<< >>

12

ולכן נאמר ביאור זה בחסידות דוקא, כי ד' החלקים פרד"ס, מכיון שענינם הוא – נרנ"ח (שבתורה), אינם מבארים79 ענין ה"יחידה" ועד שמצינו יתרה מזו (בזהר80 – אף שהוא חלק ה"סוד" שבתורה), אשר מונה ומפרט את המדריגות שבנשמה "נפש, רוח, נשמה ונשמה לנשמה" – ובחי' היחידה אינה נמנית, כי נכללת היא בה"נשמה לנשמה" – בחי' חי',

אבל בחסידות – יחידה שבתורה – מבואר, ובארוכה81 ענינה של היחידה.

ומכיון שהיחידה היא בחי' עצם הנשמה שממנה נמשכות ד' הבחי' נרנ"ח, הרי הביאור שבחסידות (המבאר את הנקודה העצמית ד"מודה אני" הבאה מבחי' היחידה) מחי' ומבהיר גם את ד' ביאורים הנ"ל שבפרד"ס התורה (המבארים את הפרטים ד"מודה אני"), כדלהלן.

יב. החיות שחסידות מכניסה בחלק ה"פשט" שבמודה אני (שההודאה היא על "שהחזרת בי נשמתי") הוא – ההדגשה בפירוש "נשמתי" נשמה שלי. ז. א. שכל ההודאה היא על החזרת נשמת יהודי. ואילו היו מחזירים לו נשמה אבל אחרת (דנכרי ועבד82) – אף שגם אז הי' יוצא מכלל (אחד מששים ב)מיתה לחיים – לא הי' מודה. כי מצד הארת היחידה, נרגש אצלו ש"חיים" הם – חיים יהודיים דוקא


מבחי' השמות. אבל בפנימיות הענינים, מה שאין בו שום שם (וכן מה שאומרים אותו קודם נט"י), הוא לפי שהוא למעלה מבחי' השמות כבפנים*. (ולהעיר מהביאור בהא דמגלת אסתר אין בה "שם" – תו"א ק, ב. קכא, ב).

ואי"ז סותר למה "שאין בו קדושה" (שו"ע מהדו"ק שם) – כי זהו בדוגמת תיבת "אנכי (ה' אלקיך)", דאף שמורה על העצמות שלמעלה מכל השמות (כנ"ל בהנסמן בהערה הקודמת), מ"מ (מצד זה גופא) אין בו קדושה (כי תיבת "אנכי" אינה כלי להעצמות, כ"א מרמזת עליו בלבד).

79) אף שנזכר במדרש – נסמן לעיל הערה 37. וכן בזהר – ח"ב קנח, ב. ובהשמטות לזהר (מספר הבהיר) ח"א (רסז, א) וכו'. (ולהעיר, שבחי' יחידה שבזח"ב שם הוא בחי' "בכל נפשך", ולא "בכל מאדך" – שמזה משמע, שאי"ז אמיתית בחי' יחידה).

80) ח"א עט, ב. פא, א. (וכן הובא באוה"ח אמור כב, יב).

הל' נשמה לנשמה (וכיו"ב), נזכר גם בזח"ג קנב, א. ז"ח רות עח, ג.

81) משא"כ בע"ח וכו'. וראה ההג"ה בע"ח שמ"ב (דרושי אבי"ע) רפ"א ובהגהות וביאורים שם.

82) ראה שו"ע אדה"ז סמ"ו ס"ד.

----------

*) וזה שבזמן הש"ס לא אמרו "מודה אני" – אף שע"פ פנימיות הענינים (משא"כ ע"פ נגלה, כנ"ל סעיף יו"ד) בזה מעלה שאינה בברכת "אלקי נשמה" – יש לומר בדרך אפשר, לפי שהתעוררות וביטוי היחידה הוא דוקא כאשר גם מי שהוא טמא וכו' ומ"מ הוא מודה כו' (וע"ד המבואר לקמן סעיף חי ואילך). וע"ד הידוע (ד"ה קול דודי תש"ט. ובכ"מ) שכח המס"נ (הבא מצד יחידה) הוא בגילוי יתר בזמן הגלות ובפרט בעקבתא דמשיחא – מבזמן הבית. ולהעיר שכ"ה גם בנוגע לחסידות – בחינת יחידה – שנתגלתה בדורות האחרונים דוקא, וכשהעולם הי' במצב של התעלפות, כמובא בתחילת השיחה.

<< >>









©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן