ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'שלא

ב"ה, ג' טבת, תשי"ב

הרב הגאון וו"ח אי"א נו"מ חו"ב וכו' מהור"מ

שי' ראזען

שלום וברכה!

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א הנני בזה לאשר בתודה רבה קבלתו את ספרו נזר הקדש על מס' תמיד. ובטח ישלח לספרית כ"ק אדמו"ר שליט"א גם שאר חיבוריו ות"ח מראש.

ומוסג"פ רשימת הערות של כ"ק אדמו"ר שליט"א על איזה ענינים בספרו הנ"ל.

בהוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א נשלח לכת"ר ספר המאמרים ת"ש, אשר בטח ימצא בו ענין רב.

בכבוד וברכה.

הערות

בתחילתו (ה, א) מקשה מה מוסיף בהא דתנא בג' מקומות - במנינא למה לי'.

ולפענ"ד פשוט - מפני כי זהו עיקר הדין, שצ"ל שמירה ובג' מקומות כדילפינן מקרא. ואח"כ מוסיף שבביהמ"ק שני הי' זה בבית אבטינס כו' (ולכאורה ג"כ פשיטא, שאם העמידו שומרים בג' מקומות אחרים, ג"כ יצאו ידי שמירה, דאטו בית אבטינס כו' אמר קרא).

ועוד, אם הי' ל' המשנה: בבית אבטינס כו' צ"ל שומרים, כקושיתו, עדיין נשאר בספק: א) בכמה מקומות בבית המוקד כו' גופא היו מעמידים שומרים כהנים. ב) אם א"א להעמיד בא' ממקומות המנוים במשנה - מה דינו. ג) מהו הדין בביהמ"ק ראשון ושלישי (וכן גם במשכן). אשר כל זה נפשט ממש"כ בג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ"ק (ואשכחן משכן דאיקרי מקדש).

טו, ב. בדין עשה דתשובה. מקשה מדוע שבק הרמב"ם "להא דאמרה תורה ושבת - לומר שהוא מצוה לשוב בתשובה".

ולפענ"ד הרמב"ם עצמו נשמר מזה בהל' תשובה (פ"ז ה"ה) ומבאר שם הכתוב, שזהו סיפור דברים והבטחה לישראל שבסוף הגלות יעשו תשובה (וי"ל דטעמו ונימוקו עמו, כי כן הוא פשט סגנון המקרא - סיפור דברים את אשר יקרא באחרית הימים).

ומש"כ בסיום הענין (טז, א) שלא אמרה תורה מצוה על מה שבלב, ונפק"מ לענין קיום תשביתו דחמץ אם מקיימים המצוה ע"י מחשבה שבלב - הוא תמוה, כי כמה מצות בדברים שבלב: ליחדו, לאהבו, ליראו וכו'. ויעויין ג"כ רמב"ם הל' מעה"ק (פי"ד הי"ב) דמוכח שהבהמה מתקדשת ע"י מחשבתו (ולא רק שעל האדם חל חיוב לקדש הבהמה בפיו ולהביאה נדבה). ודלא כרש"י ותוס' וכו' רפ"ב דמעילה שכתבו "משהוקדשה בפה".

ועייג"כ שער המלך תרומות פ"ד הט"ז, ואכ"מ.

אבל מה שיש להקשות בענין זה הוא: כיון שכל הנביאים כולן ציוו על התשובה, תנאי היא בהקרבת חטאת כו' בכפרת יוהכ"פ וכו' - איך אפשר שלא תקבע במצוה.

ולולא דמסתפינא ממה שלא מצאתי זה, לע"ע, בס' בפירוש, הנה לפענ"ד, י"ל בפשיטות אשר בא הציווי ע"ז בתורה - והוא בדברים (י, טז): ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד - שפירושו ציווי למול את ערלת הלב ולהסיר את קשיות העורף שישנם כבר. ולא הגדיר הכתוב אם כבר גרמו לעבירה בפועל (ענין התשובה), או לא.

ובמילא שני האופנים נכללו בציווי זה.

ומובן ג"כ מה שלא מנאו הרמב"ם במנין המצות - כי התשובה היא ציווי כולל התורה כ[ו]לה, ומצות כאלו אינם נכנסים במנין, וכמש"כ בסהמ"צ שורש ד', ומביא שם ג"כ ציווי ומלתם גו'.

ויעויין בביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג פרשה מ"ב, מה שהקשה מכמה סוגיות על דעת הרמב"ם שהווידוי עיקר בתשובה.

ועייג"כ זח"ג קכב, א. אגרת התשובה (לרבנו הזקן בעל השו"ע) פ"א. סהמ"צ להצמח צדק מצות וידוי ותשובה.

בסופו, לד, ב. בענין נוסחת לחי עולמים.

ולא ביאר בזה כדי הצורך, ובמילא הדברים אינם מדוייקים ונותנים מקום לטעות.

כי הנה ג' פרטים בדבר: א) לחיי - ביו"ד אחת או בשתים. ב) את"ל באחת - נקודתה בפתח או בצירה. ג) העולמים - בה"א או בלא ה"א. ונפק"מ בברכת ב"ש, ישתבח בנ"ר ופיוט האדרת והאמונה.

והנה כמה דיעות בזה: א) בחק נתן בסוף מס' תמיד כנראה השוה מדותיו - לומר בכהנ"ל חי העולמים - גם בפיוט האדרת והאמונה. ב) בסי' ר"ע גאון נדפס בב"ש וישתבח - חי בחד יו"ד, ובבנ"ר - בשני יו"דין. ובכ[ו]לם בפתח. ג) בסי' יעבץ פוסק לומר בב"ש ישתבח ובנ"ר - חה"ע בחד יו"ד ובפתח, ובפיוט האדוה"א - לחי עולמים ובפתח. ד) בסי' רבנו הזקן (בעל השו"ע והתניא) בכהנ"ל - חה"ע בחד יו"ד ובצירה. אבל בפיוט האוה"א לחי עולמים, וכ"כ בס' אור חדש.

המג"א סר"ז - לא גילה דעתו אלא לענין בנ"ר (שצ"ל בצירה) וצ"ע בסברתו בב"ש ישתבח ופיוט האוה"א. וכספק זה הוא ג"כ בדעת הגר"א. ועייג"כ אבודרהם, ברכ"י ושע"ת לאו"ח סר"ז. עיון תפלה בסי' אוצר התפלות בברכת ב"ש. הגהות ראל"צ במשניות סוף תמיד. ועוד.

א'שלא

עשה דתשובה: ראה לקוטי באורים בס' התניא (קארף) ח"ב ע' מא שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בזה. חדושים ובאורים בש"ס ח"א ע' קלו ואילך.

מתקדשת ע"י מחשבתו: ראה לעיל ח"א ע' רלט הערה ח. לקוטי לוי"צ אגרות ע' דש-שה.