ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

91

א. על הפסוק1 "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" איתא במדרש2: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם. . כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. . מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומוצא בו סימא [אוצר3] (שדהו4 נשרפת5 ומתוך שהוא הופכה מוצא תחתי' סימא), וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכ­נסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות [אגרות6] שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות כו' להשלים כו' לעשות מלחמה כו'.

מאמר זה הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק, עם כמה שינויים, וז"ל: בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב ב­קירות בתיהם כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן.

מהשינויים (העיקריים)7 בין לשון רש"י לגבי לשון המדרש:

א) במדרש נאמר "כנענים", ורש"י משנה וכותב "אמוריים"8. ושינוי זה דו­רש ביאור במיוחד, שהרי בפסוק מפורש "כי תבואו אל ארץ כנען", ואיך יתכן שדוקא רש"י, שבא לפרש פשוטו של מקרא, משנה מלישנא דקרא (כנענים) וכותב "אמוריים"?

ב) במדרש איתא "כיון ששמעו כנע­נים שישראל באים עליהם עמדו ו­הטמינו כו'", שזה הי' (כמו שמבאר אח"כ) בעת כיבוש הארץ, כששלח יהושע האג­רות כו', שעי"ז נודע להם "שישראל נכנ­סין לארץ"; ואילו רש"י כותב "שהטמינו כו' כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר"9. וצ"ע הא מנ"ל ובפרט בפשש"מ?

ג) במדרש הלשון "והטמינו ממונם", ו­ברש"י — "הטמינו. . מטמוניות של זהב".

ד) במדרש — "בבתים ובשדות", וב­פרש"י — "בקירות בתיהם" (ומשמיט "ובשדות").

הטעם לשינוי האחרון מובן בפשטות: ענינו של פרש"י עה"ת הוא — פירוש הכתובים (ולא סיפורי חז"ל), ולכן אין מקום להביא בפירושו ע"ד הממון שב­שדות, שאינו שייך לפירוש הכתוב "ו­נתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"10.


1) פרשתנו יד, לד.

2) ויק"ר פי"ז, ו.

3) מת"כ שם.

4) כ"ה בויק"ר הוצאת מרגליות (וראה חלופי נוסחאות שם). וכן הובא בש"ך עה"ת פרשתנו כאן.

5) וי"ג נשדפת (ראה חלופי נוסחאות הנ"ל. ובש"ך עה"ת "נשדפה").

6) מת"כ שם בשם הערוך (מע' פרזדגמא).

7) ביאור עוד שינויים בלשון רש"י — ראה לקמן הערה 30, 42.

8) ובויק"ר הוצאה הנ"ל לא הובאה גירסא כזו. וגם בזח"ג (נ, א­ב) ל"נ "אמוריים". — בתוס' הרא"ש הוריות (י, א ד"ה ומי כתיב) "דאמרינן במדרש שהאמוריים הטמינו כו'" (וראה גם צרור המור פרשתנו כאן. ועוד). אבל י"ל שכתב כן ע"פ פרש"י כאן.

ולכאורה י"ל שמקורו דרש"י הוא ע"פ ב"מ (כה, סע"ב): שיכול לומר לו של אמוריים הן.

9) ובמילא משמיט סיום המאמר "וכי מי בא כו' ג' פרוזדיגמאות כו'". וראה לקמן סעיף ב.

10) בש"ך עה"ת כאן שממונם שבשדות נרמז במש"נ "בבית ארץ" — "לרמוז לבית ולשדה". אבל אינו ע"ד הפשט (ובכל אופן אינו שייך ל"ונתתי נגע", שהרי אין נגעים בשדה).