בס"ד. י"ט כסלו ה'תשל"ח*

142

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי1, וידוע מ"ש כ"ק אדמו"ר הזקן בעל הגאולה באגרת הקודש שלו2 (בנוגע להגאולה די"ט כסלו), כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מה' שלום, שהגאולה שלו שייכת לענין פדה בשלום נפשי. ומזה מובן גם בנוגע להגאולה של בנו וממלא מקומו כ"ק אדמו"ר האמצעי (ביו"ד כסלו), שהיא שייכת להענין דפדה בשלום נפשי3, שהרי פסוק זה הוא בשיעור תהלים החדשי דיום העשירי לחודש4. [ויש לקשר זה גם עם אריכות הביאור וכו' בהדרוש ד"ה פדה בשלום נפשי שלו5]. וגם הגאולה די"ב וי"ג תמוז של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ממלא מקומם (דאדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי), שייכת לענין פדה בשלום נפשי6, כדמוכח גם מזה שכמה ממאמרי י"ב וי"ג תמוז7 מתחילים בפסוק זה.

ויש לומר, דענין זה [השייכות דהגאולה לפדה בשלום נפשי] שייך גם לזה שהגאולה די"ט כסלו היתה ביום השלישי שהוכפל8 בו כי טוב9 ובחודש השלישי (דחדשי החורף)10 [וגם הגאולה דיו"ד כסלו ודי"ב תמוז היו בשלישי, הגאולה דיו"ד כסלו – בחודש השלישי, והגאולה די"ב תמוז – ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב], כי עיקר החידוש בהכתוב פדה בשלום נפשי הוא (לא כ"כ ענין הפדי', כ"א) שהפדי' היא בשלום11 ושלישי12 הו"ע השלום13.

143

ב) והנה בפסוק זה שני פירושים. פירוש הפשוט בפדה בשלום נפשי הוא שהקב"ה פודה את הצדיקים [הן לפי פשטות הענין שקאי על פדיית דוד, שהקב"ה פדה אותו מהמלחמות שבאו עליו14, וכדאיתא בירושלמי15 שפדה בשלום נפשי קאי על פדיית דוד ממלחמת אבשלום, וכ"ה גם בנוגע לפדה בשלום נפשי דהגאולות די"ט כסלו יו"ד כסלו וי"ב תמוז, שהקב"ה פדה את הצדיקים], ופירוש הב' הוא כמרז"ל16 אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו' כאילו פדאני כו', שהאדם (העוסק בתורה וכו') הוא פודה את הקב"ה כביכול. וצריך להבין השייכות דשני הפירושים, דנוסף על הידוע שכל הפירושים שבאותו פסוק שייכים זה לזה17, הנה זה שבהדרושים די"ט כסלו18 ודי"ב תמוז<7> (שאז הי' הענין דפדה בשלום נפשי כפשוטו, כנ"ל) מובא (בכו"כ מהם) בתחילתם וראשיתם דרשת חז"ל הנ"ל, הרי זה מדגיש עוד יותר דשני פירושים אלה שייכים זל"ז. וצריך להבין השייכות דשני הפירושים. ואף שגם לפי מרז"ל הנ"ל מדבר הכתוב (גם) בענין פדיית ישראל, פדאני לי ולבני [ובחדא"ג מהרש"א19 שם שהשכינה אמרה פדה בשלום נפשי עם מקרב לי מלשון קרובים דהיינו בני], הרי זהו בנוגע להנפדה, אבל בנוגע להפודה, הרי לפי פירוש הפשוט, פדה גו' קאי על הקב"ה, ולפי מרז"ל הנ"ל, פדה גו' קאי על האדם העוסק בתורה וכו'.

ג) ויובן זה בהקדים שג' הענינים דתורה וגמ"ח ותפלה (בצבור), שעל ידם פדאני לי ולבני, הם ג' העמודים שעליהם העולם עומד20 (כמ"ש בחדא"ג מהרש"א שם21 ועד"ז ברשב"א שם22). ומכיון שקיום ועמידת העולם הוא על ג' עמודים אלה, צריך לומר, דג' ענינים אלה היו גם בתחילת הבריאה. ואף שידוע שבריאת העולם היתה מצד כי23 חפץ חסד הוא (ורק עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא)24, אעפ"כ, מכיון

144

שכוונת הבריאה מלכתחילה היא בשביל ישראל ובשביל התורה25, צריך לומר, שג' ענינים אלה הם עמודי העולם גם בתחילת התהוותו.

