דברים

(תש"נ) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 1
פרש"י עה"פ א, י ד"ה והנכם היום ככוכבי השמים — השינוי בין "אתם נצבים היום" ("כיום הזה שהוא קיים" — רש"י) ו"והנכם היום ככוכבי השמים"; פירוש תיבת "לרוב" (שבכתוב) לפי רש"י; לשון רש"י "קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים" ע"פ פשט וע"פ פנימיות הענינים

שבת חזון

(תנש"א) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 8
פתגם הרה"צ רלוי"צ מבארדיטשוב דבשבת חזון "מראין לכאו"א מישראל המקדש דלעתיד מרחוק" — ביאור הלשון "מראין . . מרחוק"; העילוי בראיית ביהמ"ק הג' כששבת חזון חל בתשעה באב

ואתחנן

שיחה א (תש"נ) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 14
פרש"י עה"פ ד, מא ד"ה אז יבדיל — הטעם לחרדת משה בהבדלת ג' ערי מקלט בעבר הירדן "אע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען"; ביאור אריכות לשון הרמב"ם בהל' רוצח פ"ח הלכות א­ג, ופלוגתת רש"י והרמב"ם במהות מעשה משה בהבדלת ערי מקלט בעבר לירדן; ביאור פלוגתתם ע"פ פנימיות הענינים
שיחה ב (תנש"א) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 22
הטעם שהקדים הרמב"ם תפילין של ראש לשל יד במנין המצות בריש הל' תפילין וכן בכל פעם בגוף ההלכות דהל' תפילין; ביאור הצפנת­פענח בחילוק בין תש"י ותש"ר, דבשל יד המצוה היא מעשה הקשירה ובשל ראש שיהיו מונחים על הראש; התאמת חילוק זה עם תוכנם ע"פ פנימיות הענינים

תצא

(תנש"א) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 30
ביאור אריכות דברי הרמב"ם בריש הל' אישות ע"ד גדר האישות שקודם מ"ת והנפקותא להלכה; הקשר ע"ד הדרוש בין תחילת ספר נשים לסוף ספר זמנים (שלפניו) "נר ביתו קודם משום שלום ביתו כו' שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם כו'"

תבא

(תנש"א) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 37
אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה כו' במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה (תענית ב, א) — ביאור פלוגתתם אם פרנסה הוי מפתח בפ"ע והקשר לבעלי הפלוגתא (ר' יוחנן ובני מערבא); השייכות לח"י אלול — יום הולדת הבעש"ט ואדמו"ר הזקן

ר"ה

(תשנ"ב) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 43
אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר (סידור אדמו"ר הזקן "סדר תקיעות") — ביאור מהות הכנה זו; שקו"ט בשיטת אדה"ז בענין אמירת "לשם יחוד" קודם כל מצוה

ליקוטי שיחות

ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובה*

אגה"ת (א)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 51
אגה"ת פ"ד: "הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה וגם המשכה זו היא ע"י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש כו'", ובלקלוי"צ: "נקט ב' לשונות חסד וטוב, הוא ההתחלה והסוף דהששה מדות, שהתחלתן חסד וסופן יסוד הנק' טוב".
ההבדל בין ביאור ד' אותיות למעלה, וביאור דוגמתן בנפש האדם — למעלה נרמזת מעלת המדות באות וי"ו, וההמשכה שע"י המדות היא ל"עלמין דאתגליין", ואילו בנפש האדם נרמזת עבודת המדות בה"אורך" של אות ה"א (ראשונה), והן דוגמת "עלמין סתימין"; הטעם שדוקא כאן מרמז על "ההתחלה והסוף דהששה מדות"; השייכות של פרטי ביאור ד' אותיות שם הוי' (שבאגה"ת כאן) לעבודת התשובה

אגה"ת (ב)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 58
אגה"ת פ"ד: "שכל הנעלם המרומז באות יו"ד שבכחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמיתתו ית' ובגדולתו . . ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו ית' . . ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה' כו' וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו ית' נמשכה ג"כ מהתורה כו'", ובלקלוי"צ מציין א) ד' השינויים בלשון אדה"ז: "באמיתתו ית' ובגדולתו", "בגדולתו", "בגדולת ה'", "באמתתו וגדולתו ית'"; ב) ע"ד כפל הלשון "מבינתו והתבוננותו" ואשר גם לעיל שם נקט אדה"ז "ובינתו
להתבונן".
"אמת" ו"גדולה" — חכמה ובינה; הטעם שנקט כאן (בביאור ד' אותיות שם הוי' בנפש האדם) גם בחי' "שכל הנעלם" (שלמעלה מחכמה גלוי') וביאור הוספת אדה"ז בסוף הפרק (לאחרי סיום הביאור בכל ד' אותיות שם הוי') ש"ההתבוננות להבין ולהשכיל כו' נמשכה ג"כ מהתורה בחי' יו"ד"; ביאור השייכות והקשר בין ד' העבודות הנרמזות בד' אותיות שם הוי'; הסברת השינויים הנ"ל שצויינו בלקלוי"צ; יישוב כפל הלשון "מבינתו והתבוננותו" והטעם שעיקר הדיוק בלקלוי"צ הוא על כפל הלשון בפעם הב'

אגה"ת (ג)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 67
אגה"ת פ"ה: "מ"ש ויפח הוא להורות לנו כמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום", ובלקלוי"צ ש"הב' לשונות עולה ומגיע י"ל לנגד רצוא ושוב".
ביאור הסדר "עולה ומגיע" (רצוא ושוב) אף דקאי כאן בהמשכת וירידת החיות למטה; הטעם שעונש כרת הוא בנשמות ישראל (ולא בשאר ברואים), אף שגם המשכת החיות לנשמה (משם הוי') היא ע"י התלבשות תחילה באותיות הדיבור "מאמר נעשה אדם"; גדר החידוש בהמשכת החיות ע"י "רצוא ושוב"; דיוק ל' אדה"ז "פשט הכתוב מ"ש ויפח הוא להורות לנו"

אגה"ת (ד)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 73
אגה"ת פ"ה: "אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואיהו ממלא כל עלמין כו'", ובלקלוי"צ ש"הביא ד' ראיות . . לנגד הד' אותיות דשם הוי'", ומבאר התאמת הלשונות דד' הראיות לד' אותיות השם ע"ד הרמז והקבלה.
הטעם שלא פירש שהן ה' ראיות, גם לנגד קוצו של יו"ד; החידוש בהא ד"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" לגבי המבואר בתניא ח"א (פמ"ח) ד"סובב כל עלמין . . אין הפי' סובב ומקיף מלמעלה בבחי' מקום ח"ו כי לא שייך כלל בחי' מקום ברוחניות", ובתניא ח"ב (פ"ז) ש"מהו"ע ית' הנק' בשם א"ס ב"ה מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום" (ושלילת דעת האומרים "צמצום כפשוטו"); שני הדינים בטבילה: טבילת כל הגוף בבת אחת, ודין חציצה — ודוגמתם למעלה

