ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תריח

ב"ה, ימי חנוכה, ה'תשל"ג

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

רבים הפירושים והרמזים בעניני ימים אלה, בפשטות - עיקר הענין ד"חנוכה" הוא חנוכת המזבח ובית המקדש, כמבואר בהודאת "ועל הניסים": "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך".

ומזה גם מובן שבפשטות - בענין חנוכת ביהמ"ק נמצאת הוראה עיקרית לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן ובכל מקום,

שהרי תכלית כל ימי זכרון בחיי עמנו הוא ללמוד ולעשות כהוראות דהימים ההם - בזמן הזה.

והנה כל בית יהודי ענינו ושלימות שלו הוא להיות משכן ומקדש לשכינה. ובפרטיות יותר - כל איש ואשה בישראל - מקדש ומשכן הוא לו ית'. וכמו שהורונו חכמינו ז"ל בפירושם על הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. כלומר, שכל עשי' ועבודה הנעשית בקשר עם המקדש היא בשביל - תכליתה - שתמשיך ותשכין את הוי' בתוך כאו"א מישראל.

ומשחרב בית-המקדש מפני חטאינו - הרי ע"י תשובה ומעשים טובים, על ידי מעשינו ועבודתנו, של כל או"א מישראל, כל זמן משך הגלות, בונים ומקימים את ביהמ"ק שבתוך כל אחד ואחת ומקרבים את גאולת כל עם ישראל ע"י משיח צדקנו - שיבנה בית המקדש (הכללי) במקומו, ועוד ביתר שאת וביתר עז.

וככל מה שאירע בימי מתתיהו בן יוחנן כה"ג בנוגע לביהמ"ק - כן הוא (ברוחניות) גם בזמן הזה בנוגע ל"ביהמ"ק" שבכל או"א: לפעמים עומדת עליהם הסביבה וכיו"ב "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך",

וידוע הדיוק בזה, תורתך - לימוד התורה מפני שהיא וכמו שהיא תורת הוי' שזהו שלא בערך למעלה מתורה כמו ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", חוקי רצונך - קיום כל המצות, כולל המצות השכליות, במעלתן הכי נעלית, כחוקי רצונך, אך ורק לעשות רצונו של הקב"ה,

ועל כל או"א אשר להוי' הוא - להלחם ועד כדי מס"נ, מבלי התחשב כלל אשר זוהי מלחמת חלשים (בכמות) נגד גבורים וכו'. וסוף סוף הוי' רב את ריבו כו' ומנחילו נצחון עולם ובא לימי חנוכה - חנוכת ביהמ"ק שלו - להודות ולהלל לשמו הגדול.

***

והנה מבין מצוות חנוכה - אמירת הלל שלם בכל יום, אמירת ועל הנסים, קריאה בתורה, איסור הספד ותענית והדלקת נרות - הרי זו האחרונה היא הראשונה בזמן לכל שאר מצות חנוכה, אף שנס נצחון המלחמה קדם לנס פך השמן; בה מתחילים ימי חנוכה – שהרי זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתקשע החמה; ועוד זאת, שבמצות נר חנוכה - מנהג ישראל תורה היא - להעלות בקודש ולהוסיף בנרות מיום ליום.

וההדגשה דנרות חנוכה - מדגישה עיקר וכלל גדול, והוא שיש לבדוק אפילו בשמנים הנמצאים בהיכל, אם השמן טהור הוא או לא. והרי המדובר הוא לא בשמן לאכילה אלא בשמן להדלקה, ולכאורה מאי איפכת אם נגע בו לרגע בלתי טהור,

ולא עוד אלא שעל נס השמן קבעו ימי חנוכה -

זאת אומרת, אשר עיקר קביעות ימי חנוכה הוא להורות שהשמן למאור (בביהמ"ק - הכללי וגם הפרטי) מוכרח להיות טהור, שלא נגע בו בלתי טהור.

מאור המאיר דרך איש ואישה הישראליים בחיי היום-יום, הוא נר מצוה ותורה אור. ובנר ואור זה עליו להיזהר שלא יגע בו בלתי טהור ואז ילך לבטח דרכו,

כי הודיעונו רז"ל הנרות הללו אינן בטלין לעולם, הוראה האמורה היא לכל הזמנים ולכל המקומות, וכאמור - בנוגע לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל,

אשר כל הנהגת הבית והנהגת כל אנשי הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (שחנוכה הוא ג"כ מלשון חינוך), יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד שיאיר גם את החושך שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן על פתח ביתו מבחוץ. ועד אשר בצדק יוכל לאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז, וכמו שהי' בימים ההם בזמן הזה ש"עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו' עשית תשועה גדולה ופורקן".