והענין הוא, דהנה ידועה תורת הרב המגיד26 ותורת כ"ק אדמו"ר הזקן27 [שנקראת (גם) על שמו28] על מאמר רז"ל29 דע מה למעלה ממך, דכל מה שלמעלה הכל הוא ממך. ומהמשך הענין שם מובן, שע"י עבודת האדם נעשה הענין למעלה גם קודם העבודה30. וכמ"ש הרב המגיד31 עה"פ32 נעשה אדם בצלמנו גו', שהוא כמשל אדם שיש לו בן, שמצד גודל אהבתו אליו, נחקקה צורת הבן במחשבתו. ומכיון שאצלו ית' העבר והעתיד אחד, לכן נחקקה צורתם של ישראל (כמו שנש"י הן בבחי' נברא, ויתירה מזה כמו שהן יורדות למטה33) במחשבתו ית' גם קודם שנבראו. דזהו גם ענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים34, דזה מה שהי' ידוע לפניו ית' שיתענג כביכול בעבודת הצדיקים, הנה תענוג זה עלה לפניו ית' גם לפני הבריאה (ועי"ז היתה הבריאה)35. וזהו מה שג' העמודים (תורה עבודה וגמ"ח) היו גם בתחילת הבריאה, דמכיון שהקב"ה צמצם את עצמו בצלם של ישראל (עוד לפני שנבראו), הנה על ידי העבודה דישראל דתורה עבודה וגמ"ח, שהם ג' הקוין חג"ת36 (וג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה37), נעשה למעלה (עוד לפני הבריאה) הציור דחג"ת (ודמחדו"מ), ונתהוו כל העולמות38.

145

ד) אלא שאעפ"כ, הענינים שנעשים למעלה (ע"י העבודה דישראל) לפני העבודה, אינם באותו העילוי כמו שהם לאחרי העבודה. וע"ד הידוע בענין מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל39 [שפירוש דבריו חוקיו ומשפטיו הוא שהקב"ה מקיים את המצוות40], שיש בזה ב' ענינים41. ענין הא' הוא, כדרשת רז"ל עה"פ מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, היינו שבתחילה הקב"ה מקיים את המצוות וזה נותן כח לישראל שיקיימו את המצוות, אתעדל"ע שקודם לאתעדל"ת. וענין הב' הוא, דע"י שישראל מקיימים את המצוות הנה מזה נמשך כן למעלה שיהי' הקב"ה מקיים את המצוות42, אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת. וענין זה שבמצוות הקב"ה שנעשה ע"י קיום המצוות דישראל, הוא נעלה יותר מקיום המצוות דהקב"ה כמו שהוא מצד עצמו43. וע"ד אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת שהיא נעלית יותר מהאתעדל"ע שלפני האתעדל"ת44. וכמו שהמצוות דהקב"ה שנעשים ע"י שישראל מקיימים את המצוות הם נעלים יותר מהמצוות דהקב"ה כמו שהם מצד עצמם, עד"ז יש לומר בהמצוות דהקב"ה שנעשים ע"י קיום המצוות דישראל גופא, שהמצוות דהקב"ה שלאחרי קיום המצוות דישראל בפו"מ, הם נעלים יותר מהמצוות דהקב"ה (שנעשו ע"י קיום המצוות דישראל) לפני קיום המצוות דישראל בפו"מ.

ה) ובזה יובן מה שארז"ל45 עה"פ46 ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, שיום הששי דמעשה בראשית [שעיקר ענין מע"ב הוא ביום הששי, יום ברוא אדה"ר, כמו שאומרים בר"ה47 זה היום תחילת מעשיך48. ועד"ז הוא גם בנוגע לי"ט כסלו, ר"ה לתורת החסידות ודרכי החסידות, שזה היום תחילת מעשיך שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם49] תלוי ביום הששי דסיון שבו ניתנה תורה50, כי התנה51 הקב"ה עם מעשה בראשית כו' אם ישראל מקבלים התורה (אז דוקא) אתם מתקיימין כו'. דמזה שתלה הכתוב את יום הששי דמע"ב ביום הששי דסיון, משמע, דזה שתוקף הקיום דמעשה בראשית נעשה ביום הששי דסיון הוא (לא רק מפני הספק

146

שהי' בארץ שמא לא יקבלוה52, אלא) גם לפי האמת, כפי שכלפי שמיא גליא (גם מקודם) שישראל יקבלו את התורה. [ויש להוסיף, דמכיון שאם ישראל מקבלים את התורה הוא תנאי במעשה בראשית, הרי (גם כשידוע מקודם שיתקיים התנאי) התוקף דהמעשה הוא כשיתקיים התנאי בפועל53]. ואף שגם ענין זה (מה שישראל קבלו את התורה בפועל) נעשה אצלו ית' גם בתחילה, הרי נוסף לזה שענין זה הוא רק מצד למעלה (מכיון שאצלו ית' העבר והעתיד אחד), משא"כ בהעולם54 לא הי' ענין זה55, שלכן לא הי' תוקף לקיום העולם עד יום הששי בסיון, הנה ע"י שישראל קבלו את התורה בפועל בעוה"ז הגשמי (בששי בסיון), נעשה עילוי נעלה יותר גם בהענין דקבלת התורה כמו שהיא במחשבתו ית' לפני הבריאה56.

ו) והענין הוא, כמו שנתבאר לעיל (בד"ה מים רבים57) בענין העלי' הנעשית בהנשמות ע"י ירידתן למטה דוקא, אף שגם לפני זה היו מושרשות בעצמותו ית' ובהם נמלך כו', שבהיותן בבחינת ההמלכה הן בבחינת צדיקים (כדיוק הלשון במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים58), וע"י העבודה דתומ"צ (בפועל) בירידתן למטה נעשים בדרגת בעלי תשובה, ענין והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה59.

