ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'תקסא

ב"ה, י' אייר, תשי"ב

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מוה"ר אפרים אליעזר שי'

שלום וברכה!

במענה על מכ' ממוצש"ק תפארת שבתפארת - יום הולדת כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע - במה דשאילנא קדמיכון בלקו"ת תזריע ד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע ספ"א, וז"ל הכתר נמשך ממל' דא"ס שהוא רק אור וזיו מהמאציל עצמו, א) ספק אצלו בתיבת שהוא , אם קאי על הכתר, וא"כ אינו מובן שהלא גם מל' דא"ס הוא רק אור וזיו, או שקאי על מל' דא"ס, ואז א"מ שהי' צ"ל היא בל' נקבה:

מענה:

בירור הספק, והוא כי נמצא מאמר זה ג"כ בספר המצות להצ"צ ובהנוסחא של הצ"צ - דק"ג ע"א - וז"ל שם: הכתר נמשך רק ממל' דא"ס ובחינת המל' היא נק' בשם אור וזיו מהעצמות, ומה שקשה לו שהי' צ"ל גם בלקו"ת היא, וכמ"ש בספר המצות הנה ידוע שבכלל במאמרי דא"ח אין מדקדקים בכגון זה, לבד מספר התניא חלק א' וכיו"ב, שדיוקו בל' זכר ונקבה יחיד ורבים וכו', ויש להעיר מהשקו"ט שהי' כגון זה בין הרש"ל והרמ"א כנדפס בתשו' הרמ"א סי' ד' עיי"ש באריכות. ויש להעיר ממ"ש הרשב"ץ בח"א סי' מ"ג והובא בשדי חמד כללי הפוסקים סי' ט"ז ס"ק ס"ה וז"ל, אין שום פגם להחכם אם אינו יודע דקדוק לשון והמלות וכמו שישנם כמה שגיאות ע"פ הדקדוק בפיוטי ר"א הקליר שהי' מגדולי החכמים, ואפשר ג"כ שאי הדקדוק בדקדוק במאמרי דא"ח - הוא ע"ד מ"ש הרמ"א בשו"ת הנ"ל, שהוא מפני המעתיקים.

בנוגע לנדון דידן בלקו"ת הנ"ל, יש לתרץ גם באופן אחר, והוא ע"פ המבואר בדא"ח בלשון התפלה, ואמונה כל זאת ל' נקבה, וקים עלינו ל' זכר (לקו"ת פ' עקב דט"ז סוף עמוד ד') כי ספי' המל' כשעומדת בסוף עולם העליון - ה"ה מקבל, וכשנעשית ראש לעוה"ז - ה"ה משפיע וזהו שתחלה היא אמונה כל זאת, ואח"כ וקים עלינו, וגם בלקו"ת כאן המבאר איך נמשך להכתר ממל' דא"ס, היינו שהוא בחי' משפיע וממשיך להכתר, לכן אמר המל' הוא ל' זכר, כי הוא נמשך למעלה, והצ"צ כתב היא ל' נקבה, כי כפל עוד הפעם ובחי' המלכות וכנ"ל "הכתר נמשך רק ממל' דא"ס ובחי' המל' היא נק' וכו'", שמדבר בבחי' המל' לא רק באור הממשיך את הכתר כ"א בכללותה ובעיקרה, ולכן כתב היא.

ב) מה הוא כפל הל' אור וזיו, ולא די בזיו לבד.

הנה כנ"ל, דבר גדול הוא לתרץ כפילת לשונות כמו אלו, ואפילו בתניא ח"א, ועיין בשער היחוד והאמונה פרק ג' בהדיוקים אשר שם, שהוזכרו שם אור לבד וזיו לבד ושניהם יחד, ולפעמים קדם אור לזיו ולפעמים זיו לאור, ועד"ז בכ"מ.

ובכלל - ע"פ שמוש בלשונות אלו בכמה ענינים מובן החילוק שבין אור וזיו, הן בהמשפיע והן בהמקבל, ובנוגע להמשפיע האור הוא יותר עיקרי מאשר הזיו - שהוא ענין חיצוני וטפל ביחס לאור, ולכן הל' בכ"מ: אור מעין המאור, האור דבוק בהמאור וכו' וכו' - ולא זיו, ובנוגע להמקבל הנה האור, מצד היותו ענין נעלה מעין המאור - כללות קבלתו הוא באופן מקיף, משא"כ זיו, שמצד זה שהוא טפל וחיצוני יש באפשריות המקבל לקבלו ג"כ בפנימיות, ולכן דיוק ל' רז"ל: עטרותיהם בראשיהם (עטרה - מקיף) ונהנין מזיו השכינה כו' ויאכלו - הנאה - בפנימיות (רש"י ברכות יז, א)

ובמל' וכתר ישנם ב' ענינים הנ"ל, ולכן קאמר אור וזיו. ועייג"כ לקו"ת דשבוע זה כ, א-ב.

