ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תשסז

ב"ה, ה' אייר, ה'תשל"ג

ברוקלין, נ.י.

מר יצחק שי' וייל

שדה אלי' (עמק בית שאן)

שלום וברכה!

נתעכב אישור קבלת מכתבו מפני הספקות שהיו אצלי, ועדין ישנם גם עתה, האם תהי' תועלת בדבר או להיפך. בכל זה הכרעתי מכמה סיבות לכתוב על כל פנים בקיצור, כיון שהמדובר הוא בענין עיקרי. ואקדים מראש שאין עליו לאשר קבלת מכתבי זה ופשיטא שאין צריך לענות עליו לא מפני הנימוס ולא מטעם אחר, כיון שכנראה זהו נגד מצפונו.

ונקודת המענה על כל סעיפי מכתבו היא, בהקדם משל, לאדם שיש לו איש קרוב ביותר שאינו בקו הבריאות ומשלה עצמו לומר שבריא הוא לגמרי ועוד זאת, בנוסח הנביא, שם חושך לאור, שעניני החולה שלו הם אדרבה סימני בריאות ולכן מוסיף בהם וכו'. הרי אפשרות בזה שתי גישות: (א) בכדי לשמור על היחסים, לומר לו "הצדק אתך, ויישר כוחך, ולך בדרכך זו", או על כל פנים להשתמט מכל תגובה, ומה שיארע להקרוב החולה הזה הרי זה ענינו של אבינו שבשמים. (ב) כיון שהחולי אין כל סיכוי שיתרפא כל זמן שהחולה עומד בהחלטתו האמורה ואדרבה משתדל שכל אלה שבסביבתו יהיו במצב דומה לו, ובפרט שהמחלה היא מתדבקת, אזי אין להתחשב באם ימצא חן בעיני החולה או לא, ולהתחיל מתחילה בחשאי להסביר לו את המצב ולהעמידו על טעותו, ובאם זה לא יועיל, ועל אחת כמה וכמה אם יחריף המצב, לדבר עמו בגלוי יותר.

ההכרעה בין גישות האמורות ניתנה בתורתנו, תורת חיים, כמו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך גו', מצות עשה מן התורה, ומכל שכן כשהמדובר בענינים עיקריים וכו', וכמבואר בפוסקים ריחוק מקום אינו מפריד בני ישראל זה מזה, וכלשון חכמינו ז"ל כל בני ישראל ערבים זה בזה, ולא עוד אלא שגם זו הוראה בתורה, שכל איש שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נה,א; עיין שם).

לצערי הגדול לא נשמעה כל תגובה לא ממנו ולא מחבריו כאשר שמו חושך לאור וקראו לענינים של חורבן הדת שזהו "הישג דתי", הכחישו "בכל תוקף" שישנו פס"ד, שנתקבל פה אחד, אף שנתפרסם וכו', כשלקחו כספי צדקה של בני ישראל לטובת בני ישראל בארץ ישראל והשקיעו להסתדרותם של אינם-יהודים, ביניהם צוררי ישראל ידועים, בארץ הקודש, בתירוצים ואמתלאות שונים ומשונים.

אין כוונתי להאשים את מישהו שאין זה מעניני, כי אם כולי האי ואולי סוף סוף יעמוד על האמת מה נגרם על ידי שתיקתו ושתיקת חבריו. כמובן שמה שמדברים ביניהם לבין עצמם ואין איש שומע, אין מזה תוצאות. ויהי רצון שיהי' זה בהקדם.

כאמור, אין לו בכלל לענות על מכתבי, כי זהו ענין בינו לבין מצפונו כלשון הרגיל עתה, ובלשון חכמינו ז"ל בינו לבין הקב"ה.

בברכה.


מהעתקה.

מכתבו בנושא האח ואחות האסורים לינשא, דלעיל אגרת י'תרס.

בהקדם משל ראה גם לעיל אגרת הנ"ל.

בנוסח הנביא ישעי' ה, כ.

כמו שנאמר קדושים יט, יז.

וכמבואר בפוסקים ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' נה סכ"ב. סי' קכח סל"ו-ז. סי' קלא ס"ג.

וכלשון חכמינו ז"ל שבועות לט, סע"א. וש"נ.

פס"ד ראה גם לעיל אגרת י'תשכז, ובהנסמן בהערות שם.