147

כמשנ"ת בארוכה בד"ה הנ"ל. וע"פ הידוע60 שתכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא בכדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, יש לומר, שגם הפעולה בעולם (בהגוף בנה"ב ובחלקו בעולם, ועד בכללות העולם) שנעשה ע"י עבודת הנשמה, הוא ענין התשובה, עליית כל הבירורים בבחינת אור חוזר דתשובה61. ואדרבה, תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא (לא בשביל העילוי דתשובה שנעשה בהנשמה, כי אם) בכדי לפעול בירור והעלאת הניצוצות שבעולם (ענין התשובה דעולם, והוא למעלה יותר מהתשובה דהנשמה62).

ז) ויש לקשר זה עם תורת הרב המגיד63 (בעל ההילולא64) עה"פ65 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שירידת יעקב ממדריגתו העליונה לישב בארץ בארציות (היינו, ירידת הנשמה למטה) [ועד לאופן דוישב, שאין ישיבה אלא לשון עכבה66] הוא בשביל מגורי אביו, מגורי לשון אסיפה וכניסה כמו אוגר בקיץ67, לאגור ולאסוף הניצוצות הקדושים (שבעוה"ז) ולהכניסם ולהעלותם לעילא.

והנה בתורת הרב המגיד הנ"ל בתחילתה68 מפרש, שמגורי אביו הוא יראת אביו שבשמים (מגורי לשון מגור ויראה69), ופירוש וישב יעקב בארץ מגורי אביו גו' הוא, דהגם שהוא בארץ, בארציות וחומריות עוה"ז [ויתירה מזו, שבעוה"ז גופא הוא בארץ כנען מלשון כנען בידו מאזני מרמה70, היינו שהוא נמצא בין הרשעים], עכ"ז הוא במגורי אביו, ביראת אביו שבשמים. ולאחרי זה מוסיף עוד פירוש, שמגורי אביו הוא אסיפת הניצוצות כנ"ל. ויש לומר, דשני פירושים אלה הם שני הענינים (דלעיל סעיף ו) שנעשים ע"י ירידת הנשמה למטה. שבתחילה מבאר העילוי שנעשה בהנשמה עי"י ירידתה למטה, דע"י שגם בהיותה בארציות וחומריות עוה"ז [ויתירה מזו – בארץ כנען] היא ביראת שמים, עי"ז היא מתעלית יותר מכמו שהיתה לפני ירידתה. [ובפרט לפי המבואר בתו"א ד"ה וישב יעקב71 (ובהגהות הצ"צ לשם72), דע"י שהנשמה מתגברת על ההעלמות וההסתרים דהגוף וזמן הגלות ומתעוררת באהבה ויראה, גם האהבה ויראה גופא הם נעלים יותר מהאהבה ויראה שקודם ירידתה].

148

ואח"כ מבאר ענין נעלה יותר שנעשה ע"י ירידת הנשמה למטה, דענין זה הוא תכלית כוונת הירידה, לאגור ולאסוף הניצוצות הקדושים ולהעלותם למעלה.

ח) ויש לומר, שהפירוש דמגורי אביו הוא אגירת ואסיפת הניצוצות בא בהמשך וקשור עם הפירוש שמגורי אביו הוא יראת אביו שבשמים. [והקשר דשני הפירושים מובן גם מהמבואר בתו"א שם73, שב' הפירושים במגורי, לשון יראה ולשון אוצר, שניהם עולים בקנה אחד. והגם שבתו"א שם, גם להפירוש שמגורי הוא לשון אוצר, מגורי קאי על יראה (כמ"ש74 יראת ה' היא אוצרו, וכן בדברי רז"ל75 אוצר של יראת שמים), יש לומר, שהקשר דשני הפירושים הוא גם לפי הביאור בתורת הה"מ שמגורי לשון אסיפה וכניסה (אוצר) קאי על אסיפת הניצוצות]. דשלימות הבירור והעלאת הניצוצות (מגורי לשון אסיפה) הוא ע"י העבודה דיראה, ביטול דעבד, שכל כוונתו בעבודתו היא (לא בשביל עצמו, גם לא בכדי לדבקה בו כו', ורק) לשמש את קונו, לעשות דירה לו ית' בתחתונים, ועי"ז הבירור הוא בשלימות76.

ט) והנה הבירור דעולם בפועל הוא ע"י העבודה בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח [אלא שהעבודה בכל ג' הקוין צריכה להיות ביראה, ראשית העבודה ועיקרה ושרשה77]. דכמו שהתהוות העולם היתה ע"י ג' הקוין חג"ת, כן הבירור דהעולם (ועד שהעולם יהי' דירה לו ית') הוא ע"י העבודה בכל ג' הקוין. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, דענין מגורי אביו (הבירור דעולם) הוא ע"י יעקב, השלישי והמשולש שבאבות78, בחיר שבאבות79, להיותו כלול מכל הג' קוין (כי יעקב הוא ת"ת הכולל גם המדות חו"ג), כמ"ש80 אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי, שהי' בו גם ממדת החסד (אברהם) והגבורה (פחד יצחק)81. וזהו גם מה שהתורה היא אוריאן תליתאי, וגם כו"כ ענינים במ"ת שייכים לענין תליתאי82, כי התכלית דמ"ת הוא לפעול הבירור בעולם (כמרז"ל83 שהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם), וזה נעשה ע"י עבודה בג' הקוין, ענין תליתאי.

