ספריית חב"ד ליובאוויטש

תקצח

ב"ה, יו"ד אייר, תש"י

הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"י שי'

שלום וברכה!

מוסג"פ החוברת שהו"ל זה עתה ונא לזכות בה את הרבים באופן המתאים.

ידוע דהשפעה הבאה מן המשפיע למקבל שתכליתה הולדה צריכה לירד ממדריגה למדריגה ולהשתנות עד שיתהווה ממנה הולדה - גידולין שבכחם לעשות אח"כ גידולי גידולין וכו'.

וצריך שיעבור דרך כל הט' כחות הנפש כמו שבגשמיות צריך ע"ז שיהי' תשע מדריגות - בזמן הזה תשעה חדשים ולעתיד לבוא שתלד אשה בכל יום - תשע שעות - כך כתב רבנו הזקן. הועתק ונתבאר בפי' המלות להצמח צדק בסוף יהי כבוד.

וז"ל הצמח צדק שם: ולע"ד אפ"ל כי זה שצריך עיכוב ט' חדשים מפני שבי"ע הם יש ואינו ערוך לאצי' ע"כ כדי שיומשך בבריאה צריך להתעכב תחלה בט' דאצילות כו' שאל"כ יפול בירידתו למטה כו' מחמת שיש שם קליפות, ודוגמת שבה"כ, רק ע"י שנתעכב במ' מקור דבי"ע יתקיים כו' אבל לע"ל שיזדככו העולמות ויהי' השם נקרא כמו שנכתב א"צ עיבור כ"כ... ויהי די בט' שעות כו'. עכ"ל בהנוגע לעניננו.

אבל אף שהלידה בפועל ובגלוי היא לאחר ט"ח הנה ארז"ל שהעובר ניכר לשליש ימי' (עיין יבמות לה, א. לז, א. מב, א ואילך. סנהדרין סט, א. נדה ח, ב. ירושלמי יבמות ונדה שם. ב"ר לוישב לח, כד. מפרשי החומש שם. שו"ת נו"ב מהד"ת אה"ע סי"ט. ואכ"מ).

ונפסק הדין שעל כל פנים לא יאוחר מתשעים יום (שו"ע אה"ע סי"ג, ס"א) שהם ימי הבחנה.

בעוד יומיים נגמרים ימי הבחנה מיום הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. איני יודע אם צריך לעשות התועדות לתכלית זו, ובטח אין כל המקומות שוים בזה, אבל הצד השווה שבכל המקומות ושבכל אחד ואחד, שצריך לעשות חשבון צדק בנפשו להתבונן, אשר חיי רוחו אשר שבק לנו, וצ"ל גדל והולך גידולי גידולין.

הנה אפשר אשר ניתן באופן כזה שאין צריך שהי' זמן כל כך אפילו להלידה בפועל, ועל אחת כמה וכמה להבחנה, אבל, בכל אופן מספיק צדי"ק יום, להבחנה על כל פנים.

ולידע אינש בנפשי' הסך הכל מחשבון צדק זה.

ומרובה מדה טובה, ועל פי מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ברמז ענין פסח שני (הועתק בהיום יום): פסח שני ענינו איז - עס איז ניטא קיין "פארפאלען", מען קען אלעמאל פאריכטען. אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, און אפילו "לכם", אז דאס איס געווען ברצונו, פונדעסטוועגן קען מען מתקן זיין.

המאחל כל טוב

הרב מנחם שניאורסאהן

* * *

פשוט, שיש שינוי בין אופן השפעת הנשיא קודם כו' ואח"כ. ואופן ההשפעות שקודם כו' - תכלית מעלתו הוא ביום ההסתלקות. וא"כ בודאי יש בזה גם ההשפעה שתפעול במקבל הולדה חדשה, שבזה יתגלה גם כח הא"ס שבנבראים כו', ולכן צריך ע"ז ט"ח שייך הבחנה וכו' - בפנימיות הענינים - וזמנים וימים הגשמיים הם משתלשלים, ובמילא מעוררים על ענינים הרוחנים.

* * *

הקונטרסים עם המצורף עליהם בטח קיבל במועדם. ותימה על שע"ע לא אישר הקבלה. כבקשתו, הזכרתיו בהיותי על הציון. ומש"כ שלא אמרו ק"י קודם התפלה - צע"ק ממה שציוה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לומר באמירת תהלים שקודם התפלה בשבת מברכין.

* * *

נתקבל מכ' מז' אייר עם הרשימות, ויושלחו קבלות ימים אלו הנפנה נמסר וכן ב' המזוזות לפרע"ח.

מה שהעיר בד"ה בעצם היום פ"ב - הפי' לפענ"ד: ומכיפי' מיברך, משרשו ומקורו בכח המשכיל (וכ"ז לאחר שכבר נתהווה הנהר [...] מכוון [...] אבל התהוות הנהר א"א בלא מעין כנ"ל במאמר וקס"ד שגם בחו"ב כן הוא) אבל באמת כו'.

