ספריית חב"ד ליובאוויטש

ב'תתצג

ב"ה, א' אלול, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

... אף שלא נעים לי לכתוב עד"ז אבל כיון שנוגע לטובתו של "מי שהוא" מישראל הרי אין לי רשות לשתוק עד"ז והוא שמוכרח הנני להביע אכזבתי אשר קוה קוויתי שלאחרי המאבק שעבר בנם... שי' בעצמו ועם הסביבה ובפרט בהנוגע למראהו בחיצוניות הנה לכל לראש צריכים היו לעודדו ולחזקו בדרכו מלאה נסיונות זו, - הוריו שי', ובעיקר אמו תחי' וכמורגל הביטוי בפי העולם, אם רחמני' ובפרט שהענין דמראה החיצוניות הרי לדברי הכל אין זה ענין תוכני מצד עצמו ואין לו כל חשיבות כלל וכלל מצד עצמו והוא רק ענין הסכמי בלבד ובמילא כל "החשיבות" הוא למצוא חן בעניני הרואים להסיר השאלה מה יאמרו הבריות ולא אלו הבריות שיש להם הכרה בתוכן פנימי של החיים ובמילא כשרואים איש או אשה העומדים חזק על דיעותיהם ושטים נגד הזרם מעורר זה אצלם רגש של כבוד אלא דוקא אלו הבריות שאין מענינם להסתכל במה שיש בקנקן ובלבד שימשך כאו"א אחרי ההמון ולאידך גיסא הרי מזעזעים את הבטחון הפנימי שישנו לאיש כאשר בחייו היום יומים מתנהג כפי שמצפונו אומר לו מצד עצמו ולא שמכריחים אותו לעבור על דעתו בזה, ודוקא במקרה זה התאכזבתי.

בטח יסלח לי על שורותי אלה ומובן שלא נעים לי לכתוב עד"ז (ובפרט שגם כבודו מתנהג בדרכי היר"ש דאשכנז בהנוגע לענין הנ"ל) אבל כמו שכתבתי באחד ממכתביי הקודמים אין זה בעיא של המצוה דגידול זקן אלא בעיא של יחס מתאים כשרואים איש קרוב - ובפרט בן או בת - מתאבק לסדר חייו כפי שעלה בדעתו ומחלישים את החוסן שלו מפני הנימוק דמה יאמרו "הבריות" (תניא פל"ב)...

בברכה לבריאות הנכונה ולכוח"ט.