בס"ד. יום ד' פ' בהעלותך, ט"ו סיון ה'תשל"ד*

368

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות1, ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל המאסר והגאולה במאמרו ד"ה זה2, שבתחלה אומר בהעלותך את הנרות (נרות סתם) ואינו מזכיר את מספרם, ולאחרי זה אומר יאירו שבעת הנרות. וגם צריך להבין3 מ"ש אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, הרי פני המנורה הוא נר האמצעי4, והול"ל אל מול פני המנורה יאירו ששת הנרות5. ונקודת הביאור בזה6, דהנרות שעליהם נאמר בהעלותך את הנרות, והנרות שעליהם נאמר יאירו שבעת הנרות, הם שני ענינים. בהעלותך את הנרות, נרות סתם, הם הנשמות שנק' נרות כמ"ש7 נר הוי' נשמת אדם, דכמו שהנר טבעו לעלות למעלה ולידבק בשרשו (ביסוד האש הכללי שתחת גלגל8 הירח9), כן הנשמה היא בטבע הרצוא לעלות למעלה להכלל במקור חוצבה. אלא שבנשמות דבי"ע, טבע הרצוא שבהם הוא בהעלם, ועבודתו של אהרן היא לעורר ולגלות את טבע הרצוא והעלי' שלהם, בהעלותך את הנרות, שטבע העלי' שבהם יהי' בגילוי. ויאירו שבעת הנרות קאי על המאורות שברקיע השמים, כדאיתא במדרש10 שהמשכן הוא שקול כנגד העולם, דכל הענינים שהיו בבריאת העולם היו דוגמתם במשכן, והמנורה שהיתה במשכן היא דוגמת יהי11 מאורות ברקיע השמים. ומ"ש יאירו שבעת הנרות, אף שבהמאמר יהי מאורות כתיב12 ויעש אלקים את שני המאורות גו', הוא, כי שמש וירח הם עיקרי המאורות, אבל בפרטיות ישנם שבעה מאורות. וזהו בהעלותך את הנרות גו' יאירו שבעת הנרות, שע"י עבודתו של אהרן להעלות את הנרות, שהנשמות דבי"ע יהי' בהם הרצוא לאלקות בגילוי, עי"ז

369

יאירו שבעת הנרות, שנעשה תוספות אור בהמאמר13 יהי מאורות, ע"ד שרה הוסיפה על המאורות14.

ב) והנה מזה שבהעלותך את הנרות לפי פשוטו קאי על נרות המנורה, מובן, דזה שבהעלותך את הנרות בפנימיות הענינים קאי על הנשמות הוא כי הנרות דנשמות הם הפנימיות דנרות המנורה. [דנוסף לזה שהנשמות הם נרות בכלל, הם נרות המנורה]. וזה שבמנורה היו ז' נרות הוא מפני שהנרות דנשמות נחלקות לז' סוגים. ועפ"ז צריך להבין טעם השינוי בלשון הכתוב, שבנרות המאורות כתיב יאירו שבעת הנרות ובהנרות דנשמות כתיב בהעלותך את הנרות, נרות סתם.

ויובן זה ע"פ מ"ש בלקו"ת15 שז' הנרות דהמנורה הם ז' סוגי בנ"י בעבודת ה', יש עובד מאהבה משוך כמים (חסד) ויש מאהבה כרשפי אש (גבורה) וכו'. ויש לומר, דזה שז' סוגים אלה (אף שהחילוק שביניהם הוא רק באופן עבודתם) נק' ז' נרות (דמזה שהנשמה קרוי' נר16 משמע שהם ז' סוגי נשמות), הוא, כי כיון שאני נבראתי לשמש את קוני17 (ובפרט להגירסא18 אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני), לכן, החילוק באופן עבודתם (השימוש את קונם) נוגע לעצם מציאותם. וע"פ המבואר במק"א19 בדיוק לשון רז"ל אני נבראתי לשמש את קוני, דזה שענינו של האדם (הנשמה) הוא לשמש את קונו, הוא בנוגע לבריאתו, ירידת הנשמה לבריאה, אבל הנשמה עצמה כמו שהיא בבחינת טהורה היא20 (למעלה מבחינת אתה בראתה20), כיון שהיא חלק אלוקה ממעל ממש21, אינה אמצעי לאיזה ענין אחר (גם לא להענין דלשמש את קונה) והתכלית הוא בה בעצמה, מובן, שההתחלקות דנשמות באופן עבודתם היא רק בהדרגא דאתה בראתה, ולא בעצם מהותם. ועפ"ז יש לומר, דמ"ש בהעלותך את הנרות, נרות סתם (ולא שבעת הנרות), הוא לרמז שהעלי' דהנשמות (בהעלותך את הנרות) היא (גם) בהדרגא דטהורה היא שלמעלה מהתחלקות, נרות סתם. דזה שמובא לעיל (מהמאמר) שבהעלותך את הנרות הוא בנשמות דבי"ע, דכיון שע"י ירידתם לבי"ע טבע הרצוא והעלי' שלהם הוא בהעלם לכן צריך לעורר ולגלות טבע העלי' שלהם, בהעלותך את הנרות, הוא התחלת העלי'. אבל עי"ז נעשית בהם (אח"כ) עלי' נעלית יותר, שהם מתעלים למעלה יותר גם מכמו שהיו קודם ירידתם.

