שיחה א

112

א. כתב הרמב"ם1: "כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר2 כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו3 יקח". ולפי פשוטו, מקור הדברים הוא מאמר ר' יוחנן בבבא קמא4.

אבל בגמ' שם ממשיך: "ואומר5 ואכל קצירך ולחמך [יאכלו] בניך ובנותיך ואומר6 מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר7 אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים", ומפרש בגמ' "מאי ואומר, וכ"ת נפש דידי' אבל נפש בניו ובנותיו לא, ת"ש בשר בניו ובנותיו8, וכ"ת הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא, ת"ש מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם, וכ"ת הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל שאול ואל בית הדמים כו'".

וצ"ב למה לא הביא הרמב"ם ההמשך, שהגוזל כו' כאילו שופך גם דם בניו ובנותיו, ואשר איסור זה הוא גם בחמסן, ואף בגרמא9?

בפשטות יש לומר, שהמשך מאמר ר' יוחנן לא נאמר להלכה כ"א כדברי אגדה בחומר עון גזילה, ולכן לא הביאם הרמב"ם, שאין זה ענינו של ספר יד החזקה — ספר הלכות — להביא כל הדרשות ע"ד חומר איסור גזילה.

אבל בדברי הרמב"ם מוכח דס"ל ש­מאמר ר"י ד"כל הגוזל כו'" להלכה נאמר10, שהרי בהמשך למאמר זה כותב (ובפרט — באותה ההלכה) "ואעפ"כ אם לא היתה הגזילה קיימת ורצה הגזלן לעשות תשובה ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו אלא עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים וכל המקבל ממנו דמי הגזילה אין רוח חכמים נוחה ממנו".

היינו שהרמב"ם הביא מאמר זה לא (רק) לבאר חומר איסור גזילה11 (ולהעיר


1) ספ"א מהל' גזילה ואבידה.

2) משלי א, יט.

3) בדפוסי רמב"ם "את נפש גו'". אבל בכת"י הרמב"ם הוא כבפנים — ראה רמב"ם הוצאת פרענ­קל ובילקוט שינויי נוסחאות שם.

4) קיט, א.

5) ירמי' ה, יז.

6) יואל ד, יט.

7) ש"ב כא, א.

8) אינו לשון הפסוק. וראה דק"ס שם — כמה גירסאות בזה.

9) ולהעיר, שברי"ף ורא"ש סוף ב"ק ג"כ לא הביאו כל המשך הגמ': ברי"ף הביא אחרי הפסוק הראשון ("כן ארחות גו'") "ואומר אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים מאי ואומר וכי תימא הני מילי בידים אבל בגרמא לא ת"ש כו' כאלו הרגן", והשמיט ב' הפסוקים (והביאור) נפש בניו ובנותיו, ומחמס בני יהודה (ועד"ז הוא בחדושי תלמיד הרשב"א והרא"ש). וברא"ש (סל"ד) השמיט רק הפסוק דמחמס בני יהודה (שזהו גם ביהיב דמי). וראה לקמן הערה 42.

10) הובא גם בטושו"ע חו"מ סשנ"ט ס"ג. ויל"ע בזה שלא הביאו אדה"ז בשולחנו חלק חו"מ הל' גזילה וגניבה.

11) ע"ד שכ' בנוגע לאיסורים השייכים לשפ"ד (ספ"א דהל' רוצח ושמירת נפש): "אע"פ שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהן מעשה חמורים הם שכל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד כל העולם כולו". וראה שם פ"ד ה"ט.