ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב'עט

ב"ה, י"ג ניסן, ה'תשי"ג

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור

בעל מרץ ורב

פעלים וכו' וכו' מוהר"ר זאב שי'.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו וכן גם תשורתו ספרו "ניבי זהב", ות"ח ת"ח על שימת לבו.

מזמן לזמן הנני קורא אודות נסיעותיו וכן מתקבלות ידיעות אודותיו מהארצות בהן עבר, ויהי רצון אשר ישתמש בכל הזדמנויות אלו להגדיל תורת הוי' ולהאדירה.

ובקישור להנ"ל ולתוכן מכתבו, בביאור מאמרי רז"ל השונים בנוגע לרב, ודפח"ח, הנה באתי למלאות אחרי דבריו (ולפלא שלא הזכיר דוקא מרז"ל אודות רב הבא להלן, שהוא קו היותר אפייני בחיי רב ופעולותיו, וממנו הוראה גלוי' ויסודית לימינו אלו), והוא מרז"ל (עירובין ו, א) רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ושם נסמן, היינו כשבא רב מ ארץ ישראל (וידוע פירוש רז"ל בבראשית רבה, למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה; וישראל, כמו שנאמר כי שרית עם אלקים ואנשים - אף בחשכת הליל, וגם נותר לבדו - ותוכל) לבבל (בלולה היתה, אור וחושך משמשים בערבובי', תערובת טוב ורע, קודש וחול, בלבול הגבולים) הנה בבבל עצמה התרחק למקום שלא הי' בו תורה (אגרת רש"ג), וכלשון רש"י: בקעה מצא שהיו מזלזלים במצוות (ולכאורה תמוה, איך אפשר שאיש יהודי יזלזל במצוותיו של אביו שבשמים, שהן חיותו והפורש מהן - כדגים הפורשים מן הים, וכידוע פתגם רבינו הזקן: א איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אפגעריסן פון אלקות - לכן מבאר רש"י הסיבה להזלזול) עמי הארצים היו. ובמצב כזה רוחות מנשבות בעולם ומורים להקל עול התורה והמצוה ולעשות פשרות, לכה"פ לאיזה זמן, כדי להמשיך את לב עמי הארצים ולקרבם לתורה ולמצוה על ידי שיקלו מעליהם, ז.

א. מעל גופם ונפשם הבהמית, עול מלכות שמים, ומלבישים זה בלבוש של יראת שמים, אשר כדאי לוותר על הטפל כדי לשמור על העיקר וכו'; הנה רב, רבן של בני הגולה, שהביא תורתו של רבינו הקדוש לבבל, קבע בה מסמרים: אם ישנה בקעה - לא זו הדרך לעשות בה פשרות להקל המשא. וכמאמר הנביא מושכי העון בחבלי השוא - וכעבות העגלה חטאה; וכידוע המשל ששמענו מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר איש ההולך בדרך המלך ובמשך הזמן מוצא עצמו בחשכת היער בין חיות רעות, הנה לא נעשה הדבר בבת אחת, שמאם הדרך קפץ לסבכי היער, אלא שתחילת הנטי' היתה כחוט השערה, ושערה לשערה מצטרפת לשטח גדול.

והוראת רב, לימיו ולדורי דורות, ובפרט בזמננו, זמן טשטוש הגבולים ובלבול הערכים מאין כמוהם, אשר במקום בקעה הנה אדרבה צריך לגדור גדר ולעשות סיג נוסף, ואך ורק באופן כזה נשמרת הבקעה ונשמרים האנשים אשר בה.

רואה אני בספרו אשר חננו ה' בלשון למודים, וכה שמעתי מכמה אנשים שהיו נוכחים בנאומיו. ויהי רצון מהשי"ת שישתמש בכשרונו זה ללכת בדרך הסלולה הנ"ל, המסורה לנו מרבותינו שבגולה (סנה' יז, ב), אשר בכל מקום שימצא בקעה, הן בחוץ לארץ ועל אחת כמה וכמה בארץ אשר עיני ה"א בה, פלטין של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הנה יגדור בה גדר. וידועה הבטחת השי"ת: פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.

ואפייני הדבר, אשר בשלושת המקומות המובאים בש"ס שרב בקעה מצא וגדר בה גדר, הנידון הוא הקמת מחיצה ומניעת טשטוש גבולים - הן בדומם, הן בצומח, הן בחי: בענין מחיצה והבדל בדומם, במקום - בין רשות היחיד (יחידו של עולם) לרשות הרבים (עירובין ו, א), הפרש בין (האדם) עץ השדה לח וחי (על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם - חיים) ויבש ומת (עירובין ק, ב), וגדר בענין בשר בחלב (חולין קי, א) - שענינו ענין כלאים בחי ותערובות מין שלא במיני' (תקוני זהר תי"ד. רקאנטי ושל"ה פ' משפטים ועוד).

בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח.

מוסג"פ העתק מכתב כללי שבטח יענין את כת"ר.

ב'עט

מוה"ר זאב: גאלד.

דפח"ח = דברי פי חכם חן.

רב בקעה מצא: ראה גם לקמן אגרת ב'פג.