149

וזהו גם מה שארז"ל (עה"פ פדה בשלום נפשי) כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאילו פדאני כו', שפדיית הניצוצות שבעוה"ז הגשמי [שעי"ז נעשה פדאני לי ולבני מבין אומות העולם כפשוטו] היא ע"י העסק בג' הקוין84 דתורה עבודה וגמ"ח85.

י) והנה מכיון שתכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא (לא בשביל העילוי דתשובה שנעשה בהנשמה, כי אם) בכדי לפעול בירור והעלאת הניצוצות שבעולם (כנ"ל סעיף ו), יש לומר, דזה שע"י עבודת האדם בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח נעשה עילוי בג' הקוין חג"ת דלמעלה (כנ"ל סעיף ג), הוא בעיקר מצד זה שע"י העבודה בג' קוין אלה נעשה הבירור דעולם, שזהו תכלית הכוונה.

ועפ"ז יובן התיווך דב' הפירושים בפדה בשלום נפשי [פירוש הפשוט שפדה גו' קאי על הקב"ה ופירוש חז"ל שפדה גו' קאי על האדם העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור], כי זה שהקב"ה פודה את ישראל [ועד להענין כפשוטו, שגם בזמן הגלות הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל86, שהקב"ה שומר את ישראל הן ברוחניות והן בגשמיות, אַז קיין זאַך זאָל זיי ניט קענען אָנרירן ח"ו, וכמבואר בפרטיות בהמזמור יושב בסתר87. ועד ש(אח"כ) יפדה את ישראל מהגלות] נעשה זה ע"י האדם (ע"י עבודתו בג' הקוין), פדאני לי ולבני. ועי"ז, הפדי' שמלמעלה (פירוש הא' בפדה בשלום) היא באופן נעלה יותר מכמו שהיא מצד עצמה.

יא) ומדייק בזה כל העוסק בתורה כו', שעבודתו בתורה (וגמ"ח ותפלה) היא באופן דעסק88. דכמו בעל עסק הוא טרוד ועסוק בזה כל היום, גם בשעה שאינו עוסק בגוף ועצם מסחרו, כ"ה גם ענין העוסק בתורה, שהוא עסוק בזה במשך כל היום (גם שלא בזמן לימודו), היינו שגם כשעוסק בעניני הרשות עושה זאת לשם שמים89 ועד באופן דדעהו90, שגם בעת עסקו בענינים גשמיים הוא עסוק בעניני ד(ידיעת הוי') תורה91. ועי"ז נעשה פדה בשלום נפשי, שלום בכל עניני (וכחות) נפשו, שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה92 שב' ענינים אלה

150

ישנם גם בנפש האדם93 [ועד שנעשה שלום בשלימותו בין נברא לבורא, שנעשה ישראל (ע"י אורייתא) וקוב"ה כולא חד94], וגם בחלקו בעולם. דנוסף על שעניני העולם אינם מונעים אותו מעבודת ה', אלא שהם עצמם מסכימים ומסייעים, כי ברבים היו עמדי, שגם הניצוצות קדושה עומדים בתשוקה עצומה (ומתפללים) שיבררו אותם, בדוגמת ענין כי ברבים היו עמדי בפשטות, שגם אנשי אבשלום התפללו95 לנצחונו של דוד.

ואומר פדה בשלום, בשלום הוא ב' שלום (ע"ד המבואר בתו"א ד"ה ושבתי בשלום אל בית אבי96), שלום מלמעלה למטה, ההמשכה מלמעלמ"ט ע"י תומ"צ, ושלום מלמטה למעלה, עבודת התשובה, עד להתשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה – נשמה בגוף (לאריכות ימים ושנים טובות), וגם בהיותו בגוף הוא בבחינת והרוח תשוב גו', וע"ד עולמך תראה בחייך97. וב' אופנים אלה שייכים לג' הקוין דתורה וגמ"ח ותפלה (בצבור), תורה וגמ"ח הם המשכה מלמעלמ"ט, ותפלה היא העלאה מלמטלמ"ע.

יב) והנה אמיתית ענין השלום הוא כמרז"ל98 עה"פ99 ונתתי שלום בארץ גו' וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום. וידוע100 שחרב של שלום היא העבודה דתפלה, ושלום (שלא יש אפילו חרב של שלום) היא העבודה דתורה. ובזה יובן101 הסדר דמרז"ל הנ"ל (כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור), שמקדים תורה לגמ"ח ותפלה, הגם שבסדר עבודת האדם בכלל לימוד התורה הוא (בעיקר) לאחרי התפלה102 [שבאה לאחרי קדימת גמ"ח, כמרז"ל103 יהיב פרוטה לעני והדר מצלי], כי אמיתית ענין השלום הוא דוקא ע"י התורה, חיי עולם104, באופן דתורתו אומנתו, שאופן זה בלימוד התורה (בפנימיות הענינים105) שייך לכאו"א בכל מקום ובכל יום, היינו שבשעה שלומד תורה הלימוד שלו הוא באופן דתורתו

151

אומנותו106, כי בשעה זו אין לו בעולמו אלא התורה בלבד, ואז הלימוד שלו הוא גם באופן דפעולה נצחית, שפועל על כל עניניו במשך כל היום כולו, ועד במשך כל ימי חייו, שנעשים חיים של תורה.