אגה"ת (ה)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 79
אגה"ת פ"ז: "ואולם דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה . . ב' דברים . . הא' הוא לעורר רחמים . . והב' לבטש ולהכניע הקליפה כו'", ובלקלוי"צ ד"אמת הוא ת"ת . . מדת הרחמים, והישר הוא יסוד . . הם משיבים ומחזירים אותה [ה"א תתאה] למקומה, והיינו הב' דברים שאמר לקמן לעורר רחמים . . ולבטש ולהכניע כו'".
החידוש בפרק ז בעבודת תשובה תתאה (ולא רק בפעולתה להחזיר ה"א תתאה למקומה); החילוק בין קבלת עול מלכות (שזהו הגדר דתשו"ת) אצל ישראל, וקבלת עול של עבד; "בנין" ה"קבלת עול" דבעל תשובה ע"י התעוררות רחמים וביטוש והכנעת היצר

אגה"ת (ו)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 84
אגה"ת פ"ח: "ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא", ובלקלוי"צ מבאר ד"עד הוי' ב"ה ממש" קאי על דעת תפארת יסוד שהמלכות (מקורה של הנפש) מושרשת בהן; "ולעלות מעלה מעלה למקורה" — חכמה ובינה וחיצוניות הכתר; "ולדבקה בו ית' הוא בפנימיות הכתר".
הסברת ג' הלשונות "לשוב", "ולעלות", "ולדבקה" — ע"פ הביאור בלקלוי"צ; תיווך בין הביאור בההערה לפשטות ל' אדה"ז ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש" קאי על כללות שם הוי'; שני הענינים שבתשובה תתאה ותשובה עילאה — התחדשות בדרך דילוג והמשכת ההתחדשות בכל פרטי האדם

אגה"ת (ז)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 90
אגה"ת פ"ט: "דבינה איהי תשובה עילאה כו' שע"י שמתבונן כו' ומוליד כו' דו"ר שכליים כו' לאהבה את ה"א כו' וכן ביראה ופחד או בושה כו'", ובלקלוי"צ מבאר שבמדת הגבורה "נקט ג' דברים יראה פחד בושה", כי הם לנגד ג' חלוקות שבגבורה, וכן כי "הגבורות הם בג' מקומות".
למה מרמז אדה"ז לכל הדרגות (והמקומות) שבגבורה רק באגה"ת כאן ולא לעיל בח"א פ"ט; הטעם שהעבודה דתשובה עילאה (בינה) כוללת גם עבודת המדות (דו"ר); השייכות דתשובה עילאה לבינה (עבודת המוחין) דוקא; דיוק ל' אדה"ז גבי אהבה "ובטוב טעם ודעת כענין שנאמר לאהבה את ה"א משום כי הוא חייך", והקשר של אריכות הביאור בפרק זה ע"ד דביקות כל חלקי הנפש בו ית' לעבודה דתשו"ע

אגה"ת (ח)

. . . . . . . . . . . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 96
אגה"ת פ"ט: "וע"ז נאמר בכל נפשך . . כל חלקי הנפש שכל ומדות . . המדות במדותיו ית' . . והשכל בשכלו וחכמתו ית'", ובלקלוי"צ מבאר הטעם ש"מתחיל במדות ואח"כ נקט והשכל . . כי בבעל תשובה צ"ל מתחלה מדות ואח"כ שכל וע"ד . . מעשה קודם לתלמוד . . שהמדות הללו הם טורי חשוכא מדות דכתר"
לפי הביאור בלקלוי"צ, למה לא הקדים גם המעשה לשכל; ביאור השייכות בין העבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" כשהיא מחמת אהבה להעבודה דתשו"ע; ההבדל בין מהות דביקות הצדיקים, שהיא ב"סדר הישר מתחלה מוחין ואח"כ מדות", ומהות דביקות הבע"ת, שהתחלתה ממדות שלמעלה משכל ("מדות דכתר"), ביטול שלמעלה מטעם ודעת

אגה"ת (ט)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 104
אגה"ת פ"ט: "המדות במדותיו ית' מה הוא רחום וכו' והשכל בשכלו וחכמתו ית' הוא עיון התורה דאורייתא מחכמה נפקא וכן המחשבה במחשבתו ית' והדיבור בדבר ה' זו הלכה וכמ"ש ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך והמעשה הוא מעשה הצדקה . . כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' כו'", ובלקלוי"צ ש"מדות . . ושכל . . ומח' . . במקום המכוסה שאינן נגלות לכן לא הביא עליהם פסוקים ועל דיבור ומעשה שהם בגילוי הביא עליהם פסוקים", ו"דבור בדבר ה' זו הלכה הוא בכתר מל' . . לנגד ת"ת דז"א ותופסת ב' שלישי ת"ת . . לכן הביא ב' פסוקים . . ומעשה הוא ג"כ במל' . . לנגד נה"י דז"א . . הביא ע"ז פסוק א' כי הם בחדא דרגא".
השייכות בין זה שדיבור ומעשה "הם בגילוי" לתוכן הביאור ד"אתדבקות רוחא ברוחא . . (ב)כל חלקי הנפש" שבאגה"ת כאן; הטעם שבענין הדיבור נקט "דבר ה' זו הלכה" ולא סתם דיבור בת"ת; הביטול דתשו"ע ושייכותו לדרגת הכתר; התגלות ביטול זה ב"דבר ה' זו הלכה" ומעשה הצדקה דוקא, והשייכות לתכונות הדיבור והמעשה; ביאור ההערה אודות החילוק בין דיבור ומעשה (שני פסוקים לנגד ב' שלישי ת"ת, ופסוק א' "כי הם [הדרגות דנה"י דז"א] בחדא דרגא") בסגנון תורת החסידות

אגה"ת (יו"ד)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 111
אגה"ת פ"ט: "אדם עבר עבירה . . אם הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים כו' כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל", ובלקלוי"צ ד"כפול ומכופל" היינו "ב' קשרים זה ע"ג זה (שאז הוא קשר של קיימא) . . כפול הוא מה שקורא ב' דפים ומכופל מה ששונה ב' פרקים".
החידוש בלקלוי"צ, שהבע"ת צריך לקרות (בתושב"כ) ב' דפים וגם לשנות (בתושבע"פ) ב' פרקים; ביאור כללי בסדר דברי אדה"ז בפרק זה; איך אפשר שאדם שלא תיקן פגם הברית יוכל להגיע לתשו"ע שהיא דביקות הנפש בשרשה ומקורה; הרמז בלשון ההערה "שאז הוא קשר של קיימא" — פעולת תשו"ע בהעבודה דתשובה תתאה, והחידוש בתשובה תתאה הנדרשת לתיקון פגם הברית

הוספות

ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת

ביאורים לאגה"ת (א)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 121
אגה"ת פ"ג: "מי שחטא חטא א' פעמים רבות כו' כגון המוציא זרע לבטלה כו' ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים כו'", ובלקלוי"צ מבאר הטעם (ע"ד הקבלה) ש"תפס הדוגמא עשר או עשרים".
ג' הענינים הנגרמים ע"י עשיית חטא — פריקת עול מלכות שמים, פגם בהאבר השייך לעבירה זו, פגם בכללות האדם; ביאור ג' הדיעות במי שחטא חטא א' פעמים רבות, כמה פעמים צריך להתענות מספר הצומות על אותו חטא — פ"א, ג"פ או על כל פעם ופעם; הדגשת ג' ענינים הנ"ל (שבכל חטא) במיוחד בחטא הוצאת ז"ל

ביאורים לאגה"ת (ב)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 128
אגה"ת פ"ד: "ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור . . ביאור מלת תשובה ע"ד הסוד, תשוב ה', ה' תתאה תשובה תתאה ה' עילאה תשובה עילאה", ובלקלוי"צ שב' הלשונות — "לבאר היטב" ו"בהרחבת הביאור" — הן לנגד ב' בחי' בתשובה, תשו"ת ותשו"ע, וב' הלשונות "לבאר היטב" הן כנגד ב' בחי' בתשו"ת, תשו"ת עצמה ו"בעל תשובה תתאה".
ביאור פרטי בד' אופני העבודה — "סור מרע", "עשה טוב", עסק התורה ו"קדש עצמך במותר לך" — וההבדל בדרגת ה"ביטול" שבהן, והתאמתם לד' המדריגות בתשובה: תשו"ת ו"בעל תשו"ת", תשו"ע ו"בעל תשו"ע"; הטעם שלא נרמזה בל' אדה"ז כאן הדרגא ד"בעל תשו"ע"

ביאורים לאגה"ת (ג)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 136
אגה"ת פ"ד: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב וכמ"ש כי ה' אלקיכם . . הודו לאלקי האלקים . . ויבואו בני האלקים . .", ובלקלוי"צ ש"הביא ג' פסוקים לנגד הג' בחי' מלאכים . . והתהוותם . . מג' בחי' אותיות כו'".
מעלת מלאכים על נשמות בענין "גילוי" החיות שלכן רק הם נקראים בשם "אלקים" (משא"כ נשמת האדם), ומעלת הנשמה שהיא "חלק שם הוי' ב"ה" גם בירידתה למטה בגוף ע"י "בחי' האותיות"; הרמז בלשונות ג' הפסוקים הנ"ל על ג' בחי' האותיות שמהן נתהוו המלאכים

ביאורים לאגה"ת (ד)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 143
אגה"ת פ"ד: "וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה . . היו"ד . . מרמזת לחכמתו ית' (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון . . ההשגה וההבנה . . נכללת ונרמזת באות ה"א . . יותר למטה . . נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה", ובלקלוי"צ מציין ההבדלים בדיוק לשון אדה"ז: בחכמה — "מרמזת", ברצון — "רומז", באותיות הו"ה — "נכללת ונרמזת".
הטעם שניקוי הפגמים בד' אותיות שם הוי' הוא ע"י בחי' רצון העליון, "קוצו של יו"ד"; ביאור שני הקצוות ביו"ד (חכמה) וקוצו של יו"ד (רצון) — ציור ולמעלה מציור (נקודה); הסברת ג' האופנים הנ"ל: "רומז", "מרמזת", "נכללת ונרמזת", וביאור ל' אדה"ז ש"כל הי' ספירות (גם חכמה) נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה"

ביאורים לאגה"ת (ה)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 152
אגה"ת פ"ד: "והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה ממדריגת בחי' חכמה עילאה", ובלקלוי"צ דכפל הלשון "שלמעלה מעלה" בא לרמז שרצון העליון הוא למעלה גם מחכמה סתימאה.
התיווך עם המבואר בלקו"ת (נצבים מט, ד) שתיקון הפגמים ע"י יגמה"ר הוא לפי ששרשן מחכמה סתימאה; שני הענינים הנגרמים ע"י חטא (הפגם בנפש ולמעלה, והאור הנחסר) ותיקונם ע"י התשובה המגעת ב"בעל הרצון"; פרטי ההבדלים בין שני ענינים אלה ודוגמתם בפעולת התשובה (הבאה מהתקשרות העצמית דעצם הנשמה עם הקב"ה) בנפש האדם

הוספה

ביאורים לאגרת התשובה

אגרת התשובה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 161
חלק שלישי בתניא; ח"א סש"ב — מדות, ח"ב שער היחוה"א, אמונה — מלכות (טעם הקס"ד דשער היחוה"א יהי' חלק א'), ח"ג תשובה בספירת הבינה; עוד טעם — חלקי התניא נגד ד' חלקי שו"ע: ח"א או"ח ח"ב יו"ד ח"ג אבה"ע. ביאור השייכות דאגה"ת לחלק אבה"ע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים א­ד

פ"א

היינו משום שע"י קיום מ"ע

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 164
ביאור מה שעשה דוחה ל"ת — כשהתורה ציותה לדחות המל"ת לא שייך רוח הטומאה; כשהתורה דוחה מ"ע אין כאן מעשה להמשיך אור . . . . . . . . . . . . . . . סעיף ה

שנאמר ופקדתי

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 164
מה שאדה"ז מביא רק הכתוב בנוגע ליסורים, ולא על מ"ע ומל"ת נוגע לכללות תוכן אגה"ת שתשובה קרוב מאד לכל אחד; ביאור מ"ש אדה"ז "והיינו כשתשובתו רצוי' כו'" . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים ו­ח

מצות התשובה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 165
מדברי אדה"ז מוכח דס"ל דתשובה היא מצוה (לדעת הרמב"ם) ודלא כדעת המנ"ח דתשובה אינה מצוה כ"א הוידוי; הוכחה לזה מדברי הרמב"ם בכ"מ; ב' ביאורים בטעם שהרמב"ם אינו מונה במנין המצות עזיבת החטא אלא רק הוידוי. ביאור השיטות ע"פ פנימיות התורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים ט­יב

