ספריית חב"ד ליובאוויטש

תקה

ב"ה, כ' תמוז, תש"ט

הוו"ח אי"א נו"נ... שי'

שלום וברכה!

מכתבו מג' סיון ששלח בדואר הרגיל זה עתה הגיע. ובמענה עליו: אינו מפרש איזה מהוצאותינו דורש, לכן מטובו לפנות אל בא כחינו הרב אברהם שי' פריז, אשר אצלו נמצאו כמה מהספרים והחוברות שהו"ל. וגם יראה אצלו את הקטלוג שלנו, ומה שלא נמצא אצל הנ"ל יודיעני ונשלח מכאן.

ובאשר אירע וכתב אלי, הנני להשתמש בהזדמנות זו ולכתוב גם אני אליו.

בטח ראה בשיחות ע"ד תורת החסידות, אשר מכל דבר ומאורע יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, הנחלקת לשתים: ענינים שבין אדם למקום, וענינים שבין אדם לחבירו,

ובאמת מוכרח הדבר ע"פ האמונה הישרה, אלא שתורת החסידות הדגישה. והגע עצמך: האדם מאמין, אשר: א) האלקים הוא המהווה והמנהיג היחידי של כל הבריאה.

ב) האלקים הוא תכלית הטוב ומושלל מכל חסרון. ג) פשוט, אשר פעולה בלי כוונה חסרון דעת הוא בפועל, וא"כ ח"ו לייחסה למעלה. ד) פשוט, אשר אין לחלק בזה בין הפעולה גופא ובין מקרי הפעולה, היינו זמנה, מקומה - יוצא מכ"ז, אשר אדם בעל בחירה הרואה, שומע או נודע לו ע"ד איזה ענין - כוונה בנוגע אליו בפרט ישנה בזה.

והי', אם ינצל הענין באופן שיתעלה עי"ז, היינו שיתקרב אל מנהיג העולם, כי רק זהו עילוי האמיתי, אזי כיון לכוונה העליונה. ובאם לאו - הרי, לא זה בלבד שמאבד מה שנותנין לו, אלא שעוד נותן מגרעות בסדרי הבריאה, כי הביא ענין לבטלה בבריאה.

ואם בנוגע למאורע פרטי כך הוא, עאכו"כ ביחס לאומנתו ולעסקו של האדם, אשר בזה מושקע חלק הטוב מכחותיו מרצו וזמנו.

והנה באומנות הרקחות - כמה הוראות כלליות ישנן בעבודת האדם. ולא אתעכב בזה אלא על שתיים מהן:

א) תיכף לכניסה לחנות רקח טוב, ונראה המון הרפואות והסמנים אשר בהם ימצאו חיזוק ורפואה לכמה מיני חולים, ואפילו להמסוכנים ביותר - בודאי שזה מעורר, ובצדק, התפעלות אצל הרואה המבין.

אבל על הרקח להסביר לו, ובעיקר להסביר לעצמו, שאין כל זה אלא הכנה להכשר דבר בלבד, וכדי שיתרפא החולה - צ"ל שני דברים עיקריים: א) מומחה צריך להורות איזה סם פרטי ובאיזה אופן - מתאים לחולי פרטי זה. ב) גם זה אינו מספיק עדיין כי החולה צריך לקחת את הסם בפועל.

הנמשל מהו:

- כל אחד מבנ"י שלוחו של ממה"מ הקב"ה הוא, אשר ניתן לו חלק בעולם שעליו לרפאותו ולתקנו. וגם ניתנו לו הסממנים והענינים הדרושים בזה. אבל כ"ז אינו אלא הכנה בלבד, כי זקוק הוא עדיין להוראת מומחה באיזה מהסממנים שלו ישתמש לתיקון חלקו ולתיקון עצמו היום, באיזה מחר וכו'. ובאם לאו - הרי עלול הוא לסכן תחת לתקן, ולנתוץ תחת לבנות.

