ספריית חב"ד ליובאוויטש

ח'תרסב

ב"ה, א' אלול, תשכ"ג

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרב שלמה שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום הראשון.

ת"ח ת"ח על הבשו"ט מהפעולות בביסוס היהדות והפצתה בעיר מיניאפאליס וסביבתה במסגרת סניף המרכז לעניני חינוך אשר בהנהלת גיסו הוו"ח אי"א נו"נ בעל מרץ וכו' הרב משה שי', ומובן שנעם לי לקרות בסיום דבריו אלו, אשר גם זוגתו תחי' עזרה בהנ"ל והשתדלה בזה וגם הצליחה.

ובפרט אשר בשטח החינוך - היכולת בידי בנות ישראל, שכל אחת מהן נקראת בת שרה רבקה רחל ולאה, לעשות יותר מאשר האנשים, וכנראה במוחש.

ויהי רצון אשר הצלחתם האמורה תעורר אצלם כחות נוספים לפעול במשך הזמנים שלאחרי זה, בכיוון האמור, ולא להסתפק אך ורק באלו שכבר נמצאים בד' אמות של תורה ומצות, כי אם להשתדל גם להוציא יקר מזולל, וכידוע הפלגת חז"ל בזה (ב"מ פ"ה א').

אף שאין הזמן גרמא כלל להאריך בחצי השני של מכתבו, ובפרט שמפורסמים הדברים בכ"מ ומהם גם בנדפס, בכל זה בתור הכרת תודה בעד הקורת רוח שגרם בחצי מכתבו הראשון, לא אסתפק בהערה גרידא, כ"א גם באיזה ציונים וכו'.

בנוגע לענין גידול הזקן, הרי פשוט הוא לכל הדיעות שיש ענין בזה, וכל החילוקי דיעות הם, האם יש להתיר כשמוכרחים כביכול בהאמור, ואם זהו איסור דרבנן או דאורייתא, אבל, כנ"ל, פשוט הוא בנגלה דתורה וביחוד וביתר שאת בפנימיות התורה, אשר בתקוני-דיקנא (כפי שהם נקראים בזהר ובספרי הקבלה, המקובלים בכל תוקף תורה שבע"פ על כ"א מבנ"י) קדושה נעלית ביותר וביותר, ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, מדת (תקו"ד של) האדם (התחתון) תמשיך במדה זו מלמעלה כביכול.

ובודאי מילתא היא, אשר כולי עלמא מודים וקורים להנ"ל "צלם אלקים".

לדעת אדמו"ר הצמח צדק וכו"כ פוסקים לפניו וגם לאחריו, הוא איסור ברור מן התורה, כמבואר בשו"ת שלו, ובהוספה עליהם - בפסקי דינים שלו. ועיין ג"כ בדרכי תשובה על היו"ד. ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ב סמ"ח. וקבץ כמה דיעות בהנ"ל ובארוכה הן ע"פ נגלה והן ע"פ פנימיות התורה בספר עמודי ארזים להרב מרגלית שי' מירושלים עיה"ק ת"ו, שהעתיק דברים נפלאים וגם מבהילים בנוגע לגידול הזקן ולהפכו. - ושם גם מכתב הגאון הרגצובי (הר"י רוזין) שזהו איסור גמור.

הסיבות לשלילה שכותבם ועל הסדר:

א) חשש שע"י גידול הזקן יעלה בדעתו שזהו פוטרו משאר עניני תורה ומצוה.

מובנת השלילה דטענה זו, שא"כ אין לדבר סוף, ויש לבטל כל הידור מצוה ועאכו"כ עניני מהדרין מן המהדרין ואת"ל - גם ציווי דרבנן וכו' וכו'. ואדרבה ע"פ הודעת והבטחת חז"ל אשר מצוה גוררת מצוה, כל הוספה (אפי') בהידור מצוה סופה להוסיף גם במצות עצמן, וק"ל.

אולי כוונתו בהנ"ל להענין דמחזי כיוהרא, אבל, ת"ל, בזמן האחרון הרי לא מחזי.

כיוהרא כלל וכלל. ולא זו בלבד, אלא עוד כו"כ והנהגות, ומהן שהציציות נראות מבחוץ, שפשט הענין אפילו בישיבות הליטאות, ופשוט שאפילו לדעת המתירין בנדון דידן, אין זה דומה לענין שיהיו הציציות מבחוץ.

ב) לכתבו שהלן בעומקא דהלכתא, יש לו הכלי זיין להלחם נגד העולם, וכאשר הי' עד הלום.

