ספריית חב"ד ליובאוויטש

תצד

ב"ה, ט"ז סיון, תש"ט

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורב"צ שי'

שו"ב

שלום וברכה!

מכתבו מכבר נתקבל וזה עתה הגיע מכתבו מי"ב סיון. ובטח הגיעו זה מזמן המענה שלי מערחה"ש בצירוף הקונטרס לחה"ש וזיכה בו את הרבים. כן אקוה שניגש ג"כ לעבודה בקודש ובפרט בענין נפנה וקביעת למוד ברבים. וממה דמסיים בפריז - מתחיל וממשיך בהצלחה.

ולענין הסתדרות חדשה או במקום חדש - יש לקשר וללמוד ממה ששמעתי מכבר מכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א: נאך אונזער חתונה, אז מ'האט פאר אונז צוגעבויט (אל הבית בליובאוויטש) חדרים - איז די התחלה געווען וואס מ'האט אריינגעבראכט אהין א כתה אינגלאך און זיי האבן דארט געלערנט.

זאת אומרת: פתיחת צינור צ"ל באמצעות תומ"צ. ובדא"פ אולי י"ל - דידוע דתומ"צ הם לא רק כלים לקבלה, אלא גם איברים הממשיכים את האור והחיות הרוחני (ראה ג"כ במאמר דשבועות ספ"א. וש"נ). וכן הוא גם בנוגע לצנור והשפעות הגשמיות אשר על ידם.

* * *

ובנדון לשאלתו - מה שבמשך נסיעתו דלגו יום אחד. ושואל לסיבת הדבר, ואיך היתה צ"ל ההנהגה בענין ספה"ע בפרט.

סיבת הדבר: א) בהיות הארץ כדור עגול ולא שטוחה - אין זריחת השמש, לדוגמא, נראית בבת אחת בכל חלקי הארץ. ב) כיון שמהלך השמש הוא ממזרח למערב - הרי במקום הנמצא למזרח יותר תוקדם שם ראית השמש בזריחתו, ובהנמצא למערב יותר תתאחר שם ראית זריחת השמש. וכמרז"ל בר"ה (כ, ב, ובמאור שם) שבירושלים הי' מתאחר לגבי בבל שש שעות. ובזוהר (ח"ג י, א) שמקומות שונים בארץ, ובשעה שכאן יום במק"א הוא לילה. וראה ג"כ שער הכולל בתחילתו.

ג) עפ"י הנ"ל הנה כאשר בירושלים הוא רגע חצות היום דיום א' למשל, היינו שהחמה עומדת בראש כל אדם, הרי בקצה בבל הנמצאת למזרחה הוא כבר שש שעות אחר חצות יום א'. וממזרח קצה סיביר שהיא ממזרח לבבל כמרחק בבל מירושלים הוא חצות ליל יום שני, אבל אם תחשוב מירושלים למערב הרי בבואך למזרח אמריקה, שהיא לערך כמרחק בבל וירושלים, הנה ברגע חצות יום א' בירושלים שם הוא ברגע זה ממש שש שעות מקודם לזה, היינו בוקר יום א'. ובמקום הנמצא למערב מזה כפי מרחק הנ"ל לערך, היינו ממזרח לקצה סיביר הנ"ל הוא שש שעות קודם לזה, היינו חצות ליל יום א'. נמצא במקום אחד ממש הנה כשיבואו לשם ממזרח למערב יאמרו שהוא יום א', ובביאה ממערב למזרח - שהוא יום שני.

וכדי לצאת מן הספק צריך למצוא המקום שממנו מתחיל מנין הימים.

וכאן הוא פנימיות המבוכה: דלהיות השמים והארץ עגולים, ובעיגול אין שייך ראש וסוף, הנה, מצ"ע, הרי על כל נקודה שבהם שייך לומר שהיא ההתחלה.

והנה שקו"ט בשאלה זו בעלי תריסין (שו"ת בני ציון, היומם להרב טוקאצינסקי, ועוד), וג' דעות במקום התחלת הימים: א) צ' מעלות ממזרח ירושלים. ב) קמ"ה מעלות ממז"י. ג) ק"פ מעלות ממז"י.

ובנוגע לאוסטרליא - הרי לשתי דעות האחרונות הנ"ל מקומה, לחשבון הימים הנ"ל, למזרח ירושלים. מתאים למנין הימים של או"ה הדרים שם. וכן עליו לנהוג מכאן ולהבא, וכמנהג היהודים הדרים שם. (ואפשר גם לדעת היחיד המחזיק בדעה הא', כיון שקו המחלק עובר באמצע אוסטרליא. ואין להאריך כיון שבלאה"כ הוא דעת יחיד).