וזה נעשה הקדמה קרובה להזמן דימות המשיח שלא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד107, שאמיתית ענין הידיעה בה' היא ע"ד מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע108, שכשלומד לקו"ת "הערט ער עצמות", ועי"ז ניתן הכח שיהי' מעין זה לכל ההולכים באורחותיו, וכידוע מה שאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע109 בענין ידעתיו הייתיו110, ש"כאו"א מאנ"ש העוסק בלימוד החסידות ובעבודה שבלב . . דערהערט יעדערער און דערפילט דעם הייתיו וואָס עס קומט פון דעם ידעתיו שבנשמה".

יג) וזהו פדה בשלום נפשי כו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו' כאילו פדאני כו', ואמירתו של הקב"ה הוי מעשה111, אלא שבתחילה המעשה הוא באופן דכאילו פדאני (בכ"ף הדמיון), לפי שאין זה נראה עדיין לעיני בשר, אבל אח"כ נמשך זה גם במעשה דעולם העשי' שאין תחתון למטה ממנו, פדיית הקב"ה וישראל מבין אומות העולם (פדי' כפשוטה, בלי כ"ף הדמיון), שאז יהי' העסק בתורה ובגמ"ח ובתפלה בצבור בתכלית השלימות, כמצות רצונך112, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש, וגם בלשון תרגום113, בעגלא דידן.

**********


*) יצא לאור בקונטרס י"ט כסלו – תשמ"ז, "לקראת חג הגאולה י"ט כסלו הבעל"ט, יום גאולת כ"ק אדמו"ר הזקן ממאסרו (בשנת תקנ"ט) . . טו כסלו תהא זו שנת משיח".

1) תהלים נה, יט.

2) נדפסה באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר הזקן [ח"א] סי' לח. וש"נ.

3) ובפרט לפי מ"ש ב"בית רבי" ח"ב ספ"ה בהערה א שגאולתו היתה בשעה שאמר בתהלים הפסוק "פדה בשלום נפשי".

4) וידוע שרבותינו נשיאינו "היו אומרים שיעור תהלים כמו שנחלק לימי החודש".

ומה שגאולת אדמו"ר הזקן היתה בעת שאמר הפסוק "פדה בשלום נפשי" – אף שגאולתו היתה בי"ט כסלו – כי בהיותו במאסר "הוסיף להגיד שיעור תהלים ביחוד בשביל מצבו בהוה, ושיעור זה הי' כמו שהתהלים נחלק לימי השבוע" (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ מכתבים ע"ד אמירת תהלים; אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תעג ואילך).

5) נדפס בספרו שערי תשובה ח"א שער התפלה מט, א ואילך.

6) ולהעיר, שהקביעות די"ב תמוז בשנת תרפ"ז היתה ביום השלישי, והרי פסוק זה הוא בשיעור תהלים דיום השלישי בשבוע.

7) דשנת ה'תש"ג (נדפס בסה"מ ה'תש"ג ע' 184 ואילך), ודשנת ה'תש"ט (נדפס בסה"מ ה'תש"ט ע' 183 ואילך).

8) ראה ב"ר פ"ד, ו. פרש"י בראשית א, ז.

9) וכמ"ש אדמו"ר הזקן באגה"ק הנ"ל בנוגע לגאולתו.

10) וראה לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' רה. ריז. ריט. וראה בלקו"ש ח"א ע' 75 בי' השייכות דחודש השלישי בחדשי החורף לגילוי פנימיות התורה.

11) ד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי הנ"ל סי"א ואילך (נה, ג ואילך). ועוד.

12) ומ"ש אדמו"ר הזקן באגה"ק שלו שהגאולה היתה ביום (השלישי) שהוכפל בו כי טוב – יש לומר,   דענין "הוכפל בו כי טוב" ("אחד למלאכת המים ואחד למלאכתו של יום") הוא, שאז נתברר גם ה"מחלוקת" דמלאכת המים, ועד שנעשה טוב.

ולכן שייך גם זה ("הוכפל בו כי טוב") ל"פדה בשלום נפשי" – כי אמיתית ענין הפדי' בשלום הוא (כמבואר לקמן סי"א) שגם עניני העולם (מלשון העלם) עצמם מסכימים כו' (בדוגמת מה שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד).

13) ראה בארוכה לקו"ש חכ"א ע' 111 ואילך. וש"נ.

14) פרש"י עה"פ תהלים שם.

15) סוטה פ"א ה"ח.

16) ברכות ח, א.

17) וכידוע הראי' לזה מ"שעטנז" – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.

18) דשנות: תרכ"א (אוה"ת נ"ך כרך ג' ע' א'שח), תר"ל (ע' לז), תרס"ח (ע' נו), תרע"ג (המשך תער"ב ח"א ע' ריח), תרע"ה (המשך הנ"ל ח"ב ע' תשסו), עזר"ת (הב' – ע' צו), תרע"ח (ע' צב), עטר"ת (הא' – ע' קכו), פר"ת (ע' קפג), תרפ"ד (ס"ע קלז), תרפ"ה (ע' עה), תרפ"ז (ע' פא), תרצ"ט (ע' 119). ועוד.

19) לברכות שם. הובא באוה"ת לתהלים (יהל אור) עה"פ ס"ב (ע' רה).

20) אבות פ"א מ"ב. ושם מי"ח: העולם קיים.

21) הובא באוה"ת לתהלים שם (ע' רד). רד"ה זה עזר"ת, תרע"ח, תרפ"ה ותרצ"ט שם. ועוד.

22) הובא באוה"ת לתהלים שם ס"ג (ע' רה).

23) לשון הכתוב – מיכה ז, יח.

24) ראה לקו"ת נצבים מז, ב. ר"ה נח, ב. עטרת ראש שער ר"ה פ"י (ט, ב ואילך). שערי אורה שער הפורים ד"ה וקבל היהודים פ"ל ואילך (צז, ב ואילך).

25) פרש"י ר"פ בראשית. וראה שערי אורה שם, שהכוונה דתומ"צ היא "תחילת המחשבה", וכמ"ש (ירמי' לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ומזה נמשך "להיות לו רצון וחפץ חסד בהשתל' העולמות". וראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתק, דישראל ותורה "הן הכוונה הפנימית שבשבילם היו כל הגילויים" (וי"ל ע"פ הנ"ל – כולל גם הגילוי ד"חפץ חסד").

26) לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סקצ"ח (נ, סע"ג). או"ת קיב, ב (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך – סת"פ).

27) ספר השיחות תש"ד ע' 23. "היום יום" י"ג אייר.

28) וראה בארוכה ד"ה שלום רב דמוצאי ש"פ וישב שנה זו – תשל"ח הערה 99 (לקמן ס"ע קנט ואילך) במה שלא אמר זה בשם אומרו – שזהו לפי שהענין נתעצם עמו ונעשה שלו. ועוד יש לומר (וראה גם ד"ה אתה הראת ה'תשמ"ו ס"ב (לקמן ח"ג ריש ע' שמג), שבתורה זו דאדמו"ר הזקן יש גם חידוש לגבי תורת הרב המגיד – ראה להלן הערה 30.

29) אבות פ"ב מ"א.

30) ראה סה"ש תש"ד שם (בפירוש דע מה למעלה ממך), שכל המציאות דהספירות (לא רק תוספת אור וכיו"ב) נתהווה ע"י עבודת האדם – אף שהספירות היו גם לפני הבריאה (וראה שם ע' 24). ומזה מובן, שע"י עבודת האדם נעשה הענין (גם) לפני העבודה, כבפנים.

31) או"ת ב, סע"ג (ס"ו). וראה עד"ז שם א, א (ס"א). ב, ד (ס"ט). לקו"א בתחילתו.

32) בראשית א, כו.

33) ראה ד"ה מים רבים דמוצאי ש"פ נח שנה זו (תשל"ח) ס"ה (לעיל ח"א ס"ע רמח ואילך).

34) ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, ג.

35) ראה המשך ר"ה תש"ג פ"ג ופ"ו. ובכ"מ.

36) אוה"ת לתהלים שם ס"ב (ע' רה). ובכ"מ.

37) רשב"א לברכות שם, הובא באוה"ת לתהלים שם ס"ג (ע' רה ואילך). רד"ה זה עטר"ת (ע' קכו). ובכ"מ. וראה בארוכה לקו"ת אחרי כה, סע"ד ואילך.

38) ראה בארוכה המשך חגה"ש תרנ"א (קרוב לסופו), דזה מה שעמידת וקיום העולם הוא על ג' דברים אלה הוא לפי שהתהוות כל העולמות היא מג' הקוין חג"ת. ובלקו"ת שם, שג' העמודים שהם במחשבה דיבור ומעשה הם כנגד ג' עולמות בי"ע.

39) תהלים קמז, יט.

40) שמו"ר פ"ל, ט. וראה גם ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.

41) ראה סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שכז. ד"ה באתי לגני ה'תשי"א הערה יד (לקמן ע' רסח).

42) תו"א מקץ לה, ג. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו (ע' תיט), תש"ג פ"ה (ע' 14). ד"ה יו"ט של ר"ה ה'תשמ"ג ס"א וד"ה אדון עולם ה'תשמ"ג ס"ג ואילך (לעיל ח"א ס"ע ס ואילך). ובתרס"ו שם, שזהו הפירוש במרז"ל שבהערה 40.

43) תו"א שם.

44) ראה לקו"ת שה"ש כד, א.

45) שבת פח, א. ע"ז ג, א.

46) בראשית א, לא.

47) בתפלת מוסף, מר"ה כז, א.