וקיום המצוות (ביטול "חטאינו" - סיבת הגלות) וקיום מצות נר חנוכה בפרט, מביא קיום היעוד דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו.

ויהי רצון שיהי' כן בקרוב ממש.

בברכה לימי חנוכה מאירים, מאירים גם את כל ימי השנה כולה הלוך ומוסיף ואור,

מנחם שניאורסאהן

ד"חנוכה" הוא חנוכת המזבח ובית המקדש: ראה מגלת תענית פ"ט. יל"ש מלכים סוף רמז קפד. רש"י מגילה ל, סע"ב. מרדכי ואו"ז הובאו בדרכי משה לטאו"ח (ורמ"א) רסתר"ע. חדא"ג מהרש"א לשבת (כא, ב). וראה ג"כ תו"א ושערי אורה סד"ה בכ"ה בכסלו. סידור חנוכה ד"ה מזמור שיר חנוכת. ורד"ה נ"ח, תרנ"ט: שהי' אז חנוכת הבית דביהמ"ק וחנוכת המזבח.

ומש"כ במור וקציעה סתר"ע שזהו זכרון לחנוכת הבית בימי חגי לא זכיתי להבין, שהרי כל השנים שעד החשמונאים לא הזכירו זה! ומה שהקשו דקדושה הקודמת לא בטלה וא"צ חינוך (ועד"ז ג"כ ברד"ה זאת חנוכת, תר"ם וראה שם סופ"ט) - י"ל דאין כאן הכוונה כבדין עבודתן מחנכתן (שבועות טו, א), כ"א כפשוטו - התחלה לאחרי הפסק ארוך ולאחרי שפינו וטיהרו וכו'. ועפ"ז יומתק ג"כ הל' וקבעו ח' ימי חנוכה אלו (רק וע"י) להודות ולהלל. ואכ"מ.

נרות בחצרות: ידועה הקושיא נרות בחצר מאי בעי. וי"ל דנמשך לאחריו דכשראו הנסים הדליקו נרות (של שמחה וכבוד שכינה - ע"ד נרות דשמחת בית השואבה בעזרת נשים (סוכה נא, א) ונרות ביהכנ"ס (ברכות נג, א). וכל אלו א"א בהיכל, כ"א) בחצרות קדשך ו(גם) קבעו כו'.

לכל אחד ואחת: שהרי גם נשים חייבות בנ"ח (טושו"ע או"ח סתרע"ה, ס"ג. ולהעיר שלא הובא זה בר"ס תרע"א). ואפילו עני (שם ר"ס תרע"א).

שהורונו חכמינו ז"ל: ר"ח שער האהבה פ"ו. של"ה ש' האותיות אות ל' ובכ"מ. ועוד.

כלומר, שכל . . מישראל: להעיר מסידור שם רעו, ב.

על ידי . . הגלות: תניא רפל"ז. וראה הערות לקוטי לוי יצחק (שם).

ועוד ביתר שאת: ועד"ז הוא ג"כ בבנין "ביהמ"ק" הפרטי לאחר חורבנו וכמחז"ל שבמקום שבע"ת עומדין אין צד"ג יכולין לעמוד (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז, ה"ד). וראה אור תורה להה"מ עה"פ ויאהב יצחק.

כה"ג: השייכות לנס חנוכה ראה תו"א לד, א. ובכ"מ.

להשכיחם . . רצונך: הודאת ועל הנסים. וראה ד"ה מאי חנוכה, תש"א.

חכמתכם . . העמים: דברים ד, ו.

כל המצות . . כחוקי רצונך: וכנוסח השווה בברכת כל המצות: קדשנו במצותיו וציוונו.

אך ורק לעשות רצונו: להעיר מתורת הבעש"ט ד"ה ושבתם וראיתם (כתר ש"ט סקנ"ה, הוצאת קה"ת).

מנהג ישראל: ובפרט שבנדו"ד ה"ז "מנהג פשוט" (רמ"א שם רסתרע"א).

להעלות בקודש: ראה תו"א מקץ לד, א.

בשמנים הנמצאים בהיכל: שבת כא, ב. וגליון הש"ס שם.

שעל נס השמן קבעו: רש"י ד"ה מאי (שבת כא, ב).

