ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

54

א. בפסוק1 "וישחט את העולה וימצי­או בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב" מעתיק רש"י תיבת "וימצי­או" ומפרש "לשון הושטה והזמנה".

כוונת רש"י בפשטות2 היא לפרש תיבת "וימציאו" — שלא תימא שענינה מלשון מציאה3 [ע"ד פירוש הראב"ע כאן "מגזרת מצא, שמצאו בשעת הצורך", היינו שבני אהרן גרמו שהדם יהי' מצוי אצל אהרן] — אלא הוא "לשון הושטה ו­הזמנה".

אבל צריך ביאור בכפל לשון רש"י — "לשון הושטה והזמנה", דלכאורה הי' מספיק לומר "לשון הושטה"4.

ויתירה מזו: "הושטה" ו"הזמנה" הרי הם שני ענינים שונים — "הושטה" מובנה העברה ונתינה מיד ליד, ו"הזמנה" פירו­שה הכנה, שהכינו את הדם — ומהו ה­הכרח לפרש ש"וימציאו" כולל את שני הענינים — "לשון הושטה והזמנה"?

בפשטות כוונת רש"י בזה לבאר ש­"הושטה" זו היתה באופן של "וימציאו", והיינו, שע"י ההושטה לחבירו נעשה הדבר מוכן ומזומן ומצוי אצלו (ע"ד פי' הראב"ע כנ"ל)5. אבל לכאורה אין זה ביאור מספיק, דמשום כך לא הי' צריך רש"י להדגיש שהי' מעשה הזמנה דוקא, והול"ל "לשון הושטה שיהי' מצוי" ו­כיו"ב (ע"ד לשון הראב"ע), שפירושו עצם המצאו של הדבר (מבלי חילוק ב­איזה אופן נמצא אצלו, אם הוא מזומן אם לאו)6 — ומהי הדגשת רש"י ש"וימצי­או הוא לשון הושטה והזמנה"?

ב. ויש לומר, שכוונת רש"י היא (לא רק לפרש תיבת "וימציאו", אלא בעיקר) לתרץ שינוי בלשון הכתובים כאן: לעיל7 גבי הקרבת "עגל החטאת" של אהרן נאמר "ויקרב אהרן אל המזבח וישחט גו' ויקריבו בני אהרן את הדם אליו ויטבול אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח גו'", וכאן גבי העולה מדייק הכתוב "(וישחט את העולה) וימציאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו גו'" (וגם בפסוק שלאח"ז8 מדייק הכתוב "ואת העולה המציאו אליו לנתחי' גו'"), וכן גבי "השלמים אשר לעם" נאמר לקמן9 "וימציאו בני אהרן את הדם אליו" — וטעמא בעי?


1) פרשתנו ט, יב.

2) ראה גם דקדוקי רש"י (באר רחובות) כאן.

3) ובבאר מים חיים (לאחי המהר"ל) כאן — "ואינו מלשון ונמצה דמו" (ויקרא א, טו. וראה רש"י שם).

4) וראה גם ת"א כאן "ואמטיאו" [אבל בתיב"ע "ואקריבו". וכן במדרש לקח טוב (פסוק יג) "המציאו, לשון הקרבה"]. וראה ב"מ (ב, א. וש"נ) "ומצאתה (דקרא) דאתא לידי' משמע". וראה לקמן הערה 23.

5) וראה גם ס' השרשים לר' יונה בן ג'נאח (ערך מצא) "זמנוה לפניו ומסרוה לפניו". ע"ש. ובס' השרשים להרד"ק (ערך מצא) "ענין המציאה והוא כענין הזמנה".

6) ואדרבה, "מצא" (גם בלשון תורה) פירושו בכ"מ — לשון מציאה, היינו דבר שבא לידו של אדם דוקא בלי הכנה ו"הזמנה" (כמו מציאת אבידה).

7) ט, ח­ט.

8) ט, יג.

9) ט, יח.