ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תרס

ב"ה, ה' שבט, ה'תשל"ג

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

. . . לכתבו אודות המאורע אשר הרעיש לאחרונה את אחינו בני ישראל, הן בארץ והן בחו"ל, ושואל בירור עמדתי בבקורת על זה, ואולי יותר מבקורת סתם,

מובן שבמכתב קשה למצות הענין כפי הדרוש. אבל על כל פנים אכתוב בזה נקודות אחדות, ובודאי אשר לדכוותי' דמר יספיק.

(א) מה שאסרה תורתנו, תורת אמת ותורת חסד, על ילדי נשואין מסויימים מלבוא בקהל, אין זה ענין של עונש, שהרי התורה עצמה קובעת "איש בחטאו" גו', ואומר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה!"

יתירה מזו. כמה איסורי חיתון בנוגע להאישים עצמם, גם הם אינם בגדר עונש. ודוגמא לדבר: איסור גרושה לכהן, שהרי האיסור הוא בנוגע לכהן אפילו פשוט שבפשוטים, אף שמותרת להינשא לצדיק גמור ובלבד שאינו כהן. ועוד כמה דוגמאות מעין זו.

(ב) אשר לגישה אנושית בכלל בהנוגע לידיד או לבעי' חשובה ובעלת ערך - כיון שכל הענינים קשורים בבני אדם ואין שלימות בעולמנו זה, שלכן בודאי שמזמן לזמן יש תופעות בלתי רצויות ואפילו פעולות בלתי רצויות - אפשרית הגישה האמורה בשני אופנים: א. כיון שהאיש הוא ידיד וקרוב והענין חשוב ובעל ערך וכו' - לחפות על המגרעות ולתרץ אותם בכל מיני תירוצים אפשריים או גם בלתי אפשריים, ובלבד שלא יוגרע השם והיוקרה של האיש והענין, ועד אשר לפעמים תכופות מרוב ההתלהבות לשמור על היוקרה וכו' הנוגע בדבר מתחיל להאמין בעצמו שכן הוא הענין לאמיתו, אף שבתחילה גם הוא ידע בנפשו שאומר על רע טוב ועל מר מתוק, אלא שראה חוב לעצמו להגן על ידידו או הדבר היקר לו. ב. לא לסלף את המצב, ובסגנון דלעיל לא לומר לרע טוב ולמר מתוק, כי אם להשתדל למצוא הסיבה לתופעה הבלתי רצוי' ולהשתדל ככל האפשר שתתוקן הסיבה, ובמילא לא יהי' מקום לתופעות בלתי רצויות, אף שבאופן זמני תיפגם היוקרה, ולא עוד אלא שיבוא מישהו ויאשים בה בעל גישה זו שאינו ידיד ואין הדבר יקר לו וכו'.

לדעתי הברורה ומיוסדה על מה שכבר קרה בכגון זה בדורות שלפנינו, שהגישה באופן הראשון הנ"ל שכרה מדומה והפסדה רב, שהרי סוף סוף יתגלה האמת שהרע הוא רע והמר הוא מר, ובמילא לא רק שבטלה ההגנה, אלא כיון שנאבד האימון בהמגין אין מאמינים לו גם כשמגין בטענות נכוחות ואמיתיות.

עוד נקודה בזה, והיא העיקר, שהגישה באופן הא' שוללת ההשתדלות לתקן את המעוות, על כל פנים מחלישה השתדלות זו, ובפרט כשבאים בטענה חרישית שאמנם צריך לתקן המעוות, שאז המענה מוכן: הרי אתה בעצמך הכרזת קודם בקול גדול שהי' זה הישג גדול והצלה גדולה וטוב מאין כמוהו? זאת אומרת, שבמחיר הצלה זמנית של יוקרה חיצונית גורע באפשרות לתקן את הדורש תיקון או גם שולל אותה לגמרי.

משל למה הדבר דומה לחולה בחולי קל לעת עתה, והרופא אומר לו שצריך טיפול להבריא, ובלאו הכי עלולה מחלתו ליהפך לאנושה, אבל קרוביו של החולה מכריזים ומודיעים לכל העולם כולו, כולל גם החולה עצמו, אשר בריא הוא בתכלית השלימות, וסימני החולי שלו הרי זה אדרבה סימן לחיזוק בריאותו ושלימותו ואינו זקוק לשום טיפול רפואי כלל. מובן שבתחילה החולה שמח לדברי האומרים לו אשר בריא הוא, ואדרבה בריא בשלימות, מאשר לדברי האומר לו שזקוק לטיפול, אבל מובן גם כן התוצאות מהגישה הראשונה או השני'. ובודאי אשר לדכותי' דמר אין צורך לבאר מהו הנמשל והשייכות להשאלה אודותה כותב.

ויהי רצון ששורותי אלו המעטות בכמות לגבי התגובה להענין וההשלכות שלו, תספיקינה לא רק להבהיר את עמדתי, כי אם והוא העיקר להביא תוצאות טובות לתיקון המעוות, אשר סוף סוף גם אלה המתברכים בלבבם לאמור כו', כשיעמידו אותם על טעותם, יודו וישבחו על פעולה זו. וכמו במשל החולה והרופא, אשר אפילו באם התרופה בתחילתה מרה היא, הרי התוצאות הן טובות באמת.

בכבוד ובברכה.


נדפסה ב"כפר חב"ד" גליון 991 ע' 160.

המאורע פרשת היתר אח ואחות (ממזרים) להנשא, על-ידי הרב הראשי לצה"ל. עיין בזה ג"כ בארוכה: שיחת מוצאי ש"פ וישלח, י"ט כסלו; ש"פ וישב, שבת חנוכה; ש"פ שמות, מבה"ח שבט; מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ועוד – שנה זו. לקמן אגרות י'תרעא. י'תשסז.

"איש בחטאו" גו': תצא כד, טז. מלכים-ב' יד, ו. דברי-הימים-ב' כה, ד.

אבות . . תקהינה ירמי' לא, כח.

אלה המתברכים בלבבם לאמור כו' ע"פ לשון הכתוב – נצבים כט, יח.