ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'תקג

ב"ה, כ"ח מנ"א, תשכ"ב

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ"ד מנ"א, בשאלה בנוגע לתורת בני ישראל מצותי' וכו' ואיזוהי הדרך שהיא עדיפה וכו'.

הודיעונו חכמינו ז"ל במשנתם, המעשה הוא העיקר ואף שפשוט אשר רחמנא לבא בעי, בכל זה (בסגנן המובא בספרים) מי שיכוון כוונות הכי טובות ובפועל לא יתן צדקה לעני, לא קיים מצות צדקה, ועבר על הציווי לא תקפוץ ידך וגו' משא"כ בהפכו הנק' צדקה שלא לשמה, החי' נפש העני וב"ב.

ו(ע"ד המוסר) כן הוא בהנוגע לכל עניני תורה ומצות שתוכנם להחיות את הרעב וצמא, זוהי נפש האלקית שבישראל, הרעבה וצמאה לקיים מצות בוראה.

תקותי חזקה אשר שאלות האמורות הן תארותיות אבל בודאי הנהגתו בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

אין זה בכלל אפשרי שתהי' ככתוב "הזדהות" אמתית עם הקב"ה ביחד עם מרידה בציוויו של הקב"ה?!

ח'תקג

רחמנא לבא בעי: סנהדרין קו, ב.