות.

- ואולי אפ"ל בכ"ז - דמרז"ל הנ"ל מדגיש התמוה שאמירת אמת הביאה שאבדו מן העולם. ולהוסיף בהתמי' - העתיק גם מעלת דואג. והגירסא צ"ל "נחש מרגלים ודואג האדומי אבי' הרועי'" (כלשון הכתוב ש"א כא, ח). או "דואג האדומי האב ב"ד" (כדרז"ל).

והמעתיק שלא שמש כל צרכו ולא הבין את הנ"ל בא "ותיקן" ל"הבארותי" (אותיותיהם דומות בכת"י). ושלאחריו חפש ומצא דהבארותי שייך לבני רמון והוסיף "ביאור" כו'.

ח'שו

מוהרצ"ה: איזנשטט, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ו'תרג, ח"ט ב'תרנד.

והבטיחונו רז"ל: קידושין ל, ב.

והכל: ברכות יב, א.

וישב לז, א: טעם וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם (לעיל לו, מג) כלומר [הארץ] שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (לעיל טו, יג) ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע.

בסופו: ויגוע ויאסף. "ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת".. וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים, וזו תחופף עליו כל הום, לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה כיעקב. או תתלבש לעתים מזומנות.

ויובן הענין הזה במסכת שבת (קמב, ב) ובמסכת כתובות (קג, א).

ובהערה שם: הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק וכו' חזייה דאית ביה מששא א"ל ליקום מר לגוה דביתא וכו'.

עוד שם בהערה: ברבינו בחיי: והוא מערב שבת לערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים".