ספריית חב"ד ליובאוויטש

תר

[אחר יו"ד אייר, תש"י]

מה שהעיר במכתבי מיו"ד אייר בביאור הצ"צ בענין אצילות ובי"ע שהעיכוב הוא במלכות דאצי' ומקשה דא"כ הרי ההשתנות נעשית באצי' גופא, דהיינו בהמשפיע טרם שבאה להמקבל, הנה הצ"צ ממשיל על זה ענין העיבור כפשוטו בזו"נ, וא"כ מל' דאצי' במקום זה מדובר בה כמו שהיא שורש לנבראים, התחלת בי"ע, היינו מקבל, וכל' הצ"צ "במ' מקור דבי"ע", וראה בתו"א ס"פ תרומה, שמלכות הוא מקור בי"ע שבאצילות וכו'.

כן שואל מהו השייכות של כל ענין זה לענין ההסתלקות.

הנה השייכות מבוארת דביו"ד אייר נשלמו ג' חדשים מיום ההסתלקות, אשר עד יום ההסתלקות הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ משפיע גלוי, ומיום ההסתלקות ואילך משפיע באופן נעלה ביותר, היינו שמתחיל סדר חדש בהשפעותיו דכיון שגדולים צדיקים כו' יותר כו', הרי גם השפעתם נעשית גדולה יותר.

ולברר התוצאות שהיו מהסדר שהי' עד יום ההסתלקות הנה כמו שבגשמיות במשך ג' חדשים צריך להיות ניכר הולד, הרי לא יאוחר מיו"ד אייר לערך צריך להיות הכרה, אף שאין זה עדיין לידה של התוצאות מהשפעות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ והסדר בהיותו בחיים חייתו בעלמא דין.

וכותב הנני לא יאוחר, כי ג' חדשים היינו לאו דוקא ג' חדשים שלימים, ועוד זאת שלפעמים נותן המשפיע באופן כזה שאינו צריך ט' חדשים שלימים במקבל (במילא אין צריך ג' חדשים להכרת הולד), כי חלק מהשתנות ההשפעה להיות בערך המקבל כבר עשה המשפיע בעצמו. וכמו שאין הכרח שכל דבר ודבר שהמשפיע נותן למקבל צריך להיות בזה עומק גדול ביותר, עד שרק לאחר ארבעים שנה קאים התלמיד על דעתי' דרבי'. לפעמים רבות כן הוא, אבל אינו מוכרח שבכל מלה ולימוד שאומר הרב להתלמיד יחכה על זה ארבעים שנה. וכמו"כ הוא בנדו"ד.

תר

נדפסה בלקו"ש שם.

במכתבי מיו"ד אייר: דלעיל תקצח.