48) ראה לקו"ת נצבים מו, ב. מז, א ואילך. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 611; שם ע' 627 ובהנסמן בהערות שם.

49) מכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – נדפס ב"היום יום" ע' ד. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' רנט ואילך. וש"נ. – פרשת המכתב ופקסימיליא ממנו באו במבוא לקונטרס ומעין ע' 15 ואילך.

50) ראה פרש"י עה"פ בראשית שם. פרש"י שבת שם ד"ה מלמד. פרש"י ד"ה ה' דהששי – ע"ז שם.

51) ל' הגמרא שבת שם.

52) שלכן ארץ יראה (תהלים עו, ט) – שבת וע"ז שם. וראה פרש"י שבת שם ד"ה יראה. ע"ז שם ד"ה בתחלה יראה.

53) ראה רמב"ם הל' גירושין פ"ט הי"א: הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש . . מת בתוך י"ב חודש, אע"פ שאי אפשר שיבוא . . (מ"מ) לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חודש כשיתקיים התנאי. ובמ"מ שם (פ"ח הכ"ב): שאע"פ שאי אפשר שיתבטל התנאי בשום פנים דכיון שמת ודאי לא יבא אע"פ כן אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהי' מקויים בפועל.

54) ראה עד"ז לקו"ש חי"ט ע' 194, דמכיון שכוונת הבריאה היא "בשביל התורה", הנה עי"ז גופא נעשה כן בהבריאה (שכל מציאותה היא תורה), מכיון שלמעלה "אין כח חסר פועל". אלא שהי' ענין זה מצד למעלה, ולא מצד העולם.

אלא שבלקו"ש שם מדובר בענין הפעולה בעולם שנעשה מצד הכוונה שלמעלה; והביאור שבפנים הוא, שגם הענין שנעשה מקודם ע"י קבלת התורה בפועל בעוה"ז הגשמי – גם ענין זה הוא רק מצד למעלה, ולא בנוגע להעולם.

55) וכדמוכח גם מזה גופא שמצד העולם הי' מקום לספק "שמא לא יקבלוה".

56) ועפ"ז יומתק זה שהענין ש"התנה הקב"ה עם מע"ב . . אם ישראל מקבלים התורה כו'" רמז הכתוב בה' יתירה ד(יום) הששי, שיום הששי דמע"ב תלוי ביום הששי בסיון – דלכאורה, (א) מהי השייכות ד"התנה הקב"ה עם מעשה בראשית" (כל מעשה בראשית) ליום הששי דוקא? (ב) הרי התנאי הוא "אם ישראל מקבלים התורה", ומה נוגע כאן שזה הי' בששי בסיון?

ויש לומר, דבזה שתלה התוקף דמע"ב ביום הששי בסיון דוקא, מדגיש, דהגם שהענין דקבלת התורה הי' גם מקודם [זה שכלפי שמיא גליא גם מקודם שישראל יקבלו התורה, ויתירה מזו גם הענין דקבלת התורה בפועל הי' אצלו ית' גם מקודם], מ"מ, שלימות התוקף דמע"ב נעשה דוקא לאחר שהיתה קבלת התורה בפועל, בששי בסיון.

ומכיון שהבריאה היתה מצד כי חפץ חסד הוא, ורק לאחרי בריאת האדם נעשה הענין (והעילוי) דאתערותא דלתתא (לקו"ת נצבים מז, ב. ובכ"מ) – לכן, ביום הששי דמע"ב (לאחרי שנברא האדם), אז דוקא נתגלה העילוי והשלימות דששי בסיון (קבלת התורה בפועל ממש).

57) הנ"ל הערה 33 סעיף ד וסעיף ה (לעיל ס"ע רמז ואילך).

58) ראה גם ד"ה ביום השמיני עצרת ה'תש"מ ס"ד (לעיל ח"א ריש ע' ריט).

59) קהלת יב, ז. לקו"ת ר"פ האזינו.

60) תניא פל"ז (מח, ב).

61) תו"ח ויצא כז, א. ועד"ז בתו"א שם כא, ג.

62) ראה בארוכה ד"ה ושבתי בשלום דמוצאי ש"פ ויצא שנה זו – תשל"ח (לעיל ע' יז ואילך).

63) או"ת פרשתנו (וישב) יח, א (סנ"א). וראה ג"כ שם פו, ב (סש"ז). לקו"א סוס"ב ורס"ג (ה, ב).

64) ולהעיר, שההסתלקות שלו (וכן הגאולה של אדמו"ר הזקן) היתה ביום ג' פרשת וישב. וראה שיחת ליל כ' כסלו תרצ"ד ס"ג (לקו"ד כרך א קא, א).

65) פרשתנו לז, א.

66) מגילה כא, א. ובאו"ת שם יז, ב (סמ"ח): כל ימי עיכובו . . בארציות וחומריות עוה"ז.

67) לשון הכתוב – משלי יו"ד, ה.

68) יז, ב.

69) ראה זח"א קפ, א: מאי מגורי אביו כד"א (ירמי' ו, כה. ועוד) מגור מסביב, דכל יומוי הוה דחיל.

70) לשון הכתוב – הושע יב, ח.

71) כז, א.

