ספריית חב"ד ליובאוויטש

י'תתנט

ב"ה, י"א מנחם אב, ה'תשל"ג

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו (בלי תאריך), בו כותב שאינו יכול להגדיר עצמו כיהודי אף על פי שנולד לאמא יהודי', ומסיים בשלש שאלות:

(א) איך יכול איש מסוים להחשב כשייך לדת כשהוא אומר שאינו מאמין במציאות אלוקים.

(ב) ביהדות חסר, לדעתו, האלמנט של בחירה, כיון שהילד הנולד לאם יהודי' הוא באופן אוטומטי יהודי.

(ג) איך מוציא עצמו אדם מהמסגרת של דת היהודית,

ומבקש תשובה מהירה.

והתשובה על כל ג' השאלות אחת היא, ובהקדמה:

דת היהודית אינה דומה לשאר הדתות בענין עיקרי, אשר מבוססת היא לא רק בנוגע למחשבה ודיבור, כי אם במעשה בפועל ומקפת כל חיי היהודי מרגע הראשון ללידתו (או להתגיירותו של אינו-יהודי, גירות על פי ההלכה) ועד לרגע אחרון של חייו בעולמנו זה.

והיסוד והטעם לזה הוא כי דת היהודית אינה דבר נוסף על עצם האדם ומהותו, אלא היא היא עצם האדם.

על פי האמור מובן המענה לכל שאלותיו.

מי שנולד אדם, או בעל-חי, או צומח - אי אפשר שישנה זה, ולא תועיל בזה כל הצהרה מצדו שאינו אדם, או שאינו בעל-חי, או שאינו צומח, אפילו באם יוסיף לטעון שהוא כופר במציאות שלו או במציאות מין האדם, וכו'. הרי מובן שלא שייך בזה בחירה חפשית, כי בחירה חפשית ניתנה לאדם בנוגע להנהגתו במעשה דיבור ומחשבה, אבל לא לשנות את עצמותו ומהותו.

עוד נקודה להוסיף בהאמור, אשר אף שניתנה בחירה חפשית לאדם בנוגע הנהגתו ואורח חייו, כנ"ל, הרי כיון שהעצם שלו הוא באופן מסויים וקבוע והחלטי, מובן ופשוט אשר ככל שמשתדל להתאים הנהגתו להעצם שלו כן תגדל שלות נפשו ואושרו בחיים ומנוחת הנפש שלו, שבזה תלוי' גם מנוחת הגוף. אלא שרצה בורא האדם שתהי' לאדם בחירה חפשית בזה (כנ"ל בנוגע להנהגה) בשביל שיוציא הכשרון והאפשרות שלו מן הכח אל הפועל, להראות שאינו טועה בנוגע למהותו והעצם שלו, אינו מתרשם מהמכשולים והנסיונות שלפעמים מוצא בדרכו זו ושגם הם תכליתם היא בכדי שיראה שאיש חכם ונבון הוא. ועוד וגם זה עיקר, שאינו מתבייש מפני המלעיגים.

מובן שיודע אני שיש מתפלפלים בכל האמור, אבל אין כוונת מכתבי לפילפול. אבל לאידך מחובתי וגם זכותי לומר את האמת כפי שאני רואה אותה מבלי כל ספק בדבר.

ויהי רצון שינצל זמנו ויכולתו וכל האפשרות שלו להתאים הנהגתו בחיי היום-יום לנפשו, שהיא, בלשון הידוע, "חלק אלו-ה ממעל ממש". וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.


בלשון הידוע תניא פ"ב בתחלתו.

אין . . הרצון ראה זח"ב קסב, ריש ע"ב.