ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תתמז

ב"ה, כ"ו תמוז, תשל"ג

ברוקלין.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ כו'

מו"ה שמעון משה שי'

שלום וברכה!

ז"ע נתקבל מכתבו מיום י"ג אייר בצירוף לספריו משאת המלך: א) על הרמב"ם, ב) חידושים עה"ת.

ות"ח על שימת לבבו לשלחם לי. ובטח גם להבא ינהג כן ותודה למפרע.

ולחביבותא דמילתא ובפרט שהתחלת הס' ה"ה בפרשת שבוע זה - עברתי עכ"פ בין דפיו, אף שאין הזמ"ג לעיון המתאים.

ומתאים למחז"ל: אטו לא ידענא דשפיר כו', משא"כ ע"י ד"הוה מקשה כו' ממילא רווחא שמעתא" (ב"מ פד, סע"א),

אציין הערות אחדות עכ"פ:

בהתחלת הספר (על הרמב"ם) - א, א. שלא ליקח . . גלות.

מכבר שערתי שגם מנין המצות שלפני גוף ההלכות שברמב"ם - הוא להרמב"ם עצמו -

ושמחתי לראות בסוף הרמב"ם דדפוס שולזינגר תש"ז - תצלום כת"י הרמב"ם דריש הל' שאלה ופקדון - בגוף כתי"ק: שתי מצות עשה א) דין כו'.

מש"כ בסיום מל"ת ב' "אלא יומת" ולא כתב במל"ת ד' "אלא יגלה" (בספרו ב, א) - הוא ככתוב בפרשתנו.

והטעם י"ל בפשטות, דקמ"ל דלא יקחו כופר אפילו לאחרי שקיימו מ"ע דלהגלות הרוצח בשגגה - לשוב לשבת בעירו. ולפרש"י עה"ת - זהו המל"ת. ולרמב"ם רפ"ה שכ' "כדי לישב בעירו" והשמיט סיפא דקרא לשוב לשבת גו' (שזהו יסוד פרש"י) - משמע דמפרש המל"ת דכולל ב' האופנים בשווה.

אם כופר (בשור נגח שהרג וכו' ומיני' ידעינן בכל כופר דשם חד הוא) הוא ג"כ מעיקרי החיוב או שבא במקום מיתה, ונפק"מ כשהשור פטור ממיתה (ראה ב"ק מג, א ושם. צפע"נ הל' תרומות - הועתק בס' צפע"נ כללי התוהמ"צ להרב כשר).

לכאורה: מיתה ביד"ש מתחייב תיכף וכופר הרי יושת עליו לאחר זמן, נאמר בל' אם כופר יושת (אף שאם זה אינו תלוי), מיתת שור ומיתת בעלים הוקשו זל"ז. וי"ל דאין לך בכופר אלא חידושו המפורש בקרא*, עצם תוכן תיבת כופר - מכ"ז משמע דכופר בא במקום.

ולחידודי עכ"פ י"ל דתלי בפלוגתא: א) דמי מזיק (א"כ י"ל דהוי במקום מיתתו ביד"ש) או דמי ניזק. ב) היש כופר שלא בכוונה או לא (ב"ק שם). וידוע פסק הרמב"ם: דמי ניזק ויש כופר שלא בכוונה (הל' נזקי ממון רפי"א. שם פ"י הי"ג).

בסוף ספר הנ"ל: כשא"א לחזור לתלמודו אח"כ - האם מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דוחה תורה - ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד בת"ת לרבים (דוקא)* .

בחידושים עה"ת. (רד, א) בפי' מרז"ל אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו (סנה' ז, ב) אחותך דוקא כו'. וראה מרגלית הים (להר"ר מרגלית שם) עוד כמה פי'. ולפענ"ד בכמה מהם צע"ג כי: א) יש דוגמתם עוד בכו"כ איסורים (כולל הפי' דכיון דילפינן מזה דין - מוכח דברור הוא. ובזה גופא דאין עונשין מה"ד, הרי הביא בספרו המכילתא דגם מכריית בור ילפינן זה). ב) מדמוסיף "שהיא אסורה לך" ומזה דל"ק בקיצור "כאיסור אחותך" משמע שצ"ל כהברירות א) שהיא אחותך (וכפי' הר"ח) ב) שאחות אסורה,

אבל לא נאמר כאן נפק"מ האסורה מן הדין או מקרא וכה"ג,

כן יש לדייק בלשונו כאן ברור (משא"כ בקדושין ל, סע"א ובספרי דברים ו, ז. וראה בתורה תמימה שם). - ולהעיר ממרז"ל שקדמו ברור כו' כבוקר, שגם בוקר הוא מל' בקרו כו'.