72) אוה"ת וישב רנד, ב. ושם, שהיתרון דהאהוי"ר של הנשמה ע"י ירידתה למטה הוא ע"ד מעלת בע"ת על צ"ג.

73) כז, ב.

74) ישעי' לג, ו.

75) ברכות לג, ב.

76) ועפ"ז יומתק מה שבתורת הרב המגיד הנ"ל בתחילתה (קודם שמפרש שמגורי אביו הוא יראת אביו שבשמים) מובא (ברמז) פירוש הב' ד"לקמן בע"ה" – דיש לומר, שבזה בא לרמז שתכלית הכוונה (שקדם במחשבה) הוא מגורי לשון אסיפה, ורק שבעבודת האדם – העבודה דמגורי לשון מגור ויראה באה לפני העבודה דמגורי לשון אסיפה.

77) תניא רפמ"א.

78) ראה פרש"י האזינו לב, ט: יעקב חבל נחלתו, והוא השלישי באבות המשולש בשלש זכיות כו'. ובספרי עה"פ: מה חבל זה משולש כו' הי' יעקב שלישי לאבות . . וחוט המשולש.

79) ב"ר פע"ו, א. שעה"פ להאריז"ל תולדות כז, כה. ועוד.

80) ויצא לא, מב.

81) תו"א תולדות יז, ג.

82) שבת פח, ב. וראה ר"ן גאון לשבת שם. תנחומא יתרו יו"ד. ועוד.

83) רמב"ם סוף הל' חנוכה. וראה לקו"ש ח"כ ע' 180 הערה 12.

84) ראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) עה"פ פדה בשלום ס"ט (ע' רח).

85) ומ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד, מקידושין מ, ריש ע"ב) שע"י מעשה אחד גורם לו ולכל העולם תשועה והצלה – הרי (א) המבואר שם הוא בענין זכי' במשפט, (ב) מפורש שם, שלפני המעשה האחד הכל שקול, ופשיטא שיש כל הג' קוין.

86) תהלים קכא, ד.

87) שם מזמור צא. ולהעיר, שמזמור זה הוא בהשיעור תהלים (חדשי) די"ט כסלו (וראה שיחת ליל כ' כסלו תרצ"ד ס"א ואילך – לקו"ד כרך א צז, א ואילך (בענין המזמור תפלה למשה). לעיל הערה 4).

88) ראה ב"ח לטאו"ח סמ"ז ד"ה ומ"ש דאמר. וראה גם סד"ה פדה בשלום תרפ"ז (ע' צ).

89) אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.

90) משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. טושו"ע שם. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

91) ראה סד"ה אריב"ל דבר זה כתוב וסד"ה אריב"ל בכל יום – תרפ"ח (סה"מ תרפ"ח ע' קיב. שם ע' קכז). וראה גם ד"ה הסכת ושמע ישראל תרצ"ג ס"ב ואילך (סה"מ קונטרסים ח"א רנח, א ואילך). ועוד.

92) סנהדרין צט, ב.

93) לקו"ת מטות פו, ג-ד.

94) ראה זח"ג עג, א.

95) ירושלמי שבהערה 15.

96) ויצא כא, ד. ובארוכה בתו"ח ויצא ד"ה זה ס"ט (כו, ב). ובאוה"ת נ"ך כרך ג ד"ה פדה בשלום נפשי (ע' א'שח) מפרש שגם "בשלום" דפדה בשלום נפשי הוא ב' שלום (אלא שביאור ענין "ב' שלום" שם הוא באופן אחר).

97) ברכות יז, א.

98) תענית כב, ב. זח"ג קיד, רע"א.

99) בחוקותי כו, ו.

100) המשך פדה בשלום תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ס"ע קס ואילך), תש"ד סי"ט ואילך (ע' 83 ואילך). ובכ"מ.

101) ראה עד"ז לקו"ש ח"ה ע' 438 ואילך.

102) ראה סוף מס' ברכות. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ר"ס קנה. לקו"ת ברכה צו, ב. ועוד. וראה ד"ה שלום רב דמוצאי ש"פ וישב שנה זו – תשל"ח (לקמן ע' קנב ואילך).

103) ב"ב יו"ד, א. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י הט"ו. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס צב. טושו"ע יו"ד סרמ"ט סי"ד.

104) שבת יו"ד, א. וש"נ.

105) משא"כ בפשטות – ראה טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו.

106) ראה לקו"ש חי"ב ע' 229.

107) רמב"ם סוף הל' מלכים.

108) ספר השיחות תש"ג ע' 63.

109) ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 27.

110) ס' העיקרים מ"ב ספ"ל. מדרש שמואל לאבות פ"ו מ"ז. וראה מו"נ ח"א פנ"ח.

111) ב"ר פמ"ד, כב.

112) ראה תו"ח ר"פ ויחי (צה, א. צו, ג-ד). אוה"ת ויחי כרך ו תתשכח, ב ואילך. שם כרך ז תתסח, סע"ב ואילך. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך. ד"ה מצה זו תר"ם פס"ג. ובכ"מ.

113) ראה תו"א משפטים עז, ד. וראה לקו"ש ח"ט ע' 23 הערה 61.