והנה בד"א - בדינים התלויים במנין ימי השבוע או ימי החודש, אבל דין ספה"ע ה"ז תלוי במשך הזמן, וא"כ, לכאורה, אינו שייך לשקו"ט הנ"ל. והשאלה היא: מי שעבר קו התאריך, היינו המקום שבו מדלגין או מוסיפין יום, באמצע ימי ספה"ע, ובמילא אם ינהג כמנהג המקום שבא לשם, יהיו במספרו רק מ"ח ימי ספה"ע או נ' ימי ספה"ע. וא"כ מה דינו לענין ספה"ע ולענין חה"ש התלוי בספה"ע ולא בימי החדש.

והנה לע"ע לא מצאתי מי שידבר בדין ספה"ע בהנ"ל. ובמילא כל מה שבא לקמן - אינו אלא לפלפולא בעלמא. והוא:

א) כיון דבספה"ע כל המ"ט ימים שייכים זל"ז, המשך אחד וענין אחד בכמה פרטים, הרי כשספר יום א', ה"ז, נוסף על ספירת יום זה, ג"כ התחלת מנין מ"ח ימים שלאחריו, ובחובת גברא (ולא חובת מקום). ובמילא צריך למנות אח"ז עוד מ"ח ימים, ולא מ"ז או מ"ט, דשבע שבתות תמימות כתיב לא חסר ולא יתיר (משא"כ בימי השבוע או החודש.

והבן).

ב) לאידך גיסא: ספה"ע קשור בימי החודש (בהבאת העומר אילו הי' ביהמ"ק קיים) וכיון שע"פ דין, כנ"ל, במקומו עתה הוא ל' ניסן, לדוגמא, ולא כ"ט ניסן צריך לספור ט"ו לעומר ולא י"ד.

עוד יש להסביר ב' המנינים: בתר אדם הסופר או בתר המקום אזלינן. גם את"ל בתר סופר אזלינן בתר ספירתו אזלינן וע"ע לא הי' יכול לספור אלא י"ג פעמים, או בתר מנין ימי החודש שלו אזלינן וכנ"ל.

או יאמר: ספה"ע ענין אחד הוא לכל בנ"י כמו שהעומר אינו אלא אחד, או ענין דכל או"א בפרט הוא, דכל או"א עליו לספור. או יאמר: באמרו היום ט"ו ימים לעומר די ומספיק שכיוון להיום, היינו שיום זה הוא סיום ט"ו ימים לעומר או שצ"ל גם בספירתו הסכום דט"ו ימים.

וכיון דיש סברות לכאן ולכאן סופר שתיהם, ובמילא - בלי ברכה, ובפרט לפ"ד שו"ת דבר אברהם ח"א סל"ד דגדר ספירה הוא ידיעה בהחלט ולא ספירת ספק (אף דאין כן דעת המאור סוף פסחים דמתרץ למה אין סופרין ב' ספירות משום ספיקא דיומא - באו"א).

* * *

וממילא אתינן לשאלה שני': איך יתנהג בחה"ש. ונלפענ"ד, אף שהוא חידוש קצת: כיון דחה"ש תלוי אך ורק בספה"ע, כידוע, הרי על פי סברא א' הנ"ל, צריך הוא לחוג את חה"ש ביו"ט שני של יהודי אוסטרליא, והוא אצלו יו"ט ראשון מספק (ולא משום מנהג אבותיהם) - שמא סברא הא' נכונה. וחג גם יו"ט הא' שלהם מספק, (אולי הדין כסברא הב'), ולא בודאי. ובמילא סופר ספירה המ"ט ומניח תפלין ביו"ט א' (עדמ"ש בשו"ע או"ח סל"א), אינו עולה לתורה בשני הימים וכו'.

[שוב נמלכתי, דיש עוד אפשריות שלישית: שתי הסברות בספה"ע נכונות, היינו דביום החמשים למנין הא' צ"ל חה"ש, וכן גם ביום הנו"ן למנין השני, כי שקולים הם ויבואו שניהם, ועפ"ז, הוו שני ימים חה"ש, ובקדושה אחת ונולד בזה אסור בזה, לשהחינו צריך לקחת (ולכל הדעות גם להמקילים בליל ב' דר"ה) פרי חדש וכו'. ומונה לדעה זו ספה"ע בברכה, כי אין בזה ספק אצלו כ"א ברור שזהו י"ד ימים למנין הא' וט"ו למנין הב', ועל שני המנינים נצטווה, ובכ"ז מספקת ברכה אחת לשתיהם, אף ששתי ספירות הן, כי שם המצוה אחד הוא - וכמו בתש"י ותש"ר. ולכתחילה יקדים אמירת מספר המועט, וע"פ משנ"ת לענין אמירת רצה ויעלה ויבא במוצי"ט שחל בש"ק, ובדיעבד יוצא גם להיפך כיון דשתי ספירות נפרדות הן].

ואין להקשות דיש כאן איסור דלא תתגודדו (וי"א דהוא דאורייתא ראה שד"ח כלל לא תתגודדו) וגם זלזולא דיו"ט - דמכיון דאינו אלא באקראי בעלמא ובצנעא לא חיישינן לזה ולא גרע וכש"כ מבן א"י הנמצא בחו"ל מניחי תפילין בחוה"מ וכיו"ב.