370

ג) ויובן זה ע"פ תורת הרב המגיד22 עה"פ בהעלותך את הנרות, דנרות הם המצוות כמ"ש23 כי נר מצוה. דכמו שהנר שורה בו אור, כך המצוה הפנימיות (האור) שלה הוא אהבה ויראה. ופירוש בהעלותך את הנרות (דפירוש את הוא (גם) עם) הוא, שתעלה את עצמך עם המצוות, והעלי' היא אל מול פני המנורה, להפנימיות. וע"ד מ"ש24 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי גו', שהכוונה דכל המצוות (כל הדברים האלה) היא לאמר, שהאדם (יחשוב ו)יאמר אנכי ולא יהי' לך, היינו או"י (ר"ת אנכי ולא יהי', וגם ר"ת) אהבה ויראה (דאנכי הוא אהבה ולא יהי' לך יראה), על פני פי' פנימיות, שהפנימיות הוא הקב"ה. וזהו אל מול פני המנורה. יאירו שבעת הנרות הם שבעת ימי הבנין, אהבה ויראה ותפארת וכו'.

ולכאורה הכוונה בזה, דבהפנימיות דמצוות שני ענינים. שעל ידי קיום המצוות (הנר, הכלי) באים לאהוי"ר25 (האור), דזהו שאנכי ולא יהי' (כללות כל המצוות26) ר"ת או"י אהבה ויראה, דפנימיות זו היא כמו אור הנר שהאור והנר הם בערך זה לזה, ועי"ז נמשך בהם אח"כ פנימיות נעלית יותר – על פני27, אמיתית הפנימיות שהוא הקב"ה. ועפ"ז יובן גם הקשר דשני הענינים דבהעלותך את הנרות להפירוש דנרות הם הנשמות, גילוי טבע הרצוא והעלי' בנשמות דבי"ע ושעי"ז נעשה בהם עלי' למעלה יותר גם מכמו שהיו באצילות קודם ירידתם לבי"ע, דזה שהנשמה מתעוררת ברצוא (אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת28), הגם שעלי' זו היא אל מול פני המנורה (בחי' פנימיות), היא דרגא הראשונה דפנימיות (דוגמת אהוי"ר שנמשכים ע"י המצוות), ועי"ז היא מתעלית למעלה יותר גם מכמו שהיתה באצילות, דרגא השני' דפנימיות, על פני.

ד) והענין הוא, דהנשמה גם כמו שהיא למעלה, היא דוגמת הבן (כמו) שנמשך ממוח האב<21>, אבל עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמותו ית', בדוגמת הבן כמו שהוא במוח האב עצמו (טרם שנמשך), אינה בגדר המשכה וגילוי29. וע"י עבודת הנשמה בירידתה למטה, לעורר ולגלות את טבע הרצוא והעלי' שבה, שהוא דוגמת טבע הגעגועים דבן אל אביו30, עי"ז מתגלית עצם הנשמה כמו

371

שהיא מושרשת בהעצמות. כי לגבי דרגת הנשמה שבדוגמת הבן שנמשך ממוח האב, הירידה לבי"ע (ומכ"ש הירידה למטה בעוה"ז הגשמי) מעלמת ומסתרת על זה [וכידוע31 שרק נשמות דאצילות נק' בשם בנים], וזה שגם בירידתה למטה היא בבחינת בן בגילוי, שהרצוא והעלי' שלה הוא בגילוי כבן המתגעגע אל אביו, הוא ע"י גילוי עצם הנשמה כמו שהיא במוח האב (טרם שנמשך), שלגבי דרגא זו (עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות), אצילות ובי"ע הם בשוה.