הודיעונו רז"ל: במדב"ר ותנחומא ר"פ בהעלותך ע"פ הרמב"ן שם.

שחנוכה . . חינוך: תו"א סד"ה בכ"ה בכסלו. אוה"ת שם בארוכה.

ג"כ מלשון חינוך: וגם ע"ש ש"חנו כה" (תקו"ז תי"ג. טאו"ח סתר"ע. ובפע"ח ש' החנוכה: פי' חנוכה חנ"ה כ"ו). ועוד. ובכו"כ שמות כן הוא. ולהעיר מ"לא יעקב יאמר עוד שמך" - עקבה - אף שמפורש "וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית לב, כט. שם כה, כו).

כמופת . . עוז: תהלים עא. ז.

נר חנוכה בפרט: כמובן ממשנ"ת שעי"ז כליא ריגלא דתרמודאי - אותיות מורדת (אוה"ת חנוכה ע' תתקמא, ב. ובכ"מ).

חנוכה . . משיח . . בית מקדשנו: להעיר דחנוכה ח' ימים, משיח משמונה נסיכים וכנור דמקדש הג' דח' נימין (תו"א לד, א. לקו"ת תזריע כא, ד).


נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 279 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

ד"חנוכה" הוא לכללות ההערה ראה מכתב כללי דערב ימי חנוכה ה'תשמ"ג הערה ד"ה בחנוכת המזבח (לקו"ש ח"כ ע' 633). לקו"ש חכ"ה שיחה לחנוכה (ע' 235), ובהערה 6 שם. וראה גם לעיל חכ"ז אגרת י'רצג. לקמן אגרת י'תרכ.

רד"ה נ"ח, תרנ"ט: סה"מ תרנ"ט ע' קנב.

ומה שהקשו: ראה קונ' הערות התמימים ואנ"ש (תשל"ג) ע' 123.

ידועה הקושיא ראה גם לקו"ש חכ"ה שם ע' 235 ואילך.

הכתוב תרומה כה, ח.

שיבנה בית המקדש . . במקומו רמב"ם הל' מלכים ספי"א. וראה שם בתחלתו.

אור תורה להה"מ בהוצאת קה"ת – יב, ב.

ד"ה . . תש"א סה"מ תש"א ע' 58 ואילך.

וידוע הדיוק בזה ד"ה מאי חנוכה הנ"ל ע' 59 ואילך. וראה גם ד"ה זה בסה"מ אידיש פ"ב (ע' 185). "היום יום" ב טבת, ז' חנוכה. ד"ה ת"ר מצות נ"ח ה'תשל"ח ס"ג (תורת מנחם – סה"מ מלוקט ח"ב ע' קסד), וש"נ.

קיום כל המצות . . כחוקי רצונך ראה סה"מ מלוקט שם ס"ג. וש"נ.

הראשונה בזמן ראה גם הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 510 הערה ד"ה נר חנוכה, מצוה ראשונה.

משתשקע החמה שבת כא, ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ה. טושו"ע או"ח הל' חנוכה רס"י תערב.

מנהג ישראל תורה היא ראה הנסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 56 הערה 2.

להעלות בקודש ולהוסיף בנרות מיום ליום שבת שם. רמב"ם שם ה"א וה"ג. שו"ע שם.

שעל נס השמן קבעו ימי חנוכה ראה גם לקו"ש חכ"ה שיחה לחנוכה (ע' 237), ובהנסמן שם בהערות 23-24.

נר . . אור משלי ו, כג.

שיאיר גם את החושך דנר חנוכה מצותה משתשקע החמה – שבת שם. רמב"ם שם פ"ד ה"ה. טושו"ע שם רס"י תערב.

על פתח ביתו מבחוץ שבת שם. רמב"ם שם ה"ז. טושו"ע או"ח שם ס"ה.

תהלים עא פרק תהלים המתאים לשנות כ"ק אדמו"ר.

"חטאינו" – סיבת הגלות תפילת מוסף של יו"ט.

כליא ריגלא דתרמודאי שבת שם.

אותיות מורדת: ראה גם לעיל חכ"ז אגרת י'רצט (ע' רחצ, בשוה"ג), וש"נ. לקמן אגרת י'תרכד.

משיח משמונה נסיכים וכנור דמקדש הג' דח' נימין מיכה ה, ד. סוכה נב, ב. ערכין יג, ב. במדב"ר פט"ו, יא.