ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב'תסד

ב"ה, י"ב אד"ר, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

למותר לבאר המפורט והמבואר בארוכה ברז"ל בגודל מעלת השלום ואשר אין כלי המחזיק ברכה אלא השלום שרק באופן כזה מתאימים לרצון נשיאנו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שמסרו נפשם על הענין דאהבת ישראל ואשר הנהגה ברוחם זה ממשיכה תוספת ברכה והצלחה בהפעולות...

ובודאי כשיראו שאר המנהלים המורים והמורות שהוא מצדו אחז במדת הוויתור ואינו מקפיד על הענין דקבלו דעתי דוקא, ובלבד שיהי' תועלת להענינים אשר לפעמים צריך לנקוט בזה גם בהדרך דעת לעשות לד' הנה אז הפרו תורתך הרי תקותי חזקה שע"י הנהגה זו יתרבה השלום במחנם ובמילא תתרבה גם כן ההצלחה בהפעולות, מובן שלפעמים ע"י הוויתור גורמים לשעה חלישות באיזה פרטים אבל כנ"ל בעת לעשות גו' הפסק זמני זה גורם לשכר גדול ביותר.

מובן שא"א לקבוע בזה מסמרות כי התנאים משתנים לפי המקומות והאישים ולא באתי בזה אלא בהערה כללית אשר מוכרח הדבר שהמשתתפים בעבודה אחת יעבדו בזה מתוך רצון הטוב ולא מתוך הכרח או כפורע חוב בעלמא בשביל המשכורת... ומי שדעתו רחבה הרי ל[ו] בנקל יותר לא להכנס בענינים של דידן נצח דוקא כלל וכלל וגם להביא בחשבון שלפעמים ההפסד הנגרם ע"י וויתור יוצא בשכרו.

ועוד נקודה אשר יש להשתדל ביותר וביותר כמו שכתבתי כמה פעמים שכל אלה מאנ"ש ואפילו רק מגזע אנ"ש הן מורים והן מורות יש להשתדל ביותר לצרפם אל העבודה, אף שלפעמים אין ניכר הכרח גמור כי אין עי"ז אלא העדפה ושלימות יותר בהעבודה כדאי הוא ובפרט בחינוך שכל הוספה קטנה בילד וילדה בהמשך הזמן תתגדל ביותר וביותר, ועם התפתחות העבודה, הנה בודאי ימצא בזמן לא ארוך אופן איך לנצל את הכחות שלהם במילואם...

המחכה לבשו"ט בכל הנ"ל ות"ח מראש על ההקדם בזה.