מן התורה בלבד

ראה להלן סעיף כא

בכל לבו . . כל מצותיו

ראה להלן סעיף יז

כמ"ש יעזוב . . השיבנו ה' אליך

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 171
הביא ד' פסוקים ושלא כסדרם בכתוב, לפי שהם כנגד ד' אותיות שם הוי', ועל ידי חטא פוגם בכל אחד מד' אותיות הוי', כמה ביאורים בזה; ד' הבחינות דתשובה וסדרן ואיך מרומזות בד' פסוקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים יג­יח

והיינו כשתשובתו

ראה לעיל סעיף ח

שום תענית כלל

ראה להלן סעיף כ

כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 176
הטעם שהביא כתוב מן התורה להדגיש שוידוי אינו דומה לשאר פרטים בתשובה שהוא מן התורה, ולאידך במ"ש "מצות תשובה מן התורה" שולל גם וידוי . . . סעיפים יט­כא

ומ"ש ביואל

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 178
מציין המקור של הכתוב לשלול כתובים אחרים; עפ"ז מובן גם מ"ש בספ"ב "וכמ"ש בישעי'". . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף כב

פרק ב'

כשעשה תשובה שלימה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 180

הטעם שמוסיף תיבות אלו

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף כג

בעוה"ב

ראה להלן סעיף נה

כמו ראב"ע . . מ' צומות

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .180
הטעם שהביא דוגמאות ודוקא ג' דוגמאות אלו; הקשר לשמות התנאים
והאמוראים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים כד­כז

על שלא קיים דברי חבריו

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 183
הטעם שהוסיף "על שלא קיים כו'"; חקירה בגדר איסור חצי שיעור ו"לפני עור" אם הוא איסור בפ"ע או פרט בהאיסור, ועד"ז בחיוב תוכחה . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים כח­כט

מ' צומות

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 185
הטעם שמ' צומות נק' "תעניות הרבה מאד"; מספר ארבעים בתורה תפלה ותשובה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים ל­לד

ועל יסוד זה . . ע"פ חכמת האמת

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 190
כתב כן בכדי לתרץ מדוע לא נזכר בגמ' רמב"ם ושו"ע . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים לה­לו

מ"ע דרבנן כמו התפלה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 191
אין להוכיח מכאן דס"ל דתפלה מדרבנן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף לז

וכמ"ש בישעי'

ראה לעיל סעיף כב ובהערה 19

פרק ג'

אכן כל זה באדם חזק ובריא

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 192
גם בדורותינו אלה שריבוי הצומות מזיק עכצ"ל שלא חסר שיהי' ונרצה לו; כאילו עשו תשובה בכל הדרגות המבוארות שם, בדוגמת כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים לח­מב

לתקן נפשו

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 195
דיוק הלשון נפשו — ע"פ זח"ג הנפש היא החוטאת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף מג

ויכול לדחותן לימים הקצרים

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .195
הטעם שלא הביא הדין (שו"ע או"ח סתקס"ח ס"ד) דתענית שני ימים ושני לילות רצופים הוי כמ' תעניות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים מד­מה

וכן לשאר . . וחפץ בהצדקה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 197
הפירוש בשאר עונות כיוצא בהן כי יש מהם המותרים לפעמים (כמו כעס כו' שחייב לכעוס כו' — שו"ע יו"ד סרמ"ו) . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים מו­מט

פרק ד'

וגם מ"ש בזוה"ק . . תשובה עילאה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 201
הטעם שמאריך ומביא לשון הזהר ואח"כ תירוץ הראשית חכמה; תשו"ת נק' תשובה סתם וכולל כל הבחינות דתשובה; תנועת התשובה ביטול ע"ד יראה, ולכן מכפרת (בהעלם) גם על פגם הברית . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים נ­נב

להבין זאת מעט מזעיר

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 203
מעט בכמות מזעיר באיכות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף נג

והרי נמצאו בכל דור

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 203
החילוק בין קושיות אדמו"ר הזקן בנוגע לחייבי כריתות ומיתה ביד"ש וקושיית התוס' (כתובות ל, ב ד"ה דין) בנוגע לדין ד' מיתות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים נד­נט

בנעימים

ראה הערה 66

חלק משם הוי' ב"ה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 207
ההדגשה "משם הוי'" כאן והשינוי לגבי תניא ח"א רפ"ב שרש הנשמות "חלק אלוקה ממעל" . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים ס­סג

וחיות מעט מזעיר

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
ראה סעיף נג

יש הפרש עצום מאד למעלה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 210
ההדגשה למעלה, אף שכאן מבאר ההפרש שלהם כמו שהם למטה; ביאור הלשון "בין כל צבא השמים" דוקא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים סד­סז

עצום מאד

ראה סעיף סה

צבא השמים

ראה סעיף סו­ז

ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 213
ביאור השייכות לאגה"ת כאן להסביר החילוק גם בין מדריגות דנשמות למטה ומלאכים; ביאור לשון "לפי שיניקת חיותם היא מבחי' חיצוניות" . . . . . . . . . . סעיפים סח­עב

בשם אלקים דכתיב . . להתייצב

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 215
ביאור דיוק הלשון א) בשם ב) דכתיב — והטעם שהביא גם תיבת "להתייצב" מהפסוק; ג' טעמים לזה שמלאכים נקראים בשם אלקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיפים עג­עו

וכמ"ש כי ה' אלקיכם . . להתייצב

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 219
ג' פסוקים כנגד ג' דרגות מלאכים דבי"ע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סעיף עז

שיניקת חיותם

ראה סעיף עב

וביאור הענין

ראה סעיף סג

הערות וביאורים לאגרת התשובה

אגרת התשובה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 220
נק' ג"כ בשמות אחרים

פ"ג

ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ
. . . . . . . . . . . 220
כמה הוא שיעור זה בזמננו, ואם הוא שווה בכל זמן ובכל מקום
וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה
. . . . . . . . . . . . . . . . . 223
טעמי איסור אכילה לפני עמוד השחר (ונ"ה); ביאור השיעור כג' שעות לפני נ"ה

פ"ז

כי כל קרבן כו' הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים אבל
לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין
. . . . . . . . . . . . . . . . . 225
מקורו בזהר
ואף מי שלא עבר על עון כרת כו' הרי בריבוי החטאים יכול
להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה
. . . . . . . . . . . 225
הדוגמא לכך מנגלה (שו"ע או"ח שכ"ח יד)

