ספריית חב"ד ליובאוויטש

תשמה

ב"ה, י"ז אלול, ה'שי"ת

הוו"ח אי"א וכו' מו"ה... שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מא' דר"ח אלול, שמחתי להוודע כי גמר חוק לימודו וכבר קיבל התעודות והסתדר במקצוע שלו.

וידוע מה שהאריך הרמב"ם בהל' דעות בענין העבודה אשר בכל דרכיך דעהו, ז.א.

אשר מה שיהי' דרכו בחיים בודאי יכול הוא לעבוד את השי"ת בדרך זו ובלי ספק אשר יחפש ביגיעה המתאימה איך לעבוד את הוי' בדרכו זו וימצא את האופנים הנכונים.

מה שכותב אשר במשך נסיעתו פגע ביהודים חרדים ולמד מהם, הנה טוב הדבר מאד, וכמאמר המשנה "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (ראה בזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, פירוש הבעש"ט על מאמר זה). אבל עדין אין זה מספיק, כי כל אדם צריך להיות לומד אבל גם מלמד לאחרים, אשר בזה כמה אופנים, אם מלמד כפשוטו, דהיינו שמדבר עם אחרים ומלמדם הנהגה ישרה בענינים שבין אדם למקום ובענינים שבין אדם לחברו, או מלמד אחרים על ידי זה שהוא משמש מופת להם בהנהגתו בכלל, ובלימוד התורה וקיום המצוות בפרט. דהיינו שכאשר יראנו איש ויווכח שהנהגתו טובה, יכריז: ראו פלוני בן פלוני שמתנהג כראוי ליהודי, וכל אחד ואחד צריך ללמוד מהנהגתו. ומקוה אני אשר במשך הזמן גם זה יבוא ולא רק באופן השני, היינו שנוסף על מה שכותב במכתבו שמלמד הוא בסאנדיי סקול ועובד בחברה דתית, יוסיף עוד במלמדות להשפיע על אחרים באופן ישר דהיינו שיעוררם ללימוד התורה ביראת שמים, קיום המצות, וכו' וכו'.

מה שכותב שבענין בירור המידות קשה לו, איני מבין אל נכון מה כוונתו בזה, אם מדבר במידות שבין אדם לחברו או בענינים אחרים. ובטח בפעם הבאה יברר דבריו בזה.

ומה שכותב שתמה הוא על עניני פוליטיק העולם בשייכות לביאת המשיח, הנה גם בזה לא פירש על מה בפרטיות תמה, ובטח זוכר הוא מה שדברנו בהיותו כאן, אשר לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה בעולם, וכן הוא גם בנוגע למאורעות העולם וידיעת פירושם. במילא אם הי' זה נוגע לעבודת האדם לקונו בטח היו נמצאים אנשים אשר היו מתעסקים בהגדת עתידות כדי שיקל על האדם עבודתו, ואם אין איש מגיד עתידות, הרי זה גופא ראי' שתובעים מאתנו עבודה גם מבלי שנדע את העתידות לבוא.

כבר הגדתי דברי כמלפני שני חדשים, שלפי דעתי לא תהי' בחדשים הקרובים מלחמה ובמילא לא יהיו מבוהלים ויתעסקו כל אחד בעניניו המתאימים לפניו, שהעיקר בהם הוא למלאות תפקיד נשמתו בעולם, שזה בא על ידי לימוד התורה, קיום המצות וכפי שנתבאר כל זה בתורת החסידות.

ומי שזכה אשר הרבי, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הטיל עליו שליחות, הרי זה גם כן בכלל מילוי תפקיד נשמתו בעולם הזה.

בהמשך לשיחתנו מכבר, אשר אז שאלני כמה קושיות בענין ארץ ישראל, הנה בטח עתה ברור גם בעיניו אשר רואים במוחש איך שהקב"ה משתדל להסביר לבני ישראל שאין זו הגאולה המקווה, ומשתדל להסביר זה בחסד וברחמים שיבינו שזהו הצלה פורתא ומפני כמה וכמה סיבות עדין לא באה הגאולה שעלי' נבאו נביאינו ואשר עלי' אנו מתפללים בכל יום ויום ולירושלים עירך כו' את צמח דוד עבדך כו' ותחזינה עינינו כו' אלא שקודם לולירושלים עירך אומרים ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו, וקודם לותחזינה עינינו אומרים אב הרחמן רחם עלינו, זאת אומרת, אשר הגאולה תבוא דוקא מאת השם יתברך וקשורה היא בתורה ומצות וכמבואר במאמרי רז"ל בכמה מקומות ומהם: אין ישראל נגאלין אלא בתשובה; אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. ועל כל איש ואשה מבני ובנות ישראל לדעת אשר בכל פעולה טובה אשר הוא או היא עושה, הרי מקרב הוא את הקץ, קץ הגלות והחשך, ומקרב את הגאולה [ה]שלימה והאמתית על ידי משיח צדקנו. וזוהי הדרך היחידה לגאולת עם ישראל, וכמו שאמר משה רבינו לכל עם ישראל לפני יותר מג' אלפים שנה וכתוב זה בתורת הוי' בפרשת נצבים (קאפיטל ל') בארוכה.

מה שביקש להזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אעשה כבקשתו, ומה שכותב שאין לו הבנה בזה, הנה גם כשאוכל ושותה וישן בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בענין זה כן הוא.

ומה שכותב שנראה כמדברים למתים ח"ו ומכוונים מחשבה לזולת ח"ו, הנה בודאי מבין בעצמו שאין הדבר כן, כיון שמוסכם שכלב בן יפונה וכמה תנאים ואמוראים וצדיקים בכל הדורות עשו כן.

ובקצרה לבאר קושיתו, הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו אלא מפני מעלת נשמתו. כל ענין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכה כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי ענין המיתה בה היינו הסתלקות, [פ]ירושה עלי' למדריגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת. וכמה שכתוב בזוהר (ח"ג דף ע"א), ומה שכותב שמכוין מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי (א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, (ב) כוונה שני' בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס להנשמות פרטיות שלה, כמבואר בתניא פ' ב'. וכמו שכל אבר ואבר אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ומח, ומהראש ומח מתחלק אח"כ החיות לכל אבר ואבר לפי ענינו, כך הוא ג"כ בחסיד ורבי, אשר הראש כיון שהוא בריא וחזק יש בו כל החיות השונות של כל אבר ואבר, וכדי שיהי' ג"כ האבר בריא, צריך שתהי' ההתקשרות שלו עם הראש שלימה, היינו הגידים והנערוון המקשרים הראש עם האברים יהיו פתוחים, אשר אז יומשך אל האבר החיות השייך אליו.

וזהו בכללות ענין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו הן בגשמיות והן ברוחניות.

אין הזמן גרמא להאריך יותר, אבל תקותי אשר גם זה מספיק. ואם יהי' אצלו איזה שאלות בהכתוב למעלה, בטח יודיעני ובזמן הפנוי אשתדל לענות גם עליהן.

מסגיר הנני בזה הקונטרס לח"י אלול, וחותם,

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

מנחם שניאורסאהן

תשמה

מהעתק המזכירות.

בזכרונות: ראה גם הוספות לכתר שם טוב (קה"ת תשל"ג) ע' 52.