ספריית חב"ד ליובאוויטש

22

והביאור בזה: בד' אמותיו של אדם מתפשטת בחי' היחידה שבו129. ולכן קונות לו לאדם שלא באמירתו ודעתו, כי בבחי' היחידה אינו נוגע ענין הדעת והשכל. אלא שהתפשטות היחידה בד' אמותיו הוא בשביל קנין חפץ – הקנאת דבר גשמי שמחוץ לאדם: הכחות של האדם עצמו, בכל ד' הבחי' נרנ"ח שבו – ארבע אמות130, אין ביכלתם להמשיך ולגלות את בחי' היחידה. ורק כשהכחות באים לברר איזה דבר גשמי שמחוץ להאדם – הקנאת חפץ לרשותו של האדם (בכדי לבררו ולזככו ע"י שישתמש בו לשם שמים) – אז דוקא מתגלית בהם בחי' היחידה131.

כא. ע"פ כל הנ"ל יומתק מה שההכנה וה"כלי"132 ל"אתי מר" הוא הפצת המעינות חוצה דוקא. כי

(נוסף לזה, שמכיון שגילוי המשיח יהיה בכל עניני העולם עד אשר "וראו כל בשר גו'", ובמילא, גם ההכנה והכלי לזה היא הפצת המעינות בכל – עד התחתון ביותר, חוצה)

ביטוי מהות מעינות החסידות הוא כשהם מתפשטים "חוצה" דוקא:


129) אמרי בינה שער הק"ש פמ"ב.

130) להעיר מעירובין מח, א: גופו שלש אמות ואמה כדי כו' – והרי בחינות הנשמה המתלבשות בגוף האדם הם רק ג' הבחי' דנר"נ, ואמה הרביעית שיתירה מאורך גופו אבל שייכת אליו (שהרי ענינה של אמה זו היא "כדי לפשוט ידיו ורגליו" או "כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו") – בחי' "היתרה" על נר"נ – מקיף (הקרוב), חי'.

131) ואז היא מתגלית (לא רק בבירור הדבר גשמי שמחוץ להאדם, אלא גם) בהבחינות של הנשמה עצמה, ד' הבחינות נרנ"ח, ועל ידם דוקא היא נמשכת ופועלת בדבר הגשמי שמחוץ להאדם (אף שהתעוררות היחידה באה מצד בירור דבר הגשמי דוקא)

[בדוגמת מה שכח העצמות שמציאותו מעצמותו, עם היותו מתבטא בהתהוות היש הגשמי דוקא, מ"מ המשכת כח העצמות בהיש הוא ע"י האור דוקא "שהאור הוא ממוצע בין יש האמיתי ליש הנברא, והיינו דע"י אמצעות האור בא כח העצמות, ווערט ¨ר§פּגעטר§גן דער כח העצמות להוות יש מאין ואפס המוחלט" (ד"ה יחיינו תרצ"ד פי"ד. וראה גם אגה"ק סי' כ'),

ועד"ז בעבודת האדם, שעם היות שגילוי העצמות הוא בקיום המצות מעשיות דוקא, בכל זה, אופן המשכת העצמות במעשה המצות הוא ע"י הכחות פנימיים (שכל ומדות) דוקא (ראה לקו"ש ח"ג ע' 956 שמטעם זה נקראים אהוי"ר בשם "דרכי הוי'". עיי"ש באריכות)],

שלכן (לצורך קנין החפץ), גם הד"א (נרנ"ח) קנויים להאדם, ועי"ז דוקא, הד"א קונות לו את החפץ, כנ"ל בפנים.

ויש לומר, שזהו גם הביאור בפנימיות הענינים מה שלא רצו להקנות את החפץ באופן שיהי' כ"הלכתא בלא טעמא" לגמרי (ראה לעיל הערה 121) – כי גם בירור הגשמי כו' צ"ל נמשך ע"י השכל (טעמא) דוקא.

132) הכנה וכלי שהם גם ממשיכים (לא רק – מקבלים) את ההשפעה והאור וכמש"כ ע"ז בתניא רפל"ז (הובא לקמן בפנים) הגורם שכר המצוה.