ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'תריח

ב"ה, כ"ט ניסן, תשכ"ג

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

היום בקר לפני נסיעתי על הציון הק' נתקבל מכתבו מיום השני עם המצורף אליו, והזכרתיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.

ולהערתו בסיום המכתב - למ"ש בס' טו"א - ואינו תח"י - דלכאורה ישראל בכניסתם לארץ מותרים היו לאכול חדש בשבע שכבשו, שהרי לא חמיר מקדלי דחזירי דאשתרי, ומתרץ, דהי' בזה איסור קצירה ולא אישתרי אלא מה שמצאו מן המוכן, וכת"ר מדילי' מתרץ מה דקשה על תירוץ זה [שהרי קצירה ביריחו מותרת (רש"י פסחים נ"ה ע"ב ד"ה וקוצרין) כיון דתבואת יריחו אינה כשרה למנחות], דהיינו רק כשיושבים בארץ שיש שאם מקום להביא מן המובחר, ומסיים בצ"ע.

ולפע"ד מה שיש להעיר בכל ג' הנ"ל הוא.

א) בנוגע להקושיא - לכאורה פשוט דהיתר דקדלי דחזירי הוא בקשר עם המלחמה* (עכ"פ בקשר עם הכבוש**) והמובא בנגוע לאיסור חדש, הרי הי' תיכף בכניסתם לארץ, קודם כל מלחמה וכבוש, מקרא מפורש.

ב) התירוץ שלא הותר אלא המוכן ולא הצריך קצירה - אינו מובן, שהרי מפורש בקרא "כרמים וזיתים" ולמה תגרע תבואה שבשדות. ואולי הכוונה דרך איסור אכילה הותר ולא איסורין אחרים - וכסיום הכתוב "ואכלת".

[ג]) בתירוץ כת"ר ומה שסיים בצ"ע, - לכאורה פשוט הוא - -דכיון דהעומר בא מן הארץ, אפשר להביאו רק מהארץ שכבר נכבשה, והרי באותה שעה לא הי' ישראל אלא בסביבת יריחו. ולא גרע מגגות צריפין (מנחות ס"ד ב') דכשלא ביכר - מביאין אותו מכל מקום.

בברכה לבשו"ט.

ח'תריח

מו"ה אפרים אליעזר: יאלעס, פילדלפיא. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רפח, ובהנסמן בהערות שם.

בס' טו"א: טורי אבן לר"ה יג, א ובקו"א שם.

*) עיין רמב"ם הל' מלכים (ח, א) "אם ירעב".

**) עיין רמב"ם ואתחנן (ו, י) "התיר להם שלל".