ספריית חב"ד ליובאוויטש

20

וע"פ הנ"ל מובן: עצם התורה שמיוחדת בעצמותו ית', מתבטא דוקא בזה שהיא תבלין להיצה"ר, מכיון שהכח לתבל את יצר הרע ולהפכו לטוב114, הוא מצד עצמותו ית' דוקא.

והביאור בזה: כל הגילויים, גם היותר נעלים, להיותם מוגדרים בגדר אור וגילוי, הרי מציאות הרע – היפך האור – מנגד אליהם, ובמילא, אין ביכלתם להפכו לטוב (כ"א להלחם בו ועד – שיבטל לגמרי). ורק עצמותו ית' שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מכל הציורים וגם אין שייך שום מנגד אליו, ובמילא – ביכלתו לשנותו ולהפכו לטוב115.

וזהו ג"כ מה שבבחי' התורה המיוחדת בעצמותו ית' נאמר116 "משחקת לפניו": שחוק (ותענוג) שלמעלה בא ע"י בירור ותיקון החשך117 – אתהפכא חשוכא לנהורא. וזהו "משחקת לפניו": דוקא ע"י בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא – "משחקת" – שבתורה, מתבטאת פנימיותה כמו שהיא מיוחדת בפנימיות אוא"ס ב"ה – "לפניו".

כ. שני ענינים אלו שבתורת החסידות (ועד"ז בכללות התורה)

– (א) חדירתה בכל חלקי נרנ"ח ועד שפועלת גם בנה"ב ובעולם, (ב)ביטוי עצמותה הוא דוקא ע"י פעולתה בנה"ב ובעולם –

יש דוגמתם (ככל הענינים שבחסידות) גם בנגלה, ובהלכה. ולא עוד, אלא שהלכה זו בנגלה ניתוסף בה ביאור ע"י ענינים הנ"ל שבחסידות:

ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום118: בסמטא, בצדי רשות הרבים119


114) ע"פ מ"ש בפנים, יובן הלשון "בראתי לו תורה תבלין" – דלכאורה: את היצה"ר הרי צריך לבטל [וגם זה נעשה ע"י התורה, כמרז"ל (קידושין שם) "משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ"] ואילו התבלין אינו מבטל את התבשיל, כ"א אדרבה מתבל אותו ונותן בו טעם.

– ומה שצריך לאבדו, הוא כש"פגע בך מנוול זה – יצה"ר מתגרה בך". אבל עצמיות היצה"ר, והוא עצם כח המתאווה (ראה לקו"ת חקת נו, ד. ר"ה סא, ד), צריך לתבלו ולהפכו לטוב, כבפנים.

וזהו שאמרו "בראתי לו תורה תבלין" – כי הכוונה ב"בראתי .. תבלין" היא לעצם התורה, היינו הכוונה שבשבילה נבראת. ועצם התורה מתבטא (לא באיבוד היצה"ר כ"א) בהפיכתו לטוב, כדלקמן בפנים.

115) ראה לקו"ש ח"ז ע' 24-23 ובהנסמן שם.

116) משלי ח, ל. וראה בהנסמן בהערה 18, ש"משחקת לפניו" קאי על פנימיות ועצמיות התורה.

117) ראה תו"א יז, ד ואילך.

118) ב"מ יו"ד, א.

119) שם, ע"ב.