ועפ"ז יש לבאר מ"ש בלקו"ת32 עה"פ33 ראיתי והנה מנורת זהב כולה גו' זה דבר ה' אל זרובבל, שהשייכות דמנורה לדבר ה' אל זרובבל היא, דדבר ה' הוא מקור נש"י, ומ"ש דבר ה' אל זרובבל הוא, כי ישראל אז (בזמן גלות בבל) נקראו בשם זרובבל על שם וזרעתי'34 לי בארץ (זרובבל מלשון זרוע בבבל). וזוהי השייכות דמנורת זהב עם דבר ה' אל זרובבל, כי כללות נש"י נק' מנורה.

דלכאורה אינו מובן, מה נוגע לענין המנורה שישראל הם זרועים בבבל. וי"ל הביאור בזה, ע"פ הידוע35 דזה שהירידה דהגלות נק' בשם זריעה הוא כי הכוונה בהירידה היא שהיא לצורך עלי', בדוגמת הזריעה בארץ שהיא בשביל הצמיחה (בריבוי, דכלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין36). וזוהי השייכות דמנורת זהב עם זרובבל, כי הענין דבהעלותך את הנרות, שהוא הגילוי דעצם הנשמה (כנ"ל סעיף ב), הוא בעיקר ע"י העבודה בזמן הגלות [דזה שנת"ל שהגילוי דעצם הנשמה הוא ע"י עבודתה בירידתה למטה, הוא בכללות, ועיקר הגילוי הוא ע"י העבודה דישראל בירידתם בפרט בגלות], ולכן נק' ישראל כאן בשם זרובבל על שם שהיו זרועים בבבל (גלות הראשון דד' הגלויות37), בכדי לרמז, דלא רק שגם בזמן הגלות ישראל הם מנורה [דגם כאשר אני ישנה38 בגלותא39 לבי ער38], אלא יתירה מזו, שהירידה בגלות היא זריעה שעל ידה נעשה צמיחה בריבוי גדול יותר, בהעלותך את הנרות40.

372

ה) והנה כמו שלהפירוש דבהעלותך את הנרות קאי על הנשמות, עיקר העלי' שלהם הוא גילוי שרשם כמו שהם מושרשות בהעצמות, עד"ז הוא גם להפירוש דבהעלותך את הנרות קאי על המצוות, שהעלי' שלהם היא שנמשך בהם מהעצמות. דע"י שישראל מקיימים את המצוות, שהשרש דנש"י הוא בהעצמות, ממשיכים זה גם בהמצוות. דזה שנת"ל שע"י קיום המצוות באים לאהוי"ר, היינו שהמצוות הם למעלה מהאדם המקיימם והם משפיעים בו שיבוא לאהוי"ר, אהוי"ר שלמעלה מטעם ודעת שאין ביכלתו להגיע אליהם ע"י עבודה (התבוננות) ונמשכים מלמעלה ע"י המצוות, הוא בתחלת העבודה. אבל לאחרי שמגיע לאהוי"ר אלו, דרגא הראשונה דפני (פנימיות) המנורה, מתגלה בו שרש הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות, דרגא השני' דפני המנורה, בחי' על פני, הקב"ה, וענין זה הוא ממשיך גם בהמצוות41, כמאמר רז"ל42 עה"פ43 מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, וידוע הפירוש בזה44, דע"י שישראל עושים ומקיימים את המצוות, עי"ז גורמים שהקב"ה יעשה מצוות אלו45. [וע"ד הידוע46 בנוגע לתורה, דלאחרי שישראל מתקשרין באורייתא ועל ידה בקוב"ה, מתגלה השרש דישראל שלמעלה מהשרש דתורה, ולאחרי שמתגלה השרש דישראל בעצמותו ית', הם ממשיכים זה גם בתורה, ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בקוב"ה47]. ויש לומר, דזהו מ"ש הה"מ (הובא לעיל) דפירוש בהעלותך את הנרות הוא עם הנרות, בהעלותך את עצמך עם המצוות, שהכוונה בזה היא, שהאדם מעלה את המצוות להמקום שהוא עצמו עולה לשם, דרגא השני' דפני המנורה, בחינת על פני.