מכתבים ושיחות

מנ"א

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 229
כללי פרטי — הטעם לקדוש לבנה במוצאי ת"ב; זמן התעוררות מתוך התוועדיות ביומין זכאין הסמוכין לט"ב וט"ו באב ובשבת שלו כו' ובשבת מברכים החודש אלול; התוועדות בש"ק כ"ף מנ"א יום היא"צ של אאמו"ר לכנס ארצי של נשי ובנות חב"ד בכפר חב"ד — חודש של זכרון למאורעות החורבן והגלות, וחודש הנחמה ע"מ להביא למעשה בפועל מענה על הערה ע"ד עריכת סיום בט' באב עריכת "דברי ימי הגזירות והשמדות" (דזמננו) בהתאם להמציאות גם בנוגע להיראים וחרדים לדבר ה'

דברים

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 234
הכנסת רשימות המשתתפים בלימוד אי"ז טרחה (ע"פ מפרשים לדברים א, יב) ואדרבה ענין של נח"ר רב הערה בהדרן למס' ע"ז (לקו"ש חי"ט ע' 30 ואילך) דאיסור הסכין דשבור מלכא הוא משום בישולי עכו"ם ובנוגע ל"אתרוג"

ואתחנן

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 235
הא דהשמיט הרמב"ם ענין קיום המצוות בנוגע לימות המשיח; פירוש לשון הרמב"ם בסוף הל' מלכים "בתורה וחכמתה" הנהגות בעניני אכילה ושתי' שלא כדבעי גורמות חלישות הגוף ובלימוד התורה ובקיום המצות שמירת הבריאות (ושלילת נפילת רוח) מדרכי ה' על האדם לשאול בענינים שאינם מובנים (כתורת חב"ד דע כו') אבל אין צ"ל בדרך של קושיא ביאור במכתב אדמו"ר הריי"צ בענין "מדע יודע ידוע"; הערה בתניא רפ"ה "השכל תופס כו' המושכל נתפס כו'" המאמין שישנו משהו למעלה המכוון את נפלאות הטבע וחיי האדם, הוא דתי, כי מוכרח שהמכוון את האדם מעונין כיצד מתנהג והורה לאדם — ובפומבי — מטרת עיקר חייו הצלחה בשליחות באוסטרליא כתיבת הפסוק "כבד את אביך" על נייר ונשיאתו תמיד
תלמוד תורה
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 240
ליום הולדת החמש עשרה שיעורים בתורת הנגלה ובתורת החסידות זהו כל האדם הוראה באופן הלימוד סדר הלימוד לתלמידי ישיבה ע"פ סדרי הישיבה ענינים של תלמידי ישיבה הוא להיות כחמור למשא בלמוד התורה ולא במשא כספי איזה לימוד מתאים בש"ק גילוי תורתם של התנאים, בס' "גנזי משנה" ובאופן ד"התנאה לפניו"; לפעול על מושפעיו קבלת כרך י"ב אוצר הפוסקים, גודל ההכרח בספרים כמו אלה בפרט בזמננו ספר נימוקי מלבי"ם ההכרח לכתוב על הרמח"ל לא רק כאיש המוסר אלא גם בתור מקובל; לפרסם הערכה ע"ד אדה"ז
עניני תפילין
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 244
הטעם לבדוק כאן תפילין הנשלחים מאה"ק לשאול מאחר אם תש"ר מונחים על מקומם נוסח אחיד בהקשר כו' דתפילין דרש"י ור"ת אין שום סתירה בין הנחת תפילין לחשש פגיעה בבעלי חיים ההוראה מזה שנמצאו מנגדים למבצע תפילין — שכל הראוי לזה יוסיף אודות גודל הענין וערכו הודעה ברדיו במבצע תפילין לא כדי להפחיד, אלא כדי לעוררם ולעודדם אשר הכל תלוי בתשובה
ישראל בכניסתם לארץ לכאורה מותרים היו לאכול חדש בשבע שכבשו ושקו"ט בדברי הטורי­אבן בזה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .. . . . . . . . . 246
מיהו יהודי
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 247
רצינות הענין וחומרת הדבר, הכרזה פומבית שמפקירים ונותנים ח"ו את ארץ ישראל לכל עמי הארץ; הכרח המחאה וההשתדלות הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים למה נקרא שמו שרף כי הי' נשרף בתפילתו והלימוד מזה גזירה איומה שלא היתה כמוה בדברי עמנו בני ישראל הרוויים דם ואש כו'; שופט הניגש לדון בבעי' עליו לבחון האם הענין בסמכות שלו; כתיבה בימים אלו כי כשיש דין למטה אין דין למעלה שלילת כמה טענות; המונח "יהודי" הוא מונח בהלכה ובדת המצב המבהיל ב"גיור" וינה, בדרום אמריקה וקליפורניא ומארסיי, רשימת הגוים כיהודים בלי כל טקס כלל; באם היו יוצאים מהקואליצי' הי' חוק זה בא על תיקונו מכבר; דומה לרופא המייעץ לחתוך הראש להציל הרגל; ההסברה שהחוק אינו נוגע לדת כ"א הוא ענין פורמלי, הוראה ברורה בתורה (גיטין נז, ב) כשביקש קיסר מילד קטן אשדי לך גושפנקא כו'; ההכרח שכל השרים הדתיים יצאו מהממשלה
קטעים משיחת ל"ג בעומר תש"ל בענין מיהו יהודי
. . . . . . . . . 256
אי אפשר לפגוע ביהודי אלא כאשר היהודי עצמו נותן מקום — "ממך יצאו", "לו עמי שומע לי . . כמעט אויביהם אכניע", אין מקרים בעולם הזה; מזמן מבצע תפילין הי' המצב רגוע, המצב החל להחריף מקביל להתדרדרות בשאלת "מיהו יהודי", דוגמת עגל הזהב שהוא "שיתוף", ע"פ שו"ע והיפך ההלכה, התערבות הרוסים רק לאחר שהוכרז שיש ר"ל קולות עבור הגויות; התקפה הרצחנית על אוטובוס ילדי אביבים; להודות בטעות ולתקנה; תירוצים ופירצותיהם; שלום בפנים ושלום בחוץ

ט"ו באב

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 265
התחלה טובה ליציאה מבין המצרים בכל המובנים בגשם וברוח, ותשועת ה' כהרף עין זכרון ימים אלו כדי לתקן המעוות ולקרב את הגאולה