ולכאורה י"ל דיחוג גם יום שלישי: דאולי הדין ע"פ סברא הא', וא"כ יו"ט שני של גליות שלו הוא באסרו של חג של יהודי אוסטרליא.

אבל אינו - וכמובן בקל. דהנה יו"ט שני, אצלנו דבקיאין בקביעא דירחא, הוא לא משום ספקא דיומא, אלא משום אל תשנו מנהג אבותיכם. וכיון שגם אבותינו אם היו דרים באוסטרליא לא היו נוהגין אלא שני ימים הראשונים, כמובן - גם הוא אינו נוהג ביום ג'. וכמובא סברא כזו לענין הרוצה לצום יוהכ"פ שני ימים (טושו"ע או"ח סתרכ"ד ועוד).

* * *

ובהשקפה ראשונה י"ל, דככל ספקות והנהגות הנ"ל יהי' ג"כ במי שעובר קו התאריך בחוהמ"פ או בחוהמ"ס - לענין חגיגת שש"פ או שמע"צ, כי גם הם תלוים ביום ראשון של חהמ"צ או חה"ס, ולא בימי החודש.

ויש לחלק, דשש"פ אהדרי' קרא וקבעו גם בימי החודש וכמש"נ (שמות יב, יח) עד יום האחד ועשרים לחודש בערב. והעיקר דהן בחהמ"צ והן בחה"ס לא כתיב תמימות, וכיון שבמקום זה הוא שש"פ ושמע"צ לא איכפת לן מה שנדלג יום א' או נתוסף יום א'.

וכמו שלא איכפת לן מה שבין שבת א' לחברו נדלג יום א' או נתוסף יום א'.

ועדיין צ"ע בכל הנ"ל.

* * *

וזאת למודעי: הדעות הנ"ל שצריך לדלג או להוסיף יום אחד כשעוברין קו התאריך דכל שיטה, ועושין עפ"ז שבת ויו"ט - הוא בנוגע לקביעת ימי השבוע והחודש במקומות ישוב. אבל דין הנמצאים בספינה ההולכת ממקום למקום ועוברת את הקו - לא נתברר כ"כ בשקו"ט הנ"ל, ומשעה שעברה את הקו עד שתגיע לישוב נוהגין לחומרא בשני הימים.

כן לא נתברר דין יושבי מדינת אלאסקא שקו התאריך עובר באמצע הישוב ואי אפשר לומר שבצד הרחוב המזרחי יהי' יום ש"ק ובצד המערבי - יום הראשון דהוי כחוכא ואטלולא (ראה ערובין עו, א ס"פ הדר).

נתעכב המענה שלי ע"ע מפני רוב הטרדות. הקונטרסים והספרות שמזמין יושלח לו ואז יודיעוהו ג"כ ע"ד המגיע ממנו ואופן המשלוח, ובטח יתעסק ג"כ בהפצת הנדפסים במדינתו עתה שכמעט לא נעשה מאומה בזה ע"ע.

ומה שהעיר בתניא רפ"ה שכתוב שם: השכל תופס כו' והמושכל נתפס

כו' - דלכאורה כיון שהשכל תופס במילא מובן דהמושכל נתפס, ומאי קמ"ל.

והנה מאמר דא"ח המבאר זאת איני יודע לע"ע. ומה שנלפענ"ד: א) גם אם לא הי' בזה כל חידוש נוסף כותבו בפירוש כי גם זה נצרך להמסקנא שזהו יחוד נפלא כו'. ב) בלימוד התורה זהו באמת חידוש גדול למאד, דגם הלומד שלא לשמה ואפילו זה שעליו נאמר ולרשע אמר אלק' מה לך לספר חקי ונעשית לו סם המות, הנה בכ"ז אם רק שכלו תופס כו' הרי המושכל נתפס כו' ונעשה דם ובשר כבשרו. ולהעיר ג"כ מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.

החותם באיווי כט"ס ופ"ש כהדו"ש ובפרט מר פייגלין וב"ב שיחיו

מ. שניאורסאהן

יושב ראש ועד הפועל

תצד

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 285, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מהורב"צ: ווילשנסקי. שנסע בחודש אייר מפריז להתיישב באוסטרליה. ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ח"י אגרת ג'תפב. אגרות נוספות אליו- לעיל תלז, ובהנסמן בהערות שם.

נפנה: מעמד.

נפנה.. בפריז: ראה לעיל שם ס"ג.

ששמעתי מכבר: ראה ליקוט י"ד כסלו ע' 119.

אבל דין ספה"ע: הבא לקמן היא מהדו"ק ושקו"ט. לאח"ז דן עוה"פ בנדו"ז ובא למסקנא, כנדפס בלקו"ש ח"ג ע' 288. עוד בענין זה שם ע' 295.