ספריית חב"ד ליובאוויטש

תקנו

ב"ה, ט"ז טבת, ה'תש"י

שלום וברכה!

מכתבו בעתו קבלתי, וקבלתיו בעונג, להודע, בעקיפין עכ"פ, אשר שלום לו, וקובע עתים ללימוד שיעורים בדא"ח. ובודאי יש בשיעורים אלו שיעור במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, אף שאינו מזכיר ביחוד עד"ז,

ומכבר כתבתי בארוכה במק"א, אשר ידוע שהנשמה כללית הנה על ידה צ"ל כל ההמשכות, ולא רק אלו שברוחניות בלבד, ואמר כ"ק אדנ"ע: לערן מיינע חסידות וועסטו ווערן מיין חסיד, שזהו הוראה לכל דור ודור באופן ההתקשרות שצ"ל ע"י תורה, ובפרט אצל חסידי חב"ד - ואכמ"ל.

ובמענה על הערותיו במה שלמדו:

א) בסידור בסוף שער הסוכות וז"ל: בענין ההקפות בשמע"צ בס"ת עצמה... והוא ענין המנהג נביאים בהקפות כו' מנהג הנביאים בלבד כו' ושמחת ההקפות לפי שהוא שמחה דס"ת עצמה גבוה היא כו' עכ"ל. ושואל איפא המקור שזהו מנהג

נביאים. - בלקו"ת סד"ה ושאבתם מים (השני) איתא "ואינו אלא מנהג" ואין שם התיבה "נביאים". וכ"ה בסידור מהרי"ד בלא תיבת נביאים. -

והנה את"ל שאין זה טה"ד בסידור אדהאמ"צ - הרי, לחומר הקושיא, י"ל מקור שזהו מנהג נביאים, אף אם הוא דוחק קצת. והוא בהקדם: בדא"ח הנ"ל מסביר החילוק בין ניסוך היין המים והקפות - שהם להמשיך מוחין דאימא מוחין דאבא מקיפים דאבא - ובמילא ניסוך היין מוחין דאימא אפשר וצ"ל דין כתוב בתושב"כ אימא, ניסוך המים מוחין דאבא אפשר וצ"ל דין מפורש בתושבע"פ אבא, הקפה בס"ת עצמה מקיפין דאבא (שלמעלה מאבא וכש"כ מאימא) א"א שיהי' זה דין אפילו מד"ס, ולכן אינה אלא מנהג נביאים.

והנה כמה פרטים בענין ההקפות: א) שזהו בס"ת עצמה. ב) שזהו ענין של מעשה ולא של שכל מדות או מחו"ד. ג) שאופנם להוציא הס"ת מן ההיכל המקיפה, וכמוש"כ בסידור שם. ד) שאח"כ מקיפין בה. - וי"ל בפעולות ורמזי' פרטים הנ"ל: א) לפי שזהו בס"ת עצמה לכן השמחה שייכת לכל ישראל, ולא רק לבינה בחי' הלוים או לחכמה בחי' סופר, כי זהו למעלה משניהם גם מאו"פ דחכמה, ונתב"ס. ב) בהיותו ענין של מעשה יכול להמשיך או"מ, ועפמשנ"ת בכ"מ במעלת מצות מעשיות קב"ע עבד פשוט וכו'. ג) ע"י שמוציאין מן ההיכל, א"א, וכמוש"כ בסידור שם, הרי המקיפין שהמעשה ממשיכם הם מא"א, היינו מקיפין דאבא. ד) ע"י שמקיפין אח"כ - הרי זה פועל אופן קליטתם באדם, כי להיותם מקיפין גבוהים וכלליים צ"ל הקליטה באדם בתחלה בעיגולים ואח"כ ביושר.

וכמשנ"ת בשיחת שמח"ת תרנ"ב שבתחלת ס' תורת שלום.

