ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'שפד

ב"ה, א' שבט, תשי"ב

ברוקלין

שלום וברכה!

בנועם קראתי מכתבו מה' ויגש וכן הקודם לו, בו מודיע ע"ד סדר ואופן התועדות דחג החגים י"ט כסלו ומסדר ואופן עסקנותו במחנו, ונהניתי לקרות אשר גם הרב דמחנם שי' השתתף בזה ונאם ע"ד פרשת החג ומ"ש שלבסוף עמד אחד ובלבל, הנה אין להתפעל מזה ובטח בהתועדויות הבאות יתוקן גם הרושם בלתי נעים שהשאיר הנ"ל וסו"ס הנה גם הוא יהפך למסייע בידו. אם לפי דעתו כדאי הדבר שאכתוב להנ"ל, הנה יודיעני מהותו בענין ידיעת התורה ובאיזה לשון (לה"ק אידיש או אנגלית) ובל"נ אעשה כן.

ב) ת"ח על מה שמסגיר במכ' את התמונה עם הבחורים הלומדים אצלו, וחבל אשר לא ציין בפתקא או מעבר להתמונה שמותיהן ושם אמם, ובטח יתקן בעתיד.

ג) בענין שאלתו מה שקשה לו לבאר להם את ענין המצות אם זהו מצד קב"ע או שיש להם טעם בשכל, הנה הנקודה הכללית בזה היא, שהמצות ניתנו מהשי"ת לבני אדם, ובמילא מובן הדבר אשר החכמה שבהם היא בלי גבולית, לאידך גיסא מובן ג"כ שיש גם איזה תפיסא ואחיזה בשכל אנושי,, וזהו ענין טעמי המצות המובאים בספרים, אבל כיון שזהו מחכמתו ורצונו של הקב"ה הרי פשוט שכמה שיתעמק האדם בטעמי המצות והתועלת שבהם, הנה אין זה עד גמירא כי א"א לבעל גבול לתפוס ולהקיף ענין בלתי גבולי, כ"א אפס קצהו ושמץ מנהו.

ונוסף ע"ז, כיון שהמצות ניתנו מהבורא ית' לתועלת האדם הנברא על ידו, הרי בטוח הדבר שיכול הוא ית' לכוון לטובת הנברא על ידו, וכמו שא"א שיאמר אדם שלא יאכל עד אשר יבין בשכלו את התועלת שיש באכילה ושתי' וכמו שמופרך הדבר שהחולה בראשו יאמר שלא יקבל כל תרופה עד שיבין בשכלו אם תועיל לו, כי אדרבה לקיחת הסממנים והרפואות והאכילה ושתי' מחזקים את המוח וכח השכל שבמשך הזמן יוכל להבין את התועלת שיש באכו"ש בסממנים ורפואות.

הנה כן הוא הדבר ג"כ בענין המצות, שבטוח הדבר שיש להבינם אפס קצהו גם בשכל אנושי, אבל אין זה תנאי ח"ו לקיום המצות ולימוד התורה כ"א אדרבה התומ"צ הם הדברים המביאים לזה שבמשך הזמן יהי' שכלו מוכשר להבין ולהשיג את הנ"ל, ויש להאריך בזה, אבל הביאור צריך להיות מתאים להדרגא שבו נמצאים התלמידים, ואל בינתו אשען אשר יוכל להתאים הדברים לכח הבנתם והשגתם.

מוסג"פ איזה ענינים ממה שי"ל כאן באנגלית, שיוכל להשתמש בזה להבנת נקודה הנ"ל והשי"ת יתן לו הצלחה בעבודתו בקדש וכן הצלחה בעניניו הפרטים ובריאות הנכונה לזוגתו ולבתו שיחיו.

בברכת הצלחה בעב' הכללית ובעניניו הפרטים.

נ.ב. ומה שמתאונן על אשר אינו רואה פעולות ממשיות מהתעמולה שלו וכו' ואם גם רואה פעולה הלא זה לא לארך ימים, הנה חבל על אבוד הזמן על התאוננות כי מזה הרי בודאי לא תהי' כל תועלת ואדרבה היזק מרובה מפני חלישות הדעת וסו"ס גם חלישות הבריאות, ובפרט שהתאוננות אין לה מקום, ועיין בתניא ספי"ג: לגבי מדריגת הצדיקים כו' מאחר שחולפת ועוברת כו' ואעפ"כ כו' והואיל ובכח נפשם האלקית לחזור ולעורר כו' המבריח כו' עד סוף כל דרגין, ושם בתניא פרק כ"ה: ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, והאריכות בזה אך למותר, וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יעזוב את האנחות ואת החשבונות ויתחזק בעבודה. וסו"ס בטח השי"ת יצליחו בזה ויראה פרי טוב בעמלו, ולפום צערא אגרא.