ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

127

א. סדרם של המועדות בפרשת ה­מועדות (שבפרשתנו) הוא על סדר ה­חדשים שתחילתם בחודש ניסן ("ראשון הוא לכם גו'"1): לאחרי הקדמת מצות שבת2 מבאר את מצוות חג הפסח3 (ט"ו שבניסן), מצות הקרבת העומר4 (ט"ז בו), ספירת העומר5, הקרבת שתי הלחם שב­חג השבועות ומקרא קודש שבו6, ר"ה7 יוהכ"פ8 וסוכות9.

ולפי סדר זה סידר רבינו הקדוש כמה מסכתות שבסדר מועד, כמ"ש ה­רמב"ם10 ש"הלך רבינו הקדוש אחר פר­שת המועדות דאמור"11 — שלכן התחיל במס' שבת, ואחרי מס' עירובין ("שהוא מענין שבת"12) סידר מס' פסחים ש"היא. . מצוה שני' לשבת בפרשת מועדות וכו'"12.

אמנם הרמב"ם בספר היד, בספר זמ­נים הכולל את "כל המצות שהן בזמנים ידועים כגון שבת ומועדות"13, סידר את ההלכות באופן אחר — בראש ס' זמנים הל' שבת ועירובין (כבמשנה), ולאח"ז הל' שביתת עשור (יוהכ"פ), שביתת יו"ט, חמץ ומצה, שופר סוכה ולולב וכו'.

וכתב המגיד משנה14 בביאור סדר זה, שהתחיל מהלכות שבת כי "מצות השבת אמורה בלוחות בפרסום רב, ולהיותה חמורה מן השאר. . ולהיות השבת תדיר. . ולהיות סיבת מצותו חידוש העולם והיא פינה כוללת באמונת תורת משה רבינו ע"ה"; ואח"כ סידר "הלכות עירו­בין, והיא נמשכת אחר הלכות שבת ו­ענינה מענין שבת. . הלכות שביתת עשור וראוי הי' להקדימן לשאר להיותו חמור מן השאר. . ולהיותו יום כפרה. . ולהיות איסור המלאכה בו בשוה עם איסור השבת. . ראוי לסמוך הלכותיו להלכות שבת. . הלכות שביתת יו"ט, והוא כולל לשלשת הרגלים ולר"ה לפי שהשביתה בהם שוה וראוי הוא להיות הדבר הכולל לכולם קודם הדבר הפרטי. . הלכות חמץ ומצה, עתה בא רבינו לבאר בפרט המחוייב בכל יו"ט מלבד השביתה, והתחיל בביאור עניני חג ה­פסח לפי שנזכר בתורה תחלה, ולהיות חדש ניסן אשר בו הפסח ראשון לחדשי השנה, ולהיות בענין החמץ עונש כרת והחמור קודם. . הלכות שופר וסוכה ולולב, וענינן בחודש השביעי. . והן מצוות עשה וכו'" [ואח"כ ממשיך לבאר טעם סדרן של שאר ההלכות דספר זמנים: שקלים, קידוש החודש, תענית, (מצוות דאורייתא, ואח"כ מצוות דרבנן —) מגילה וחנוכה].


1) בא יב, ב.

2) כג, ג.

3) כג, ה ואילך.

4) כג, יו"ד ואילך.

5) כג, טו­טז.

6) כג, טז ואילך.

7) כג, כד­כה.

8) כג, כז ואילך.

9) כג, לד ואילך.

10) בהקדמתו לפיהמ"ש.

11) ל' התויו"ט בפתיחתו למס' שקלים בביאור דברי הרמב"ם שבהערה הקודמת.

12) לשון הרמב"ם בפיהמ"ש שם. וע"ש מה שמבאר בשאר המסכתות. ואכ"מ.

12) לשון הרמב"ם בפיהמ"ש שם. וע"ש מה שמבאר בשאר המסכתות. ואכ"מ.

13) ל' הרמב"ם בהקדמתו לספר היד בביאור חלוקת י"ד ספרי היד.

14) בהקדמתו לספר זמנים שברמב"ם.