ו) ויש להוסיף, דכמו שלפי פשטות הכתוב, אל מול פני המנורה נמשך ליאירו שבעת הנרות, עד"ז הוא בפנימיות הענינים, דאל מול פני המנורה שקאי על בחינת על פני, בא בהמשך נוסף על בהעלותך את הנרות שקאי על הנשמות, גם ליאירו שבעת הנרות. דזה שע"י העבודה דישראל ניתוסף אור בהמאורות (ע"ד שרה הוסיפה על המאורות) הוא נוסף על שנתמלא החסרון שנעשה ע"י מיעוט הירח, גם נעשה בהם תוספות עילוי לגבי דרגתם כמו שהיו שני המאורות הגדולים. דהגם שעולם על מילואו נברא48, מ"מ, ע"י עבודת האדם נעשה עלי' בהעולם למעלה יותר גם מכמו שהי' בתחלת בריאתו [במכ"ש מזה שע"י העבודה נעשית עלי' בהמצוות ואפילו בהנשמות], שהעולם נעשה דירה לו ית'49, לו לעצמותו50.

373

ז) וע"י העבודה דבהעלותך את הנרות גו' יאירו שבעת הנרות בכל הענינים דלעיל, מקרבים וממהרים את היעוד51 דלילה כיום יאיר, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. וגם לפני זה, בימים האחרונים דחושך הגלות, יהי' לכל בני ישראל אור במושבותם52, ע"י שכל אחד יוסיף אור וחיות בעבודתו, וזה ימהר עוד יותר קיום היעוד דולילה כיום יאיר, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, שאז תהי' העלי' (בהעלותך) בכל הענינים בתכלית השלימות, בפנימיות ובחיצוניות גם יחד.

**********


*) יצא לאור בקונטרס ט"ו סיון – תשמ"ט, "לקראת ט"ו סיון, יום התחלת מאסרו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בשנת תרפ"ז* . . מוצש"ק יד סיון תשמ"ט".

1) פרשתנו (בהעלותך) ח, ב.

2) דשנת ה'ש"ת – סה"מ ה'ש"ת ע' 126.

3) כמו שמדייק בסה"מ ה'ש"ת שם. וכן בד"ה בהעלותך באוה"ת (ע' שכז), ובסה"מ עטר"ת (ע' תעג).

4) פרש"י עה"פ.

5) וכמו שהקשה ברא"ם ולבוש האורה עה"פ. ועוד.

6) כ"ה בסה"מ ה'ש"ת שם ע' 127-126. וכ"ה באוה"ת וסה"מ עטר"ת שם. ולהעיר, שבסה"מ ה'ש"ת שם בסיום המאמר (ס"ע 132 ואילך) מפרש (לכאורה) באופן אחר.

7) משלי כ, כז.

8) ראה רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ג ה"י.

9) תניא רפי"ט, מע"ח.

10) במדב"ר פי"ב, יג.

11) בראשית א, יד.

12) בראשית שם, טז.

*) ראה להלן בהמאמר ס"ע שעא הערה 40.

13) כ"ה בסה"מ עטר"ת וה'ש"ת שם. ולכאורה הכוונה, שההוספה היא לא רק בהמאורות אלא גם בהמאמר יהי מאורות.

14) ב"ר פנ"ג, ח.

15) ריש פרשתנו.

16) ל' הלקו"ת שם.

17) משנה וברייתא סוף מס' קידושין.

18) משנה וברייתא הנ"ל ע"פ גירסת הש"ס כת"י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשל"ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. ובכ"מ. וראה גם יל"ש ירמי' רמז רעו.

19) ראה בארוכה לקו"ש חכ"ד ע' 163 הערה 44.

20) נוסח ברכת "אלקי נשמה כו'", מברכות ס, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ג. ועוד. וראה המשך תרס"ו ע' תעב. שם ע' תפה ואילך. ובכ"מ.

21) תניא רפ"ב.