עקב

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 266
ביאור מ"ש בכתבי האריז"ל בטעם שטובלין לחם במלח ג"פ; הביאור בג' הוויות דחסד ודגבורה כו'; ביאור ענין המיתוק הן קב"ע והן חב"ד חג"ת נהי"ם צ"ל בעבודת ה', והן כאו"א מצ"ע והן בתור מושפעים
עניני אה"ק והעדר החזרת השטחים
. . . . . . . . . . . . . . . . . 267
קבלת אלבום העיר תל אביב הגדולה שתהי' גם הגדולה ברוחניות שלילת נסיעה מאה"ק לחו"ל שיבה לאה"ק היא עלי' בכל המובנים הן בגשם והן ברוח הטעם שלא משתמשים בתואר "מדינת ישראל"; קורת רוח מעידוד ריבוי הילודה באה"ק הוראה במאמר חז"ל: ארבע רוחות נבראו בעולם . . רוח פינת הצפון בראו ולא גמרו כל מי שאומר אני אלו­ה יבוא ויבנה — במאורעות אה"ק בקיץ דשנת תשכ"ז אות ומופת מהרעש שהקימו בקשר עם הצתת השריפה על ידי אינו­יהודי בהר הבית הכרח הגבול בתעלת סואץ; מפנה בגישה לענין ההפגנות ע"ד הסדר חלקי — הגנה בשיטה כמו קו מג'ינו כו' לא זו הדרך שלילת עזיבת משרה בשטח הבטחוני הפקפוקים והשקו"ט בנוגע לחברון לצערנו ולבשתנו רבו המשמאילים כו' הבקשה ע"ד חידוש התנחלות חבדי"ת בחברון חברון והתנחלויות בה; תודה על הגנה ממאמר בעתון כדי שלא יזיק למבצע תפילין האמת במה שנאמר בנוגע לירושלים הסיבה שלאחרונה הופסק הדיבור ע"ד שלילת החזרת השטחים
עניני תפילה
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 279
הטעם שהובא מהכוזרי דוקא בהנוגע לתנועות בעת התפילה ע"ד צירוף למנין מי שלא בירך ענט"י קודם התפילה אם יברך אחר התפילה גודל ענין הטבילה וטהרת הגוף, גם טבילה מטהרה לטהרה נעלית יותר בקשת רפואה ליחידים מקומה בברכת שמע קולנו סגולה לחולה ברגליו עפמ"ש באגה"ק ובלקו"ת שהאמונה הוא בחי' רגלים מעלת ההשתדלות למצוא מקור למחז"ל כו' שהובא בדא"ח והדבר גם חסידי יותר, ונראה במיוחד בהגהות הצ"צ גודל המעלה ביחידות הכללית כו' הכרזת הרמ"א בפורים אודות תפילת ערבית — מדוע אין חשש לק"ש ותפלה; דיוק ל' ההכרזה בספר "לב העברי"
השמטה: תיקון טעות בסידור תורה אור בסדר הוצאת הס"ת . . . . . . . . . . . . . . . . . 411

כ' מנ"א

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 283
מכתב כללי: ביאור נוסח ההודעה ע"ד קביעת זמן כינוס השלוחים השנתי הי"א בארצנו הקדושה "ביום הרביעי לס' תמיד עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה . . בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש נחלת הר חב"ד" מכתב כללי: ביאור נוסח ההודעה ע"ד קביעת כינוס השלוחים הי"ב "ביום הראשון לס' כי תעשה הטוב והישר . . בישיבת תו"ת ליובאוויטש מגדל העמק" כינוס אשר קבעו כנושא שלו הגיע זמן גאולתכם ה' הוא עצם הטוב ולכן גם במאורע אשר נשמת אדם קרוב עלתה השמימה יש לחפש הטוב ולתרגם למעשה בפועל, וניתנו כוחות הדרושים למלא התפקיד ככל הדרוש

ראה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 293
השתתפות בויכוחים — באם יש חשש למה להכנס כו' שלילת השתתפות בויכוח או בחילופי דברים בנוגע לנצרות, מחמת תגובת הציבור, לאו מפורש מה"ת, וגם אביזרייהו וספק כו' ה"ז לחומרא, וכדי לתקן את דורנו צריך לערוך הרצאות כו' בעיקרי אמונתנו יסודותי' ופרטי' קורת רוח על נדבה, אף שבכלל אין לנסות את ה' יצאת מצות צדקה שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' ביאור "רבי מכבד עשירים": דוקא רבי (וכן שלמה) בהיותו עשיר מופלג ידע מנסיונו ריבוי נסיונות כו' וברכך ה"א בכל אשר תעשה — צריך להתעסק בענין של פרנסה ולא מהיכא תיתי בלבד על כאו"א לעשות כהוראת רב בעדתו; מיסודי תורתנו — הבטחון בהשם ית', ולכן צ"ל במנוחת הנפש כו' ע"ד קמיע אין זה מהנוהג אצלנו פירוש בטחון אינו יוצא מידי פשוטו יאוש — מטכסיסיו הכי מובהקים של היצר הרע הכלי לברכת השם הוא הבטחון בהשי"ת ובהשגח"פ; בדיקת התפילין וצדקה לימוד מזמור כ"ג בתהלים, ואמירתו ביום עש"ק ב' וה' צדקה בימי חול בבוקר ולפני הדה"נ בעשויו"ט כו' הכרח הנהגה ע"פ תורה עלי' נאמר וחי בהם לא לחזור לארצה"ב שיביאו לידי וויכוחים ונסיונות בענין הדתיות שלהם לבין הוריהם

אלול

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 300
לדוד ה' אורי וישעי קאי על בנין בית השלישי וחזרת השכינה כתה לאומנות הזביחה קשורה ביר"ש; לימוד לתלמיד הגון כמ"ש בנוגע ערי מקלט השייך לאלול (ר"ת אנה לידו גו') רב ומדריך רוחני המעתיק מקהלתו ה"ה מפקיר כו"כ משפחות כו'; רב החובל הוא האחרון לעזיבת הספינה שמחה רבה מזה שנתקבלו תלמידות חדשות, וע"פ משל אדה"ז בנוגע לחודש אלול מתרבה מספר המקבלים פני המלך בשדה באופן נעלה יותר בריה"ע בכ"ה (באלול) ולא ב"זה"