- (וישנם אומרים: הרי כל העדה כולם קדושים וגם אני בתוכם, ואעיין בעצמי בשולחן ערוך ואדע את המעשה אשר עלי לעשות - הן בנוגע לעצמי הן בנוגע לתפקידי בעולם,

התוצאות מזה מובנות ע"י המשל, למה הדבר דומה, לאדם שלמד קרוא, ויקנה ספרי חכמת הרפואה וכלי הרופאים ויתחיל לרפאות חולים). -

ואח"ז צריך עדיין לבא העיקר, היינו העבודה בפועל. כי אף שבתלמוד גדול הוא, וגם מכבד ומוקיר את הרופא מומחה, והסממנים מוכנים אצלו כתבנית וציווי הרופא בדיוק - הנה אם אינ[ו] לוקחם בפו"מ, עדיין גם לא התחיל ברפואה.

ואף שיש אצלו כמה תירוצים: שאין העת מוכשר, אין המקום מתאים, אין הוא בעל השפעה כדבעי וכיו"ב - הרי כ"ז נוגע רק לענין שכר ועונש, לדעת אם מזיד הוא, שוגג או אנוס דרחמנא פטרי' - אבל החולי שלו נשאר בתקפו. וכיון, שבלי ספק, הכוונה היא שילך ויבריא - על כרחך צ"ל שטועה הוא בטענותיו, ועצת היצר באמצע.

ב) בכניסה לפנים החנות, נראה מחלקה שעלי' כתוב כי סמי מות בה וצריכה זהירות, ולכאורה, מה לסם מות במקום המיוחד לסמי רפואה וחיזוק, אלא שמבין יודע, שמה שהוא סם המות לבריא, בתנאים רגילים, בכמות רגילה - הנה לפעמים, זהו התרופה היחידה להציל את החולה, ובתנאים יוצאים מן הכלל, בכמות קטנה.

הנמשל מהו:

- דוגמא בין אדם לחבירו: התורה תורת חסד היא וכל דרכי' נועם ושלום. ואף עפ"כ מצוה היא: אם קרוא אתה לחברך ויש חשש בכשרות ביתו - אסור לך לאכול מסעודתו אף שיתבייש עי"ז ברבים. ואם מעשן חבירו בשבת ויש זיק של תקוה שאם תמחה בידו פעם אחר פעם ותרעים עליו כדי נזיפה והכאה יחדל מזה - מחויב אתה לעשות זה,

אם רואה אתה קבוצה המנהלים את המושפעים מהם ובפרט בחיי חנוך ללא אמונה בה' תורה ומצוותיו - עליך החובה למחות בכל יכלתך ולהודיע, שאף שמצילים הם גוף המחונך על ידם לחיי שעה, מאבדים הם את נשמתו מחיי עולם, ורוצים להורידו לשאול תחתית. ומצוה של פקוח נפשות להציל את הילדים מהם בכל האמצעים ע"י גניבה גזילה וכו'.

והנה המוח יתמה: הנני איש מנומס, גם עפ"י ההלכה דרך ארץ קדמה לתורה, ואיך אעשה כנ"ל. איך אגנוב ילדים שהוא נגד חוק המדינה, אפגין בחוץ נגד חילול שבת של איש פלוני ואלבין פניו ברבים, וכו',

וע"ז הוא המענה - כ"ז לבריאים סם המות הוא, אבל בחולי מסוכן פלוני - זהו התרופה היחידית להצילו ממות לחיים.

ודוגמא בין אדם למקום, בדקות: יש מתאוננים על החסידים שמאריכים בלמוד החסידות קודם התפלה, בהתבוננות קודם התפלה, ובנתיים מאחרים זמן ק"ש ותפלה.

וע"ז הוא המענה - לבריאים דבר מזיק הוא, אבל לחולי הנפש, אי אפשר באופן אחר, כי באם לאו יתפלל רק בשפתיו ולא בלבו ותהי' תפלתו בטלה הוא פסולה (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ו. שו"ע רבנו הזקן חלק או"ח סימן צ"ח. קונטרס אחרון בתניא ד"ה להבין מ"ש בשער היחודים).

אלא שכמו במשל - צריך בכ"ז זהירות יתרה, שתהי' הכמות לא יותר מן המדה, ע"פ ציווי רופא מומחה וכו', כמובן.

נתארך מכתבי ואחתום באיחולי כט"ס.

אם יש בכהנ"ל רעיון שאינו מסכים לו - ת"ח עם יודיעני טעמו ונימוקו.

תקה

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 297, והושלמה ע"פ העתקה.