ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'תקעה

ב"ה, י"א טבת, תשכ"ג

ברוקלין.

האברך אורי צבי שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מנר השני דחנוכה, בו כותב אודות החיים בסביבתו עתה, הקישוים מיוחדים שבהם וכו',

ולפלא, שכנראה אינו מכיר כלל בכלם נקודות הטובות אשר בהם. ובפרט מובן - ע"פ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הידוע, אשר כאשר יקוים היעוד דביאת משיח צדקנו, וועט מען זיך כאפען פארן קאפ (ישים ידיו על ראשו ברגש צער גדול וחרטה) על הימים והתקופה הכי טובה שבסוף זמן הגלות, שהיו יכולים לפעול בתורה ומצות בהתגברות על כל ההעלמות וההסתרים דאז, שאז העבודה נעימה יותר וחביבה יותר, הן לעובד והן לזה שציוה על העבודה, בורא עולם ומנהיגו, משא"כ כשרוח הטומאה יעבור מן הארץ ואין מנגדים וכו'. והלימוד מזה לענינו - הרי פשוט הוא.

עוד נקודה ע"ד האמור וגם זו עיקרית היא, היינו מה שמדיש במכתבו שנמצא באמונים שענינם רק "משמעת כח ורגלים", והרי זהו אחד העיקרים באמונת האדם, אמונה פשוטה דוקא, שענינה הקדמת נעשה לנשמע (משמעת), והבטחון הגמור אשר מצוה המצוה, נותן מראש הכח והאפשריות לקיים הציווי, ובלבד שירצה ובפועל ילך בדרך ה' וכצוואת העברי הראשון הוא אברהם, אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח, יט).

והנה בטבע האדם, אשר אדם עיר פרא יולד, להתנהג דוקא ע"פ הטבע

שלו - למלאות רצונו, ואפילו התאוות שלו, ולא עוד אלא שהרצון הזה מטה שכלו וממציא הסברות וטעמים ונמוקים. ולזה התיקון - הכש"כ וק"ו: ומה בנוגע לציוויו של בשר ודם, מוכרחים, ככתבו במכתבו, המשמעת הכח ורגלים, ולא עוד אלא שבזה תלוי' כל קיום המסגרת בה נמצא ועי"ז קיום כל הצבא, השמירה על הגבולים וכו' וכו' ז. א.

שזה נוגע לגורלם של כל האוכלוסיא, עאכו"כ בנוגע לציוויו של "המפקד הכי ראשי", ממה"מ הקב"ה, אשר כאו"א מבני ישראל, הרי הוא מצבאות ה'.

ועוד נקודה שלישית, וגם היא עיקרית, ואולי העיקר שבכל שלש נקודות אלו, אשר ספק גדול האם תהי' אצלו אפשריות להשפיע על סביבה הזקוקה לידיעת ה' התורה והמצוה, כפי שיש בידו עתה, שהרי נמצאים יחד כל היממה, מוכרחים למסגרת של משמעת וכו' כנ"ל. וכשמדברים בדברים היוצאים מן הלב, והדבור תוכנו, תורת אמת ומצותי' - הרי סו"ס אמת מארץ תצמח.

מעטות שורות האמורות בערך חשיבות הענין בכלל ובמיוחד - החשיבות שינצל האפשריות אשר השגחה העליונה נתנה לו, להחזיר לדרך הטוב והישר, דרך התורה והמצוה, כו"כ מאחב"י הצעירים, אשר בקרוב יסתדרו בחיי משפחה, והטבת המצב של כל אחד - נכפלת בעתיד פי כמה, מספר בני המשפחה ובניהם ובני בניהם עד סוף כל העולם. וביחד עם האפשריות והציווי, הרי הקב"ה שאינו בא בטרוניא עם בריותיו, נותן גם הכח למלאות התפקיד. ואם ת"ל - הרי זה גם הלימוד של ימי חנוכה, אשר חכמנו ז"ל מעידים, שהיו חלשים וגם מעטים נגד גבורים ורבים, אלא שהחליטו בתוקף ונלחמו בעד הטהרה המצות ועסק התורה, ולכן נעשית להם ישועה גדולה ופורקן, ובאופן שמאז ובכל שנה ושנה מדליקין נרות ודוקא באופן דמוסיף והולך מיום ליום בחשכת הליל שמסביב.

בברכת הצלחה בעבודתו הקדושה האמורה ומתוך שמחה וטוב לבב.

מ. שניאורסאהן

ח'תקעה

נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 388 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

האברך אורי צבי שי': בונין, רעננה. אגרת נוספת אליו - לעיל ח'תקמט.

פתגם: ראה גם לעיל חט"ז אגרת ה'תתיח, ובהנסמן בהערות שם.

הקב"ה שאינו בא: ע"ז ג, א.