ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב'תריא

ב"ה, כ"ה ניסן, תשי"ד

ברוקלין.

ברכה ושלום!

זה מכבר קבלתי מכתבה, ומפני רוב הטרדות לא עניתי, ע"ע, עליו, ובפרט שתקותי חזקה, שלאחר שנתקבל שמכתבי להרשת וכן לבעלה שי' נסתדרו הדברים, ועכ"פ נשתפרו בחלק חשוב, ואחכה לבשו"ט ממנה שכן הוא.

בזמננו זה, אשר לאחרי זמן השמדות ר"ל ול"ע, ובדור דעקבתא דמשיחא, אשר כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה זה - מלך המשיח - עומד אחר כתלנו ואינו מחכה אלא לסיום העבודה המוטלת על דורנו, שהיא קלה, לפ"ע, מעבודת הדורות שקדמונו, הרי על כל אחד ואחת לקיים הנאמר בכתוב החלש יאמר גבור אני.

ובהחלטה בתוקף בזה - מוציא גם הכחות הנעלמים שלו לגילוי, ובמילא יכול לפעול כמה פעמים ככה, מאשר אם הי' זה בזמן הרגיל ובתנאים רגילים.

ובפרט כשהמדובר הוא בתמים ומגזע אנ"ש, ואשר גם זוגתו - העזר שלו - היא ג"כ בת חסיד וקבלה חינוך חסידותי, שאז ברור הדבר שאין הדבר תלוי אלא בהחלטתם בתוקף הראוי. ולא רק החלטה ברגע דהתעוררות או בעת התועדות, אלא החלטה על מנת להביאה ומביאים אותה בפועל בחיי היום יומים, ואז לא נפלאת היא, שיקויים בכאו"א מאתנו מעין פתגם הבעש"ט שאמר אשר כל אחד מבני ישראל יכול לעבור את הים על מטפחת אם רק מאמין באמונה פשוטה. והאריכות אך למותר.

מובן שברשותה להראות מכתבי זה לבעלה שי', וכן לפרסמו לאחרים, כי כו"כ מאנ"ש, הן האנשים והן הנשים, צריכים להזכרה אודות כל הנ"ל, אף שדבר פשוט הוא.

בודאי הי' התספורת של בנם... שי' בעתה ובזמנה, והשי"ת יזכם לרוות ממנו רוב נחת חסידותי מכל ילידיהם - שיחיו, מתוך סיפוק נפשי אשר ממלאים תפקידם [ב] שליחות הקב"ה ושליחות נשיאינו הק' בסביבתם הקרובה וגם הרחוקה.

בברכה. המחכה לבשו"ט.

ב'תריא

נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 622, והוגהה ע"פ העתק המזכירות.