ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'תרכא

ב"ה, ג' סיון, תשי"ב

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ב אייר, נהניתי לקרות בו אשר משתדל הוא להשפיע על סביבתו בצבא בנוגע ענינ[י]ם דיראת שמים, ובטח יתחזק ויוסיף אומץ בזה לימים יבואו, ומרובה מדה טובה ממדת פורעניות, שאם ארז"ל שבעקבתא דמשיחא הנה אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, הרי עאכו"כ שצריך להוסיף ביותר וביותר להמשכת הברכה בכל יום ויום, לא לבד לבטל את הקללה ר"ל אלא שעוד להוסיף אור וחיות ולקרב את קץ גלותינו כאו"א כפי יכולתו.

ומה שכותב שמרגיש הוא בעצמו שאין הדברים יוצאים מן הלב כו' וכו', הנה א) ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאסור לדבר לשון הרע על אחד מבני ישראל ובמילא גם לא על עצמו הוא, ב) גם אם נכונה טענתו הנה אין הסביבה והמושפעים שלו מחוייבים לסבול ולהיות חסרים עי"ז, ודיו ההיזק שגורם לעצמו ע"י הנ"ל מבלי שיוסיף עי"ז עוד הפסד של אחרים ובמילא ח"ו מלהפסיק בתעמולה ובדברים של התעוררות שאומר, ואדרבה להוסיף ביאור בזה כנ"ל, אלא שביחד עם זה צריך הוא לייגע את עצמו באופנים המתאימים לנפה"א שלו והנה"ב והגוף הגשמי, אשר ידע אינש בנפשי' מצבו ומעמדו עכ"פ במקצת, ובמילא יוכל למצוא אמצעים פעילים להביא למטרה הדרושה, ונשען על פסק רז"ל יגעת ומצאת תאמין, הנה בטח יצליח בזה, ובפרט שזכות הרבים שמעוררם לתורה ומצות מסייעתו, ותהי' זאת נחמתו במצבו נשען על הסברת הרמב"ם המובא בכמה מקומות בדא"ח, אשר בעצם הנה כל איש הישראלי חפץ הוא למלאות רצון השי"ת אלא שיצרו הרע נלחם עמו, ולפעמים אונס אותו שלא להתנהג כדבעי, ועיין ג"כ בתניא פרק מ"א (נ"ח ע"א), וז"ל: אבל יחוד נפשו והתכללותה באור ה' להיות לאחדים בזה חפץ כל אדם מישראל באמת לאמיתו לגמרי בכל לב ובכל נפש מאהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל לדבקה בה', ע"כ בה[נ]וגע לעניננו. ואחכה לבשו"ט אשר ממשיך עבודתו לקרב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ומרגיש לאט לאט ג"כ הטבה במצבו הוא.

בהתאם לכל הנ"ל הנה מובנת ג"כ המענה לשאלתו אם להמשיך משרתו ברבנות אשר בטח ימשיך בזה וישתדל ביתר תוקף בפעולות טובות ובהשתדלות המתאימה בודאי יצליח...

בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

א'תרכא

נדפסה בלקו"ש חי,ד ע' 294.

פתגם: ראה גם לעיל אגרת א'תקצג, ובהנסמן בהערות שם.