ספריית חב"ד ליובאוויטש

15

המוחלט, הוא בדרך התחדשות אצלם. ורק בחי' היחידה96 שלמעלה מעולמות, נרגש אצלה בפשיטות שכל העולמות הם אין ואפס המוחלט וכל מציאותם הוא חידוש גמור שמתחדש תמיד בכל רגע ורגע.

יד. החיות וההבהרה שחסידות מכניסה בחלק הדרוש שב"מודה אני" הוא:

האיסור לעכב פקדון בעד החובות של המפקיד (בלי הביאור של חסידות), אין לו הבנה לכאורה: מכיון שהמפקיד חייב לו ממון, ואין לו דרך להפרע ממנו, הרי כשבאה לידו הזדמנות לקבל את המגיע לו – למה לא ינצל אותה? ומ"ש מחפץ הגזול ממנו, שבאם אינו יכול להוציאו מהגזלן ע"י ב"ד, מותר לו לומר לאחר שיקנה את החפץ מהגזלן בכדי להציל על ידו את הגזילה97?

ובאה תורת החסידות ומבארת, שכל המצות, גם המצות שיש עליהם טעם, עיקרם הוא – רצון העליון שלמעלה מהטעם98 (כי הרצון, גם כשהוא בא בטעם, נשאר הוא במהותו ובפשיטותו99). שלכן גם המצות ד"משפטים", צריך לקיימם מצד ציווי הבורא בדרך קבלת עול כמו המצות ד"חוקים"100 (אלא שהמצות שיש עליהם טעם, מכיון שרצה"ע שבהם נתלבש גם בטעם (שלכן נקראים הם בתורה בשם "משפטים"), צריך להיות קיומם גם101 מצד הטעם שכלי שבהם102).


96) אין לזה סתירה מהנזכר בכ"מ (ראה ד"ה בסוכות תשבו (פכ"ז), מי יתן תש"ו. ועוד) ש(גם) באצילות אלקות הוא בפשיטות ועולמות בהתחדשות – כי בפרטיות מציאות העולמות מתחילה מבריאה, אבל בכלל – הרי גם אצילות נקרא עולם האצילות. – וראה ד"ה ויהי הענן והחשך – תרע"ה דחילוק זה (אלקות בפשיטות כו') הוא: לפני הצמצום ולאחריו כו' אדה"ר בג"ע כו' ועד בצדיקים גדולים כו'. וכן יהי' לעת"ל. הרי שכו"כ דרגות בזה.

97) אלא שכלפי הלוקח ישנו (איסור אחר:) האיסור דלפני עור (סמ"ע חו"מ סקמ"ו סקל"ט). אבל בנוגע להוציא חפצו מהגזלן, אין בזה איסור.

98) סד"ה לך תרס"ו. ובכ"מ.

99) ד"ה ואני תפלתי תרצ"ד (קונט' כז) [הערת המו"ל: סה"מ קונטרסים ח"ב שיא, ב ואילך].

100) ד"ה למען דעת תר"ץ פ"ה. הוי' לי בעוזרי תרצ"א (תרפ"ז) פ"ג. סה"מ אידיש ע' 46. ובכ"מ.

101) אבל עיקר קיומם צ"ל בדרך קב"ע, שהרי כל המצות הם רצון העליון, כבפנים

[ולהעיר דגם במשפטים אמרו "לפניהם ולא לפני עו"כ ואפי' .. דנין אותו כדיני ישראל" (גיטין פח, ב. שו"ע חו"מ ר"ס כו)],

ויתירה מזו: גם זה עצמו מה שהמצות ד"משפטים" צריכים לקיימם גם מצד הטעם, היינו לפי שכן גזר הקב"ה שהרצון דמצות אלו יתלבש גם ב"טעם"*. וראה בארוכה לקו"ש ח"ח ע' 130 ואילך.

102) להעיר מח"פ להרמב"ם פ"ו (הובא בדרמ"צ פד, ב) שהרעות שהן רע גם מצד השכל צריך לומר ע"ז "אי אפשי".

----------

*) ועי"ז דוקא מתגלה יותר ענין היחידה מאשר ע"י קיום המצות ד"חוקים" שהוא רק בדרך קב"ע. כי בזה דוקא מתבטא שקיום המצות הוא מצד עצם נפשו, שלכן פעל זה גם על שכלו, כי ה"עצם" נמצא בכל הפרטים, כדלקמן סעיף יז.