22) או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ריש פרשתנו (מה, ג. בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך – סי' קלב). אור האמת טז, ב (בהוצאת הוסיאטין תרנ"ט, ודפוס צילום ממנה – ברוקלין תש"כ).

23) משלי ו, כג.

24) יתרו כ, ב ואילך.

25) ראה לקו"ת שלח מד, א. סה"מ תש"ה ע' 125. ובכ"מ.

26) ראה תניא רפ"כ. וראה תו"ש יתרו כרך טז מילואים אות א. וש"נ.

27) ויש לומר, דזהו גם ש"אוי" אהבה ויראה הם הראשי תיבות דאנכי ולא יהי' (כללות המצוות), היינו שהם ה"ראש" (הפנימיות) דהמצוות. משא"כ "על פני" הם תיבות בפני עצמם.

28) ראה סה"מ עטר"ת ע' תעח, דזה שאהרן מעלה את הנרות נשמות דבי"ע הוא שיומשך להם אהבה ויראה מלמעלה, שלמעלה מטעם ודעת. וראה לקמן ס"ה שהאהוי"ר הנמשכים ע"י המצוות הם אהוי"ר שלמעלה מטעם ודעת.

29) ראה בארוכה סה"מ ה'תש"ד ע' 130.

30) סה"מ ה'ש"ת שם ע' 127.

31) המשך תרס"ו ע' קנז. ובכ"מ.

32) ריש פרשתנו.

33) זכרי' ד, ב. שם, ז. – מהפטורת ש"ק פ' בהעלותך.

34) הושע ב, כה.

35) תו"א ר"פ בשלח. וראה גם תו"א שמות ד"ה הבאים ישרש (נג, ג ואילך).

36) פסחים פז, ב.

37) גלות מצרים – בכ"מ – אינה נמנית בד' הגלויות – ראה לקו"ש חט"ז ע' 91. וש"נ.

38) שה"ש ה, ב.

39) זח"ג צה, א.

40) להעיר מלקו"ת פרשתנו (לה, ד) "שדוקא ע"י גלות בבל נעשה מנורת זהב".

ויש לקשר זה עם יום ט"ו בסיון, שבו הי' התחלת המאסר של כ"ק מו"ח אדמו"ר (ראה לקו"ד כרך ד תריא, א ואילך. ובכ"מ) – שלאחרי הגאולה די"ב תמוז נתגלה שהמאסר הי' זריעה (זרובבל*), בכדי שעי"ז תהי' צמיחה בריבוי והוספה בהפצת המעינות, כמדובר כמה פעמים. וראה בארוכה בהשיחות שנאמרו בהתוועדות זו לאחרי המאמר. שיחת ליל י"ב סיון תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 313. שם ס"ע 344 ואילך ובהנסמן שם הערה 101).

*) ולהעיר מלקו"ת ריש פרשתנו "גם הנשיא נק' זרובבל".

41) ראה עד"ז סה"מ ה'תש"ה ע' 125 ואילך.

42) שמו"ר פ"ל, ט. וראה גם ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.

43) תהלים קמז, יט.

44) המשך תרס"ו ריש ע' תיט. ד"ה את הוי' האמרת ה'תש"ל ס"ו (לקמן ח"ד ס"ע רסא ואילך). וש"נ.

45) ראה לעיל שם הערה 57.

46) ד"ה פתח ר"ש כו' דש"פ אמור תשל"ד ס"ה (לעיל ע' רפח ואילך).

47) ס' הבהיר סנ"ח (קצו). זח"ג רכב, ב. וראה בהנסמן בד"ה הנ"ל שם הערה 52.

48) ראה ב"ר פי"ד, ז. פי"ג, ג.

49) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.

50) המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ. – נסמנו לעיל ח"ב ע' שח הערה 32.

51) תהלים קלט, יב.

52) כמו שהי' ביצי"מ – שבהיותם עדיין בגלות מצרים הי' אור במושבותם (בא י, כג). ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – מיכה ז, טו. ולהעיר מרשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר דג' תמוז תרפ"ז (לפני נסיעתו לעיר מקלטו, קאַסטראַמאַ – נדפס בלקו"ד שם תרצא, ב ואילך. סה"מ תרפ"ז ע' קצה ואילך. ועוד), שמסיים: עס וועט מקויים ווערן כו' ולכל בני ישראל יהי' אור ברוחניות ובגשמיות.