ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

77

א. בדיני נגעים שבפרשתנו, מתחיל הכתוב1 "אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והי' בעור בשרו ל­נגע צרעת והובא אל אהרן הכהן גו'" וממשיך2 בסימן שער לבן שמטמא, ודיני הסגר ראשון ושני, ופשיון הנגע.

ואח"כ ממשיך בפרשה חדשה3 "נגע צרעת כי תהי' באדם והובא אל הכהן, וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת גו' ואם פרוח תפרח גו' כולו הפך לבן טהור הוא", והיינו שבפרשה זו (השני') נתוסף דין סימן טומאה דמחיית בשר ב­נגע, והדין ד"כולו הפך לבן טהור הוא".

וצריך ביאור, מדוע מתחיל הכתוב ביאור דינים אלו בסגנון של ענין חדש "נגע צרעת כי תהי' באדם וגו'" — והרי ההקדמה לדיני צרעת וכו"כ דינים כבר אמורים בפרשתנו לפני זה ("אדם כי יהי' גו'"), וכאן רק נתוספו עוד פרטים בדיני צרעת, וגם בזה הול"ל (בניגוד לדיני המראות שלפנ"ז —) "ואם יראה הכהן והנה שאת גו'" וכיו"ב? בשאר ג' דיני נגעים דלקמן, שחין4 ומכוה5, וכן בנגעי הראש והזקן (נתק)6, אפ"ל שמתאים להת­חיל כל אחד מהם כענין חדש, כיון שהמדובר בסוגי נגעים שונים; אבל בב' פרשיות אלו, שבשתיהן מדובר בסוג א' של נגע (נגע בעור הבשר), מה טעם להפסיק ביניהן ולהתחיל מחדש*6 "נגע צרעת כי תהי' באדם גו'"?

בתו"כ מבואר שפסוק זה ("נגע צרעת גו'") בא ללמדנו שסימן מחי' מטמא לא רק במראה דשאת (כמפורש בקרא "והנה שאת לבנה גו' ומחית בשר חי בשאת"), אלא גם בשאר המראות: "למדנו לשאת שהיא מטמא במחי' ומנין לרבות שאר המראות. . (ומסיים) תלמוד לומר נגע צרעת"7.

אבל לימוד זה מיישב רק את יתור התיבות שבכתוב ("נגע צרעת") — אבל אין בזה טעם לסגנון הכתוב, דמשמע כאילו מתחיל כאן פרשה חדשה בדיני צרעת (כנ"ל).

וביותר יש לתמוה לפי פשוטו של מקרא: אף שגם רש"י בפירושו עה"ת8 הביא דין זה9, שסימן מחי' הוא בכל המראות ("ואע"פ שלא נאמרה מחי' אלא בשאת אף בכל המראות ותולדותיהן הוא סימן טומאה") — אבל לא כתב (כבתו"כ) שדבר זה נלמד מהכתוב "נגע צרעת גו'" (ורק מביא עצם הדין)10, ומשמע שס"ל לרש"י שדין זה מוכח מסברא11.


1) יג, ב.

2) יג, ג ואילך.

3) יג, ט ואילך.

4) יג, יח ואילך.

5) יג, כד ואילך. וראה לקמן בפנים סעיף ב.

6) יג, כט ואילך.

*6) ובפרט שגם בשאר ג' דיני נגעים אין הקדמה כזו.

7) ובתו"כ שם עוד שני לימודים — מתיבת "כי תהי'" ומתיבת "באדם" (הובא לקמן סעיף ג).

8) יג, י.

9) אבל הדינים שבתו"כ משני לימודים הנ"ל הערה 7 — לא הביא רש"י בפירושו עה"ת כלל.

10) ובכלל לא הביאו על הכתוב "נגע צרעת" אלא בפסוק שלאח"ז (פסוק יוד).

11) ברא"ם כאן כותב על פרש"י "כדתניא בתו"כ", ולאחרי שמעתיק השקו"ט מתו"כ מסיים "פי' קרא יתירה הוא דה"ל למכתב נגע לבד או צרעת לבד מאי נגע צרעת לרבות כל נגע שמטמא במחי' דהיינו כל המראות דמקרי נגע" (וראה רבינו הלל, קרבן אהרן, ועזרת כהנים לתו"כ). אבל דוחק לפרש שרש"י סומך על דרשת התו"כ.