פליאה גדולה כל כתבו האמור, שהרי בסמיכות למתן תורה - הי' ענין ההפכי דאנכי ולא יהי' לך, וביניהם - גם אלו שראו מעשה מרכבה (ולא רק למדו ענין זה, כמסופר במדרש). ומעגל הזהב הראשון - למה שקרה בסמיכות לבנין מקדש ראשון, כמובא הפלאת חכמתם בעניני התורה, שכל ת"ח דומין לפניהן כו' (סנהדרין ק"ב א') ועד"ז במקדש שני, צדוק וביתוס ועד לימינו אלה, אפילו בעיר זו עצמה, שהעומדים בראשם של תנועות שונות שנגד היהדות המסורתית, למדו לפני זה ולנו בעומקא דהלכתא, וכו'.

ג) לכתבו שאפשר שהסברא לגדל הזקן היא לא על טהרת הקדש כ"א משום פני' וכו',

הנה פסק דין הוא, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף ע"פ וכו', שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ד) בהנוגע... תחי',

הנה בהכירי אחדים ממשפחתה, תקותי חזקה שסו"ס לא רק שלא תהי' כל

התנגדות מצדה, אלא אדרבה תסייע, ולא עוד אלא שעוד יתעלה כ' בעיני' ויתקבלו דבריו - בנוגע ליראת שמים ותומ"צ - להבא יותר, שהרי קרוב לומר שעתה כששומעת ממנו תביעה בזה, מתעורר רעיון במוחה (בסגנון חז"ל) שהטופח ע"מ להטפיח ה"ה צריך להיות בהרבה יותר מאשר זהו שמטפיחו.

מובן ופשוט שלא נעלם ממני שבכמה מדינות ובמדינה זו, יראי ה' באמת, התירו את הנ"ל ובכו"כ הסברים וכו' ובמילא בדור שלאחרי זה היו גם יראים וחרדים שקיימו זה בעצמם, אבל בודאי לא נעלם גם ממנו השינוי שחל בינתיים, שאז במדינות מסוימות וזמנים מסויימיים נראה הי' להמתירים שרק זו הדרך להצלת כו"כ מבנ"י מקצה השני, ועמלו ויגעו למצוא היתר כו'. וד"ל. והרי גם באיסורים ברורים וגדולים מן התורה - נמצאים ענינים כאלו, ולא עוד אלא גם בתורה שבכתב - כל הענין דיפת תואר אשר היתר ברור ניתן מן התורה בזה. וביארו חז"ל גם הטעם. ואל תדין את חברך עד וכו', ואולי במדינות ההם ובימים ההם מי יודע וכו'.

אבל כנ"ל, ת"ל אין זה המצב כלל בזמננו זה. וכל הרוצה באמת - היכולת בידו (והלואי - וינצלה במילואה) הפצת היהדות בלי פשרות בכל מקום שידו מגעת; ובזה - גם נדון דידן.

בשיחתי עם אחד אשר ביקר אצלי בטענות דומות להנ"ל, ורצה להראות חריפות ובקיאות להיתר, שאלתיו (בהקדמת - בקשה שיענה מסיח לפי תומו בלי כוונה): מהי הסיבה כשמציירים פני משה רבינו או אהרון הכהן, הן מבנ"י והן להבדיל מאוה"ע - מציירים דוקא בזקן גדול. ואם בנוגע לאהרן מסתמכים על הכתוב בתהלים שזקן אהרן יורד ע"פ מדותיו, למה כן מציירים בנוגע למשה רבנו, והרי הוא קבל תורה מסיני, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנו למשה מסיני, והרי כח דהיתירא עדיף.

ובהיותו איש ישר, ענני, שגם בדעתו כשמצייר לעצמו ולא רק דמשה רבינו אלא אפילו למי שהוא בדורות אחריו שומר תומ"צ, פשוט בעיניו שהי' לו זקן יורד ע"פ מדותיו מבלי שנגע בו כלל וכלל.

ולסיים מענינא דיומא, שמתחיל מחדש אלול, מובא בספרי קבלה והובא הדברים בספר לקוטי תורה (חלק דברים ל"ב ב') לרבנו הזקן, - אשר השנה שנת המאה וחמשים להסתלקות הילולא שלו - מאירים י"ג מדות הרחמים תקו"ד דלמעלה, והלואי שלא יגע בכלי קבלתה, י"ג תקו"ד של האדם התחתון.

בברכה לבשו"ט ולכוח"ט.

מ. שניאורסאהן

ח'תרסב

נדפסה בלקו"ש חי"ב ע' 206 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

הרב שלמה שי': מנדלזון.

הרב משה שי': פלר. ראה לעיל אגרת ח'ש.

גידול הזקן: ראה גם לעיל אגרת ח'רצז, ובהנסמן בהערות שם.

ומדתו: פס"ז שמות ג, ו.

שהציצית נראות מבחוץ: ראה גם לקו"ש חל"ג ע' 95 ואילך.

פסק דין: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג. וש"נ.

בסגנון חז"ל: ברכות כח, ב.

כל.. מסיני: ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"א ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. ועוד.

כח.. עדיף: ראה ברכות ס, ב. וש"נ.