ספריית חב"ד ליובאוויטש

א'תרעה

ב"ה, א' תמוז תשי"ב

ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו מיו"ד סיון, בו כותב ע"ד הקביעות שלו בלימוד תורת החסידות, ואשר איננו שבע רצון כ"כ כיון שאין לו ממי לשאול דבר הקשה לו והעיקר עם מי ללמוד לימוד הנ"ל.

פליאה לי עליו, שהרי בטח מכיר פב"פ כמה מצעירי אגודת חב"ד ומבני ישיבותינו בטח בהשתדלות הי' יכול לסדר אתם קביעות עתים נוסף על מה שלומד בפ"ע והעיקר מהנחוץ הוא שישתתף (ולא רק להיות נוכח) בזמן התועדות של אנ"ש, כמו בימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, וח"י אלול, הבע"ל, ומה טוב הי' שלא יסתפק במה שידמה לו שכבר ספק דיו, אלא שגם אח"כ יעמוד בקשור אתם וישתתף בהתועדותם עד שיבוא לידי הכרה שלא לבד שלא ספג דיו, אלא שזה רק מיני' ומקצתי', וידוע פסק רז"ל יגעתי ומצאתי תאמין.

ב) כותב שראה מכתבי לחג הפסח, והוא הראשון שראה כתוב לצעירים, ולפלא שלא ראה גם מכתבי מערה"ש תשי"א לבני הישיבות, ובטח יוכל למצוא אותו גם עתה אצל אנ"ש, אבל ידוע פסק רז"ל שלא המדרש עיקר אלא המעשה, אשר ימלא הצעותי במכ' הנ"ל, וכל המקדים ה"ז משובח, כי כל רגע ורגע בזמן העובר ואין ממלאים אותו בתוכן המתאים, ה"ז אבדה שאינה חוזרת, ובאריכות בדבר הפשוט ומובן, אך למותר.

ג) שואל הוא כוונתי במכתבי לחג הפסח בהתיבות "אף אם עי"ז מוכרח יהי' לשנות מהטבע וההרגל שלו" הנה צריך עיון במה נתקשה, כי כוונתי כפשוטה, שבני הישיבות הורגלו בענין דתלמוד גדול, ובמילא חדש בעיניהם הדרך להקדיש חלק מזמנם שיכולים לשגשג בתורה ותחת זה להשתמש בו לקרב הסביבה שלו בענינים פשוטים, כמו שמירת שבת, לימוד אל"ף בי"ת, עברי וכו' וכו', וכמה מבני הישיבות מטעימים זה לעצמם, שזהו מצד היראת שמים, שכיון שפסקו רז"ל שמצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, הרי אין מבטלין ת"ת בשביל זה ואפי' תשב"ר אין מבטלין בשביל בנין בית המקדש וכו' וכו' הרי אין להם להפרד ח"ו מן התורה אפילו לרגע, ועל הקב"ה להבטיח את החינוך הכשר של בני ובנות ישראל העומדים בסכנת טמיעה וכפירה היל"ת, אבל באמת אין זה מצד היראת שמים, כי מצוה עוברת היא ואין די אחרים העושים אותה, אלא זהו מעצת היצר.

(וכידוע הפירוש במרז"ל כך היא אומנתו של היצה"ר, היום אומר לו עשה כך וכו', שלכאורה אינו מובן מהו הלשון כך שהי' צ"ל עשה זאת, אלא שדרך היצה"ר הוא שבתחלה כשבא להאדם הירא ושלם אמירתו כך, שגם הוא - היצה"ר - מסכים ע"ז, אלא שמערב בזה טעם שיש לו אחיזה בזה, ובמילא כעבור איזה זמן, שנוח לו להתפשט יותר, עי"ז ניתן לו האפשריות שיאמר סו"ס לך ועבוד ע"ז),

ובענין זה יש להזהר בפרט מהסתות היצה"ר, כיון שאצל בני הישיבות זהו הטבע שלהם,

(וכידוע שאלו השוקדים בתורה בילדותם (היינו קודם שמבינים בשכל גודל ערך התורה) ה"ה שקדנים בטבע, ואינם להוטים כ"כ אחרי עניני שחוק וקלות ראש),

וההרגל שלהם, כי אפילו אלו שנכנסו להישיבה לא ברצון עצמם אלא ע"פ הכרח הורים ומורים, אף שזה היפך טבעם, הנה אחרי שהורגלו בחיי הישיבה וסדרה, קשה להם לפרוש מזה, וכידוע מאמר החכם אשר הרגל נעשה טבע שני.

ד) שואל במכ' במרז"ל ברש"י בראשית (א, יא-יב) בענין החטא של הארץ ונתקללה ע"ז, ושואל מהו חטא וענשו בצומח וכו', הנה יעוין במס' ע"ז תוס' ד"ה עד, דף י"ז סוף ע"א, ותוס' ד"ה אמר, חולין ז' ע"א, ועד"ז הוא בחדא"ג מהרש"א חולין ס' ע"א עה"כ נשאו דשאים ק"ו בעצמם - שהשר ומזל שלהם אמר כן. ועיי"ש ג"כ ענין הק"ו.

בברכ[ה] לת"ת ביראת שמים ולהתקשרות במאור שבתורה ובהקו חומטין בתורה שזהו בפנימיות התורה.

א'תרעה

חלקה נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 599, חלקה שם ח"י ע' 180 וחלקה בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קה"ת תשמ"ז) ע' תקסט, ובשלימות בבטאון חב"ד חוב' יב ע' יט.

מכתבי לחג הפסח... לצעירים: דלעיל ח"ה א'תקז.

מכתבי מערה"ש תשי"א: לא הגעי לידינו. וראה לעיל ח"ג אגרת תשנא.