ולכן נ"ל וע"ד פי' החדא"ג: ברור (מל' ברירה - בין סברא לסברא ושתיהן חזקות דוקא) ודוקא באיסור אחותו "מברר" קרא ופוסל סברא הכי חזקה: נישואי איש ואשה הרי צ"ל בדוגמת יצירך בג"ע מקדם אשר "מאיש לוקחה זאת" ולכן קדימה דוקא לנישואי אחותו שהיא חצי בשרו.

אלא שהדוגמא בשלימותה כשהיא אחותו מן (האם ו)האב ובזה צ"ל בירור.

והנה עוד סברא ע"ד הנ"ל שהעולם נברא באופן כזה שהי' מוכרח להיות נישואי אחותו (ירוש' יבמות פי"א ה"א) או נישואי אמו (חוה).

כן גם בנוגע לאמו - ה"ה (עובר) ירך אמו אלא שנפרד לאח"ז וכעצם מעצמי דאדה"ר.

אבל אינו דומה לגמרי לאחות - כי בפועל הי' קיום העולם ע"י נישואי אחות, אחות היא חצי בשרו דהאח כדוגמת אדם וחוה, משא"כ באם שהוא בהיפך.

ולהעיר ג"כ מפרש"י יבמות (סב, סע"ב) ומסנה' (קג, סע"ב) כלום יש לך הנאה כו'.

וע"פ כהנ"ל יובן שיש מקום לומר ג"כ ברור כאמו - וכהשאילתא משפטים (הובא במרגה"י שם).

ולהעיר מברכות (נח, א) הבא על אמו כו' אחותו כו'.

ואין להאריך עוד*.

ועיין ס' המצות לאדמו"ר הצ"צ מצות עריות - דברים נפלאים.

בכבוד ובברכה,

מ. שניאורסאהן

*) וי"ל להיפך: כיון דהוקשו המיתות זל"ז - אאפ"ל דמשונה מיתת בעלים דשייך בה כופר, ועכצ"ל דהכופר הוא ענין בפ"ע.

*) לאחז"מ: ובנוגע לתפלה [שו"ע] אדה"ז חאו"ח סו"ס ק[ו].

*) לאחז"מ: צע"ק בהנ"ל מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ג.


חלקה נדפסה בלקו"ש חי"ג ע' 298 ואילך, חלקה בחי"ט ע' 467, וחלקה בחי"ב ע' 192 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת, וע"פ כתי"ק שעל העתק המזכירות.

מו"ה שמעון משה שי' דיסקין, ב"ב. אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"ג ח'תרצב, ובהנסמן בהערות שם.

על הרמב"ם בני ברק, תשכ"ד.

עה"ת בני-ברק, תשל"א.

בפרשת שבוע זה מטות ומסעי.

הרמב"ם במנין המצות שבריש הל' רוצח.

בפרשתינו מסעי לה, לא-ב.

בשור נגח שהרג שבמשפטים כא, כט-ל.

הוקשו זל"ז סנהדרין ב, א. נתבאר לעיל חכ"ד אגרת ט'פג.

בפלוגתא ב"ק מ, א.

לאחז"מ לאחר זמן.

אחותך דוקא וביאר שם הכוונה, אם ברור לך הדבר כמו ק"ו של אחותך, שאם בת אביך או בת אמך נאסרו (אחרי יח, ט) למה לי ערות בת אשת אביך (שם יח, יא), לומר שאין מזהירין מן הדין (יבמות כב, ב).

בספרו קנא, א.

המכילתא עה"פ משפטים כא, לג. הובא בתוס' ב"ק ב, א ד"ה ולא.

הר"ח סנהדרין שם.

ממרז"ל שקדמו בסנהדרין שם.

מל' בקרו חגיגה ט, סע"ב.

יצירך בג"ע מקדם נוסח ברכת נישואין.

מאיש לוקחה זאת בראשית ב, כג.

חצי בשרו בהעלותך יב, יב.

(עובר) ירך אמו גיטין כג, ב. ובכ"מ.

וכעצם מעצמי בראשית שם.

מרגה"י מרגליות היום סנהדרין שם.