המורם מכ"ז: פרטי א' ג' הנ"ל מורים על מהות ההמשכה. ע"י פרטי א' ב' ג' נעשית ההמשכה. פרט ד' - שייך לאופן הקליטה באדם. מובן מזה, דמה שנוגע להמאמר בסידור בהחילוק שבין איכות דין ניסוך היין המים וההקפות - הם רק הפרטים א' ב' ג'. ופרטים אלו מנהג שנהג נביא הוא, היינו דוד המלך אשר נביא הי' (עיין רש"י מגילה יד, א). כי בדוד מצינו כשהוציאו הארון מבית גו' דוד מפזז ומכרכר והייתי שפל בעיני ועם האמהות עמם אכבדה (ש"ב ו). ומנהג דוד הנביא בזה הוא הוראה לכל ישראל, כמוש"כ ברמב"ם סוף הל' לולב. ומנהג נביאים כאן - אין הכוונה שמצינו שעשו כן בשמע"צ דוקא, אלא שמצינו אותם מוציאין ס"ת מהיכל הבית - המקיפה ואז השמחה ביותר ובענין של מעשה ורקוד דוקא. -

כן מש"כ בסידור דענין ההקפות הוא מנהג נביאים - אין הדיוק בזה הקפות ולא הליכה ביושר וכה"ג, כי אם אשר לפעמים מוציאין ס"ת מהיכלה והשמחה אז בענין של מעשה "בשמחה גדולה ולרקד בפניהם" ולא ע"י לימוד וכיו"ב.

ולהעיר אשר סעודת שמח"ת למדים משלמה (קה"ר בתחלתו, טושו"ע או"ח

סתרס"ט) שגם הוא ממ"ח נביאים. ועייג"כ זח"ג רנו, ב. ת"ז תכ"א (נו.) מענין שמח"ת.

ב) בד"ה זאת חנוכה תר"ס סוס"ח, וז"ל: ולכן הקריבו הנשיאים קערות כסף כפות זהב הגם שמנחת נדבה היו מביאין בכפיפה מצרית. ושואל הלא רק מנחת סוטה מביאין בכפ"מ (סוטה פ"ב מ"א). ולהעיר: א) גם בלקו"ת ס"פ נשא (כט, ע"ב) נמצא כלשון הנ"ל.

ב) עדיפי מיני' יכול להקשות דבסוטה שם (יד, ב) איתא: סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב כו' מכלל דכפיפה מצרית לא כו'.

והביאור בהנ"ל - דהנה הנשיאים עיקר מטרתם בי"ב הימים היתה, להביא קרבנות נדבה, כלשון הכתוב "לחנוכת המזבח". ומובן אשר למזבח שייך ביותר דבר הקרב עליו, היינו מנחה קטורת וקרבנות. אבל עם זה רצו שגם הכלים שיביאו בהם את הנ"ל יעשו קדש. ובזה הוא הדין, שאם מביאים הנדבה בכפיפה מצרית - סל העשוי מנצרי דקל - אז דוקא נתנת הכפיפה עם מה שבתוכה, משא"כ כלי כסף וכלי זהב (בכורים ג, ה). - וסדר מנחות דסוטה (שם) שאני, דהקלתות נשארות בחול ורק המנחה מביא להקריב.

ג) בד"ה בלילה ההוא ש"ת ס"ד - דבעת השינה מחברים הפכים וכמו החולם פילא בקופא דמחטא. והוקשה לו דהרי אמרז"ל (ברכות נה, ע"ב) דלא חזי אינש בחלמי כו' פילא דעייל בקופא דמחטא. -

ולפענ"ד לא קשה כלל, דז"ל שם: אין מראין לו לאדם אלא מהירהורי לבו... תדע דלא חזי אינש בחלמי... פילא דעייל בקופא דמחטא. ומזה עצמו מובן דאם יהרהר אדם בזה גופא דאי אפשר שיראה בחלום פילא בקפד"מ, אפשר שיחלום בו בלילה אפילו פילא דעייל בקופא דמחטא, כי החלום מחבר הפכים. (אבל באשר היא מילתא דלא שכיחא כלל שיהרהרו אפילו בשלילת הדבר, להיותם הפכים שחבורם מושלל לגמרי, לכן אמרז"ל דלא חזי כו'). ולהעיר מט"ז לאו"ח סרפ"ח סק"ה ושו"ת צ"צ שער המילואים סס"ב. עיי"ש.

תקנו

נדפסה בקובץ יגדיל תורה ירות"ו גליון כ ע' 6.

ומכבר כתבתי: ראה לעיל אגרת תקמח (ד"ה בטח).