ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'תעה

ב"ה, כ"ג תמוז, ה'תשכ"ב

ברוקלין, נ. י.

כבוד מר משה שי' [מייזלש]

שלום וברכה!

זה עתה נודעתי מפטירת זוג' ע"ה, וכיון שעל פי הידיעה כבר עברו ימי האבלות, יהי רצון שיתמו ימי אבל ועניני אבל בנוגע לפרט ולכלל, ואך טוב ימצאהו ואת כל בני ביתו שליט"א, ובנוסח החסידות, בטוב הנראה והנגלה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מספרים חסידי חב"ד שכשנפטרה הרבנית אשת אדמו"ר הצמח צדק התאבל עלי' ביותר ומאן להתנחם, עד שנכנס אליו אחד ממקורביו ואמר הרי בפירוש שמענו מכ"ק אדמו"ר מאמר חז"ל על הכתוב ראה חיים עם אשה אשר אהבת כו' - תורה היא, ויענהו הצ"צ החייתני, ועל ידי זה חל מפנה במצב רוחו וכו'.

ולכאורה הענין צריך עיון גדול, שהרי בודאי אשר ידוע הי' מאמר הנ"ל להצמח צדק, ובודאי גם כן אשר בקשר עם ימי האבלות עלה בזכרונו כמה וכמה פעמים, ובמה איפוא פעל המקורב הנ"ל בהזכירו המאמר ועד לחולל מפנה בהליכות יום-יום של הצמח צדק? אלא שכנראה אינו דומה ענין כמו שהוא במחשבה לכמו שמביאים אותו לעולם הדיבור, אף שלכאורה היינו הך, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים - נאמר גם על הגדול שבגדולים.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות.

נ. ב. עלי להוסיף אשר טרם כתבתי מכתבי זה עלה ברעיוני הפתגם השגור כאן קרתא דאתאי לה, היינו בארצות הברית - "מיינד יור און ביזנעס", ובפרט בנוגע לאדם השרוי בצער. אלא שמני' ובי' בא גם המענה, שהרי דוקא בעניני צער כהנ"ל הנוסח הוא "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", זאת אומרת שאין זה ענין פרטי וכל אבלי ציון וירושלים שותפים לזה, והראי' שהם שותפים בנחמה.

ובעסקי במכ' זה - עוד ענין, אף שבנוגע לכ' - ספק הי' אצלי אם להביאו במכתב זה, הוא תגובתי למכתב כ' משלהי ניסן, אשר עד עתה לא עניתי עליו, כיון שכנראה תקיף הוא בדעתו ובפרט בענין שכבר בא לידי החלטה, וביחוד, אחרי בקשת סליחתו, בההחלטה דשב ואל תעשה בהנוגע לחוץ מד' אמות שלו ולסביבתו בכלל, שלסוג ידוע של בני אדם קשה להם לשנות דעתם זו וכעבודת פרך להם.

עם כל זה מוצא אני לחובתי לעורר על תוכן מכתבו, והוא, שבכלל אכזבה המביאה לידי מיעוט בפעולה, אפילו אם תמצא לומר שהאכזבה מבוססת היא והמאוכזב צודק על 100

, צריך בירור ובחינה מיהו המעונין ומעורר אכזבה זו, ובלשון ספר התניא, האם מצב רוח זה נמשך "מחלל הימני או מחלל השמאלי". ועוד בחינה, מי ישתכר מהעדר הפעולה ומצדקת טענתו של המאוכזב וכו' וכו'. שהרי סוף סוף, כסגנון חכמינו ז"ל, אנן פעלי דיממא אנן, וכביאור אדמו"ר הצמח צדק - מאכן ליכטיק. ובודאי גם הביטוי פעלי מדוייק הוא, היינו שאין הכוונה להאיר במקום המואר בלאו הכי, ואין הכוונה לעבודה קלה, כי אם פעולה ממש, ששכרה (ואופנה) במדת ואליו הוא נושא את נפשו.

מוכרחני להוסיף שבכמה מטענותיו איני תמים דיעה עמו כלל וכלל, אבל כנ"ל לדעתי אין זה נוגע בעצם הבעי' עלי' כתבתי במכתבי הראשון, והיא שעל כל אחד ואחת להפיץ אור, אור האמתי של תורתנו תורת אמת ומאור שבה זו פנימיות התורה, עד שהתורה כשמה כן היא נעשית הוראה בחיים היום-יומיים, ולא רק במחשבה שהקב"ה לבא בעי, אלא כאמור לעיל בדיבור ובמעשה בפועל. ואפילו אנוס דרחמנא פטרי', כמאן דעביד לא אמרינן (אפילו בעולם הדיבור ועל אחת כמה וכמה שאין זה "עביד" בעולמנו עולם המעשה).

לסיים על פי סיומו במכתבו הנ"ל דבר תורה, בטעם משלוח מנות, שמעתי בזה סיפור אופייני מאחד מרבני רוסיא בדורנו זה, שפעם התמוגג בדמעות בעצם יום השבת, וכששאלוהו לסיבת הדבר, אמר שזה עתה באה לפניו שאלה מאחד המדקדק בעניני תורה ומצוות ועד לדקדוק קל של דברי סופרים, האם מותר לו לקדש על היין, כיון שלא עמד בנסיון ומוכרח הי' לצאת למשרתו ביום השבת קדש אף שלא עשה שם שום דבר כי אם "חזו דאתי", אבל בפני הרבים הי' זה חילול שבת בפרהסיא, ושאל על עצמו מה דינו האם מותר לו לקדש על היין שנוגע בו.

ואם תמצא לומר, הרי גם בזה יש למצוא שייכות להאמור לעיל, שאם אפילו לעיני הרואים ריקנות גדולה שוררת בעולם, ריקנות מלגו ותשעה קבין נטלו כו' ככתוב במכתבו, הרי מי הוא זה ואיזה הוא אשר יכול להחליט ולשפוט על פי הנראה לעיניו שהמציאות היא כך ועד כדי מסקנא להסגר בד' אמות שלו וכו'.

אם הארכתי יותר מדי, את כ' הסליחה ולא אכחד אשר תקותי שאולי דוקא על ידי כך, הרי ביחד עם אי-שביעת רצונו שמביע במכתבו, יצא ממסגרתו ויתחיל לפעול בכל מקום שידו מגעת, ובאם יהי' צורך - הרי ביד הקב"ה לשרבב את היד למאות אמות, ולפעול בכיוון האמור - בקיום המצוות בפועל בחיי היום-יום. וגם מיש אינו מודה בכל הענינים אודותם כותב בכאב לב, הנה על כל פנים יתחבר אליו ע"מ להעלותו אשר יניח תפלין, יאכל כשר, ישמור השבת, וכו'.

ח'תעה

מר משה מייזלש: אגרת נוספת אליו - לעיל ח'שעט.

מספרים: ראה גם לעיל ח"ז אגרת ב'רטז. ח"ה אגרת א'תסג.

הרבנית: חי' מושקא.

מאמר חז"ל: קידושין ל, ב.

אין חבוש: ברכות ה, ב. וש"נ.

הנוסח: ראה גם לקו"ש ח"י ע' 210.

וכביאור: ראה גם לעיל אגרת ח'תנג, ובהנסמן בהערות שם.

שהקב"ה לבא בעי: סנהדרין קו, ב.

אנוס: ב"ק כח, ב. וש"נ.

כמאן דעביד: ירושלמי קידושין פ"ג ה"ב.

סיפור אופייני: ראה גם התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 751.

ביד הקב"ה: ראה סוטה יב, ב. פרש"י שמות ב, ה.