ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'תקפז

ב"ה, כ"ו אייר, תשי"ב

ברוקלין.

הרב הגאון הוו"ח אי"א נו"נ וכו'

מוה"ר משה ארי' ליב שי'

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו - אף כי באחור קצת - ובמה דשאילנא קדמיכון:

א) בתחלת ס' התניא שמבאר מרז"ל משביעין אותו תהי צדיק כו' ידוע הפי' בדא"ח משביעין ל' שובע (ראה קיצורים והערות לתניא ע' נז ואילך וש"נ. ובאמת זהו ג"כ תוכן ענין דנשבע* לקיים את המצות אף שבלא"ה מושבע ועומד מהר סיני) ומעיר שא"כ אינו מובן צורך השבועה לסיום מרז"ל הנ"ל: אפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע:

והנה הערה זו אינה שייכת כ"כ לפי' המבואר בדא"ח שבועה ל' שובע, כי גם כפשוטו, משביעין שבועה, ג"כ צריך ביאור בגודל ערך הענין דהי' בעיניך כרשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה. ובגוף הערתו - הנה המה פרטים ישנם בהענין שמשביעין אותו, ובלשון רז"ל: והוי ידוע שהקב"ה טהור וכו'. ותוכן כל הענינים טפלים אלו, היינו שזה נוגע בעבודה כדי שיקיים את עיקר השבועה של "תהי צדיק ואל תהי רשע", ובמילא נוגע ביותר שלא יטעה באופן עבודתו, ועבודת צדיק ורשע ה"ה רחוקים זמ"ז בתכלית, ובפרט כפי המבואר בתניא מדריגת צדיק שלבו חלל בקרבו ואין בו רע כלל ובמילא אין לו מח"ז משלו, הרע מאוס אצלו וא"כ כל עניניו הם לא רק ענין דבכל דרכיך דעהו, אלא שהם ענינים של קדושה, ובמילא יכול להחזיק בהם הצדיק, ולהעלותם, ולא בדרך דחי' וכו', משא"כ בינוני שזהו הפי' כרשע, שצריך לדקדק בכל עניניו אם באים הם מלב חכם לימינו, או מלב כסיל לשמאלו, ובמילא אם יש ספק, וזהו ספק דאורייתא, ה"ה לחומרא. ומובן עד כמה זהו נוגע כמעט בכל מעשה ומעשה.

ויש להעיר ג"כ ממ"ש בקונטרס העבודה פרק ז' בענין עבודה דלמע' מדרגי' והגרעון שישנו בזה, ועפ"ז יתורץ ג"כ אם היינו מפרשים מרז"ל אפילו [כל ה]עולם כולו כו' צדיק אתה כפשוטו, היינו צדיק שם המושאל שרובו זכיות.

ב) באגה"ק סי' ט"ו, בענין חלוק הערך דבין מדת אה"ר של אאע"ה לבחינת אהבה דלמע' בספירות העליונות, שכותב שם, וסד"א כו' רק שהיא גדולה ונפלאה ממדת אאע"ה עד אין קץ ותכלית כו' אבל שמ"מ הן מעין וסוג מדות העליונות, ולז"א ואנכי עפר ואפר, שהוא רק ערך ודמיון מהות העפר שנעשה אפר אל מהות העץ שהי' בתחלה, וקשה לו שהרי ריחוק הערך בין בל"ג וגבול ה"ה גדול יותר מההפלאה שבין דמיון מהות העפר למהות העץ נחמד למראה, וא"כ מה מוסיף בזה:

אבל הענין ברור מדיוק ל' רבינו ז"ל, שכשמביא המשל מהעפר ואפר והעץ נחמד, הנה מדייק לומר בכ"מ ל' מהות, ובזה יתורץ ג"כ מה שהעיר כי החילוק שבין גבול ובל"ג יכול להיות חילוק בכמות אבל לא באיכות, ועאכו"כ במהותם, וע"ד דוגמא אם נאמר טפה ומים דאוקינוס או אדם פרטי לגבי כל הדורות שישנם בכח שזהו מכוון יותר בענין גבול ובל"ג, או במ"ש ערך מלאך א' לולגדודיו אין מספר הרי אף כי זה גבול ובל"ג, מהותם ואיכותם אחד הוא ממש, ובזה מדוייק הענין עפר ואפר לגבי העץ נחמד - דהן המהות והן האיכות הם אחרים לגמרי וכמ"ש שאין להם דמיון וערך וזה נודע רק מהמשל דאפר ולא מענין דגבול ובל"ג.

בברכת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

א'תקפז

מוה"ר משה ארי' ליב: שפירא. אגרות נוספות אליו - עלילח"ב רלד. לקמן א'תשעה.