* * *

בענין הלימוד ברבים הנה, לפענ"ד, טוב, שעכ"פ פעם אחת בשבוע ילמוד אחד בקול והשאר ישמעו ושקו"ט בזה. ואם מתאים לפי תנאי אישיהם, ואין חששא לבייש את מי כו', זאל מען זיך בייטען בזה.

החילוק מבואר בין יאור לי ואני עשיתי (את היאור), ואני עשיתני (גם את עצמי ופשיטא דאת היאור), ולכן בענין העונש נאמר (יחזקאל כט, ט) ואני עשיתי, כי גם זה די להענש קשה. וכשמתארים רע דמצרים בעומקו, נאמר (שם כט, ג) ואני עשיתני. - ובתניא פכ"ב צ"ע כי הוא מורכב משני הפסוקים. ובקונטרס ומעין מ"ג פ"ב צ"ל כמו שהוא בתניא - כן הוא בגכתי"ק אדנ"ע. ובנדפס הוא טה"ד, ובמ"מ שם צ"ל...

* * *

ומ"ש במ"ש בתניא פ"מ ותלמודו בידו אם קאי גם על מש"כ בספל"ט מיד שחוזר כו' - פשוט שכן הוא, שהרי מסיים שם ופרחא לעילא כו', אבל מש"כ לפרש שלכן חזר ר' אשי על תלמודו עוה"פ כדי להעלות בלשמה יותר נעלה גם לימודו הקודם. צע"ג אם כן הוא, דשאני הלימוד בסתם דיש כאן אהמ"ס הטבעית (ראה קו"א ס"ג) וגילוי מעורר את הנעלם וק"ל.

* * *

ומה שהעיר ממש"כ בקונטרס פורים פי"ב שהעולמות הם בלי מספר, ומקשה איך יתהווה מריבוי בעלי גבול בלתי בעל גבול, שזה א"א, וכמוש"כ במצות האמנת אלקות פי"א, - שהעולמות הם בלי מספר גילו לנו חז"ל כמבואר בקונטרס מהזהר, ועייג"כ תניא פרק מ"ו, ולא יקשה כנ"ל, כי זהו מצד כח הא"ס שבהם שאין אצלו נמנעות, ויוכל להיות שני הפכים ביחד, וראה לקו"ת בלק ד"ה מי מנה פ"ג. וד"ה סמכוני הנדפס בס' דרך אמונה פ"ב.

תקצח

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 208, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

האגרת נשלחה לכו"כ.

באופן המתאים: ראה לקמן אגרת שלאח"ז.

בט' דאצילות: ראה לקמן אגרת תר.

פשוט: נכתב בשוה"ג של העתק המזכירות, ונעתקה לקמן אגרת תרכד.

הקונטרסים: קטע דלקמן - אל מוהרש"ח קסלמן. אגרות נוספות אליו - לעיל תכה, ובהנסמן בהערות שם.

שלא אמרו ק"י: במכתבו ממוצש"ק ח' אדר:

זכיתי בעצמי להיות ב' ניסן תר"פ ברוסטוב, וכה נהג כ"ק רבינו הכ"מ, כי במשך ימי השבעה ביקש מהתלמידים יחיו לבא בבוקר בערך שעה ששית לבית רבינו ולומר כל התהלים ואחר כל ספר אמר כ"ק הכ"מ קדיש יתום כנהוג. אבל אמירת הקדיש יתום אחר כל ספר המשיך כ"ק הכ"מ רק יום אחד או שני ימים (איני זוכר בבירור כמה). וביום ב' או ג' בערך פתח את דלת חדרו (כי כ"ק הכ"מ אמר תהלים בחדר מיוחד, לא עם התלמידים יחד, ורק בעת אמירת הקדיש פתח דלתו ואמר כו') וקרא אותי לבא אליו.

נגשתי אליו אל הדלת ואמר לי... דער טאטע וויל ניט ליידען צו זאגין קדיש יתום פארן דאוונען, און פרעגט בא מיר וואס זאל מען טאהן, האב איך געענטפערט אז נאך יעדער ספר תהלים זאל מען זאגען א משנה וועט מען זאגען קדיש דרבנן. וכן הי' כל ימי השבעה.

בהמשך לזה - לקמן אגרת תרכד.

שציוה.. בשבת מברכין: ראה תקנת אמירת תהלים הנדפסת בסידורי קה"ת ובתהלים אהל יוסף יצחק. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ח"ג אגרת תשלט. לקו"ש חי"ד ע' 231. הנפנה: מעמד.

ב' המזוזות לפרע"ח: 2000$ לפרעון חוב.

בד"ה בעצם היום: סה"מ תש"י ע' 172.

החילוק: קטע דלקמן נדפס בלקו"ש חי"א ע' 199.

ובתניא... הפסוקים: ראה שם בהערות ותיקונים ס"ע 388.

ובמ"מ שם: ראה שם בהערות וציונים.

ומה שהעיר: קטע דלקמן נדפס בלקו"ש ח"י ע' 178. בהמשך לזה ראה לקמן אגרת תרפו.

שהעולמות הן בלי מספר: ראה בזה ד"ה מים רבים תשי"ז ס"ט, ובהערה שם.