ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'שעט

ב"ה, ה' אדר שני, ה'תשכ"ב

ברוקלין, נ. י.

לכבוד מר משה שי' מייזלש

שלום וברכה!

באיחור זמן רב הגיעני מכתבו...

כיון דאתי לידי אשתמש בסגנון מכתבו ואבקש סליחתו על הבא לקמן, והוא:

מיוסד על מה ששמעתי אודותיו כאשר דר בניו-יורק, על כשרונותיו ויכלתו ואפשריותו להשפיע על הסביבה, איני רואה רשות לעצמי שלא להעיר ולגלות על תמיהתי מאז ומקדם, איך זה איננו מנצל כוחותיו ככל האפשרי והדרוש. ובתקופתנו זו, שנתמעטו כוחות היוצרים בתוככי בני ישראל, כוחות פעילים ומפעילים, הרי מובן וגם פשוט שאחריות כל אחד ואחד אשר חונן בכשרון ובאפשריות ויכולת הפעולה - גדולה פי כמה.

כתבתי בזהירות "איננו מנצל ככל הדרוש", אבל לכאורה הטענה חזקה הרבה יותר מזה.

עלי גם להוסיף אשר בעת שהי' דר בניו-יורק שאלתי איך זה מניחים לו להיות במנוחה, עכ"פ בנוגע לפעולה בסביבתו, בעת שהוא הכרח השעה להפעיל כל הכוחות הפוזיטיוויים וכו' וכו'. וביארו לי שזהו מטבע נפשו להיות נחבא אל הכלים ועל כל פנים להתרחק מכותל המזרח ואדוק במאמר המשנה לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, וכו' וכו'.

והנה מבלי להכנס בשקו"ט האם צודקים או נכונים תירוצים במקרה מסויים זה, הרי פשוט שהסביבה אינה מרויחה כלל וכלל ממה שלפלוני יש תירוץ יפה.

ידוע לי שבהיותו כאן הי' עורך הדואר, ועל פי השמועה באה"ק ת"ו יש לו משרה ראשית במוסד ביאליק. אבל האומנם אפילו לדעתו זהו אבנא דהוא מתגושש בו, והפליגו חכמינו ז"ל איך צריכה להיות עבודה כדבעי למיעבד, ובהפלגה מבהילה (עיין כתובות ס"ז, א בתחילתו). ועל פי ההבטחה שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות, מובן גודל השכר כשמנצלים הכוחות כדבעי לו למיעבד באם הי' המדובר באיש הלהוט דוקא אחרי קבלת פרס ושכר.

סיפרו לי ג"כ שבגזע מחצבתו ובהשקפתו שייך הוא לבראצלב והשקפת עולמם, ומזכיר אני את זה ביחוד כאן, כיון דאחד מהתירוצים הרגילים להצדיק העדר פעולה הוא שאין תקוה להצלחה ומה יועיל, ואתם המעט מכל העמים וכו' וכו'. והרי זהו בניגוד גמור לסיסמא של בראצלב - "אל יאוש".

ובהמצאנו בחודש אדר הרי את"ל גם בזה שייכות להנ"ל, שהרי כל ענין נס פורים הוא שבדרך הטבע לא היתה נראית כל אפשרות להצלה, והנס הי' דוקא באופן דונהפוך הוא, מן הקצה אל הקצה.

בכבוד ובברכה להרבות בשמחה בתוך כלל ישראל.

ח'שעט

מר משה מייזלש: אגרת נוספות אליו - לקמן ח'תעה.

במאמר המשנה: אבות פ"א מי"ג.

אבנא: ע"פ יל"ש תהלים רמז תרעג.

ההבטחה: סוטה יא, א.