ג) בלקו"ת שם ספ"ב, שישנם כמה לבושים דמחשבה, כשמחשבתו בדבר חכמה בחכמת התורה ה"ז בחי' לבוש פנימי וכשחושב בחכ' הנצרך לחכ' התורה כמו תכונה ה"ה לבוש בינוני, והספק אצלו כשחושב בגדלות הבריאה כדי להתבונן בגדלות הבורא אם הוא לבוש פנימי או בינוני.

הנה לדעתי יש בזה שני אופנים, אם כשמתבונן בגדלות הבריאה כפשוטה כמ"ש הרמב"ם בהל' יסוה"ת רפ"ב: והאיך הוא הדרך לאהבתו וליראתו כו' - ה"ז הכשר מצוה - דהמצוה דאהבת הוי' ויראת הוי', אבל אם חושב בידיעת סדר השתל' היינו השתלשלות הספירות אלו מאלו וכו' - ה"ז גופא מצוה רמה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' (עיין בקו"א לתניא ד"ה להבין מ"ש בפרע"ח דקנ"ו ע"ב).

הערה: בדפוסים שלנו כתוב מצוה רבה (וצע"ק מב"ב ח, ב. ותוד"ה לא גיטין מא, ב) ונשאה, אבל בלוח התיקון מהרה"ח וכו' רב אשר ז"ל שהוא התעסק בהדפסת התניא, שצ"ל מצוה רמה ונשאה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסכים על לוח התיקון שלו.

ד) שם פ"ג וד' מסתפק אם קליפת נוגה דאצי' יונק ג"כ מתפארת דאצי' או רק מחו"ג וכו':

הנה ע"פ הצעת הענין שם הוא מובן, אשר אם רק נסתלק אור אבא אזי אפשר להיות יניקה, אבל מ"ש שהיניקה היא מתפארת או עכ"פ מנו"ה או ממל' אינו, וח"ו לומר כן. והפי' הוא, שכאשר מסתלק אור אבא, אף ששאר הספירות הם במקומם, יש מקום ליניקה, אבל היניקה עצמה היא לא מהספי' עצמן ח"ו, שלכן נאמר בכתוב אדם כי יהי' בעור בשרו, עיין לקו"ת שם ד"ה זה, וכן נאמר ג"כ בדרוש דבי' עסקינן שהיניקה היא מאותיות וכו' אבל לא מספירות עצמן ח"ו.

ה) מה שהעיר מהסברא שנמצאה בכמה מקומות* דקרא משמיענו על הודאי ולא על הספק, ומקשר זה עם המחלוקת דאם בהרת קודם לשער לבן וכו': הנה יעויין בדרוש זה גופא ספ"ד, שמבאר בענין הספק והידיעה לחלק בין נגעים וממזר לגבי שאר ענינים.

ו) יש להעיר בכללות הדרוש, ע"ד המוסר, משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר דח"י אלול תש"ג עמוד ט"ו.

ז) זה עתה נתקבל מכ' מיום א'. ות"ח ת"ח על הני מילי מעלייתא במש"נ קדושים תהיו. ובין חסידי חב"ד מסופר עד"ז בשם הרשב"ץ שעפטעל ז"ל (משפיע בישיבת תו"ת בליובאוויטש) שהי' אומר בהתועדות ומדייק ג"כ: יכול כמוני - בניחותא - שיש היכולת להיות כמוני. כי קדוש אני, קדושה למעלה (באה) מקדושתכם.

בברכה.

במאמרז"ל קא מיפלגי במתיאתא כו' ישנו דרוש גאוני בפי' התוהמ"צ להמלבי"ם (ר"פ חוקת). ובכ"ז הרי ההשוואה מבלטת ביותר וואס חסידות איז, המעינות ושפע אור חדש שנתגלו ע"י.

א'תקסא

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 308, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר אפרים אליעזר שי': יאלעס. אגרות נוספות אליו - לעיל א'תקכט, ובהנסמן בהערות שם.

*) ראה חולין כב, סע"ב ובתוס' שם ד"ה איצטריך. ועוד.