שופטים

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 303
ההבהלה בהתערבות בעה"ב בפס"ד הרבנים ובלחץ ובאיום כו', חתירה ופגיעה ביסוד קיום הקהילה חיסול ומניעת סכסוך בביה"מ תמים תהי' עם ה"א ולא לשאול עתידות כו'
עניני צבא וסגולת מצות תפילין לאנשי הצבא . . . . . . . . . . . . 304
טבע אנשי צבא להתנהג בדרך "נעשה ונשמע", וגם כשאח"כ לא מוצא הטעם; עד"ז בצבא רוחני בעבודת האדם לקונו החיוב וההכרח החיוני לקיים מצוות השי"ת ובפרט שהציווי הוא גם בקשה מלווה בהבטחה; משל לעבודת השם מצבא בו"ד תודה על הנח"ר בכתבו ע"ד הפעולות ומבצעים של אנשי חב"ד בבסיס שלו והתרשמות החיילים ברכה למשרת בתפקיד הנוגע לצבא ישראל ברכה להצלחה בתפקיד הכי אחראי בצבא ובפרט בימים אלו שיראה כי ה"א מתהלך בקרב מחניך להצילך כו' ברכה להנכנס לצבא; סגולות מצות תפילין בכלל ובפרט לאנשי הצבא להטיל אימה כי שם ה' נקרא עליך כו' להביא נצחון מוחלט וטרף זרוע גו'; משל מצבא שמיוסד על קב"ע ובפרט בעניני סכנת נפשות להפיץ קיום המצוות בכלל וקיום מצות תפילין בפרט נוסח המברק בקשר לחגיגת הבר מצוה דיתומי המלחמות והחבלנות דיוק ככל הדרוש במצות תפילין, והי' מחניך קדוש כי ה"א מתהלך בקרב מחניך להצילך זכות הפעילות להגנת עם קדוש היושב בארץ הקודש; גודל ענין מצות תפילין וסגולתה, וכ"ש באנשי הצבא ובעומדים בראשם ומנהיגים אותם החובה וההכרח להניח תפילין בהיותו בצבא ברכה נאמנה ולבבית מאיש לרעהו יש לה תוקף ופועלת; סגולת מצות תפילין בפרט לאנשי צבא; עידוד הרוח דאנשי צבא קורת רוח מן העזר לשלוחים לצה"ל המגינים על בנ"י באה"ק

ט"ו באלול

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 316
החגיגה השנתית דמרכז הישיבות תו"ת: שיחת כ"ק אדמו"ר נ"ע בנוגע לתלמידי ה"תמימים" שבעבודתם במס"נ יגרשו חושך הגלות ד"חרפו עקבות משיחך" הוראות להת' השלוחים שי' החוזרים לאה"ק ג' אייר תשל"ה הוראות וכו' להת' הנוסעים לצרפת, ג' אייר תשל"ה מחלקה ללימוד אומנות ומלאכה א"א לכלול בעצם הישיבה וצ"ל מוסד בפ"ע שתחת חסותה של הישיבה ע"ד בניית בית ספר, תכנית בנין ישיבת תו"ת וסידור קורסים אי נסיעת התלמידים בשביל ביסוס והתפתחות תו"ת דמקומם; פעולות את"ה וכל עניני התל' ברשות ההנהלה תפקיד העובד בדברים שמתחת לאדמה ע"פ פתגם הבעש"ט בביאור הכתוב כי תהיו אתם ארץ חפץ מעלת הזריזות בהתרומה להוציא לאור מאמרי אדה"ז ותיאור העבודה בהשוואת הכת"י

תצא

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 323
בכל שידוך אחריות גדולה בו כשהרקע שונה לחלוטין בשטח דת ישראל הכרח עריכת חתונה בהשכונה (קראון הייטס) גודל ההכרח דשלום בית ועצות לזה תרגילי רקמה בתוכן יהודי ושלילת חשש שעטנז

תבא

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 325
שלילת מרה שחורה לימוד בתניא בגנות ענין העצבות ושלילתה לא להגרר אחר פיתוי היצה"ר להתבונן במצב רוחו, כי צ"ל תמים ולא חקרן שינוי מצבי הנפש הוא תחבולת היצר להחלישו מקיום התומ"צ הזהירות באיזהו ענינים מבוארת בקונטרס העבודה וגם זה צ"ל מתוך שמחה הרהורי חרטה על מעשים בלתי רצוים יש לברר מאיזה "צד" באו

נצבים

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 328
ביאור באגה"ת רפ"א בלשון הקודש דישראל נק' תשובה (ולא חרטה) כי אינו אלא שב אל המקור שלו

תשרי

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 329
הנהגת תלמידים הנוסעים לביתם (אם מוכרח) למשך חודש תשרי; באמת צריכים להיות אז בישיבה הוספה בזמן זה בלימוד מאמרים העוסקים בעניני "עבודה" עריכת מועדי חודש תשרי במקום דירתו כו'

ערב ראש השנה

משיחת ש"פ נצו"י כ"ג אלול תשמ"ט
. . . . . . . . . . . . . . . . . 331
סיום שנת המאתיים להולדת הצמח צדק

ברכה אחר קבלת הפ"נ כללי ערב ראש השנה תש"נ

. . . . . . . 333
הדגשה בשנה זו דער"ה הוא ערב שבת, טועמי', שמוסיף בזכי' בדין דער"ה; יום הולדת הצ"צ; שמו קאי על משיח; הוספת מעשים טובים

ברכת ער"ה אחר קבלת הפ"נ הכללי תנש"א

. . . . . . . . . . . . 337

ברכת ער"ה לאחר התרת נדרים תשנ"ב

. . . . . . . . . . . . . . . 340
ברכת הגאולה שנה משולשת — מעוברת, שלימה, "שבע שבתות תמימות"

ברכת ער"ה אחר קבלת הפ"נ הכללי תשנ"ב

. . . . . . . . . . . . 342
"ושפטו העדה — והצילו העדה", דינם של ישראל לטוב — הגאולה; הקשר לפ' נצבים, לפ' וילך, וליום הולדת הצ"צ; הר"ת ד"מיד" — משה, ישראל (הבעש"ט), דוד; הדגשה מיוחדת בקביעות השנה וע"פ הר"ת דשנת תשנ"ב

ר"ה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 354
יה"ר שתוכן המכתבים יהיו רק לטוב — ישועת ה' כהרף עין; ענין המבהיל דגזירת מיהו יהודי; תקיעת שופר מדגישה ענין יחודו ואחדותו של עמנו בני ישראל, טעמי תקיעת שופר ברס"ג איסור גמור ומוחלט לנסוע ביו"ט בכדי לתקוע שופר או לקרוא בתורה או להיות ש"ץ

עשי"ת

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 356
התחזקות בהנהגה ע"פ תומ"צ — הדרך לקבל ברכת השי"ת בפרט בימים אלו

וילך

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 356
ביקור בחצרות קדשנו בימי הקהל מעלת כתב ברור

שבת שובה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 357
מעלת שבת שובה הא' (אחרי חטא אדה"ר)

ערב יום הכפורים

ברכה — ערב יוהכ"פ, אחרי תפלת מנחה תש"נ
. . . . . . . . . . 358
מעלת תשובה עילאה בערב יוהכ"פ שהיא בשמחה רבה וממשיכה את כל צרכי בנ"י בגשמיות ורוחניות ותוספת עילוי בזה ביוהכ"פ עצמו כשהחיות היא מהרעב עצמו; "כל האוכל ושותה בתשיעי" פועל את העילוי הבא ביוהכ"פ עצמו בכח "עיצומו של יום", כי "מעלה עליו (אותו) הכתוב" — ופועל בו רוממות — "כאילו התענה כו'"; השייכות ד"תשיעי" לכללות העבודה בזמן הגלות (תשע פרות, תשע שירות וכיו"ב), ומזה באים לעשירי (יוהכ"פ) השייך ללע"ל ובפרט בשנת נסים; הסיום בחלוקת שליחות­מצוה לצדקה וחלוקת "לעקאח" ע"ש "לקח טוב נתתי לכם", נתינה של הקב"ה וע"ש (אותיות) "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", חלק מהעצם — התאחדות עם הקב"ה
ברכה להת' — ערב יוהכ"פ לפני כל נדרי תש"נ
. . . . . . . . . . 367
מעלת זמן הכניסה ליוהכ"פ כתשובה על העבר ומקור כל הברכות לשנה הבאה; תלמידי הישיבות העומדים מעל עניני העולם ואפילו למעלה מהגלות (כרשב"י) הם "ראשיכם" של בנ"י, וביחד עם זה — הם הממשיכים את הברכות למטה; תל' "תומכי תמימים" תומכים וממשיכים את התמימות בכל בנ"י ע"י היותם דוגמא חי'
ברכה — ערב יוהכ"פ אחר תפלת מנחה תנש"א
. . . . . . . . . . 375
מעלת ברכת כהנים שכוללת כל הברכות; הטעם שקבעו לאומרה בברכות השחר והקשר לעשי"ת בכלל וליוהכ"פ בפרט; קביעות דעיוהכ"פ ויוהכ"פ בעש"ק ובש"ק — בפנימיות הענינים; הקשר דהמשכת הברכות (מלמעלה מעלה עד למטה מטה) ל"משכיל לאיתן גו' מצאתי דוד עבדי"; ברכות פרטיות על­סדר הא"ב; חלוקה לצדקה ופעולתה לזירוז הגאולה
ברכה להת' שיחיו — ערב יוהכ"פ לפני כל נדרי תנש"א
. . . . . 393
שלימות העבודה — בנשמה בגוף דוקא, והקשר לתורה — "לא בשמים היא", ובשלימות — בתל' הישיבה ש"תורתם אומנתם" ללא כל דאגה אלא שהעולם (גוף) מסייע ללימוד התורה; השייכות ליוהכ"פ — היום שבו בנ"י דומין למלאכים בהיותם נשמות בגופים, והקשר לקביעות יוהכ"פ בשבת ולשנת אראנו נפלאות

יוה"כ — סוכות

מוצאי יוהכ"פ אחרי תפלת ערבית והבדלה תנש"א
. . . . . . . . 400
שו"ע: לך אכול בשמחה לחמך
מוצאי יוהכ"פ אחרי קידוש לבנה תש"נ
. . . . . . . . . . . . . . . 400
עשיית סוכה מיד במוצאי יוהכ"פ

ערב סוכות

ברכה בעת מסירת האתרוגים ע"י באי כח הכפר
ערב סוכות תנש"א
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 402
נתינת כח מיוחדת לתוס' שמחה בשנה זו, שיו"ט סמוך לשבת, ושסימנה שנת
אראנו נפלאות

חג הסוכות

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 405
המדקדקים באתרוגי קלבריא דוקא, ההתאמה עם דרשת רז"ל עה"פ לא תחסר כל בה כו' טעם למה מדייקים באתרוגי קאלאבריא ולא מארץ הקודש, דוגמא מרכישת נשק באה"ק, מטבע זר כו' עלי תמרים וסוכה

שמע"צ ושמח"ת

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 407
הסדר דחה"ס ושמע"צ מתשרי תרצ"ה אצל אדמו"ר מהוריי"ץ ביאור מ"ש בביאורי הזהר פ' אמור בד"ה ביום הכפורים (דף פ"ב) דשמע"צ הוא זמן זווג להולדת הנשמות: מקורו בכתבי האריז"ל והביאור בזה

שמחת תורה

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 409
ר"ד יום שמח"ת לפנות בקר תשכ"ב: הקדמה לניגון "אנעים זמירות" נוסח המברק להקפות שניות בירושלים תש"ל משקה מהתוועדות שמחת תורה לחנוכת הבית למרכז התורה לנוער היהודי בכפ"ח

מכתבים כלליים

ח"י אלול ה'תשמ"ט . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 415
הלימוד מר"ה שחל בשבת: שבת ענינו קדושה ויחד עם זה נמשך בעונג גשמי; שלימות הקדושה — המשכתה ב"ארציות"
ערב כ"ה אלול ה'תשמ"ט . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 422
המשך: הנקודה המשותפת דר"ה ושבת: הכתרת המלך בר"ה ע"י ביטול העם וביטול זה בהדגשה בשבת קודש; ב' אופנים בביטול העבד למלך
וא"ו תשרי ה'תש"נ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 428
ענין "שנת נסים", "הנהגה נסית" בעבודת האדם, בהמשך לשנת "תשמט ידיך"
מוצש"ק פ' תבוא, ח"י אלול ה'תש"נ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 433
ימי ראש­השנה הבאים לקראתנו, חלים בימים חמישי ושישי, ומיד אחריהם באה השבת; כך נפתחת השנה ברצף של שלושה ימים, שבהם אנו נתונים באווירת קודש והתעלות רוחנית; דבר החוזר ונשנה שלוש פעמים, מקבל תוקף מיוחד; מכאן הכוח להפיח רוח של קדושה בכל פעולותינו, בכל ימות השנה
מוצש"ק פ' נצו"י, כ"ה אלול ה'תש"נ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 438
בארץ­ישראל, רק ראש­השנה הוא חג בן יומיים, המוביל השנה הישר אל השבת. אך בחוץ­לארץ יש בחודש תשרי הקרוב שלושה חגים שחלים בימי חמישי ושישי — ראש­השנה, סוכות ושמחת­תורה; המשמעות:יהודי חוץ לארץ זקוקים לתוספת כח ומאמץ, כדי להשיג את הקדושה שקיימת בארץ­י

*) סימנים א­ז — יצאו לאור בלקו"ש דשנת תש"נ (כ' מנ"א — יוהכ"פ (תנש"א)); סימנים ח­יו"ד — בלקו"ש דשנת תנש"א (כ' מנ"א — שופטים). ההוספות (סימנים א­ה) יצאו לאור בלקו"ש בשנת תשל"ט (כ' מנ"א­נצו"י) ונדפסו (באידיש) בלקו"ש חלק יט (ע' 391 ואילך).