בס"ד. ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ראש חודש ניסן, ה'תשל"א*

393

(הנחה)

החודש1 הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה2. והנה3 ידוע מאמר האבן עזרא4 אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חודש כלל. והיינו, שחלוקת הזמן דשנה שייכת לחמה, שבמשך שנה החמה הולכת וסובבת עד שחוזרת למקומה הראשון, ואז חוזרת וסובבת עוד הפעם כו', ולכן נקראת שנה מלשון משנה (שאותו הדבר חוזר ונשנה עוד הפעם), אבל מחודש לחודש לא נשתנה מאומה בהילוכה. וחלוקת הזמן דחודש שייכת ללבנה, שהילוכה עד שובה אל הנקודה הראשונה הוא במשך חודש, אבל משנה לשנה לא נשתנה מאומה בהילוכה. ועפ"ז צריך להבין מש"נ החודש גו' לחדשי השנה, שמזכיר הענין דשנה ביחס לחדשים. גם צריך להבין5 מש"נ על ר"ח ניסן החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא גו', והלא א' בתשרי הוא ראש השנה. וכמבואר בלקו"ת6 הדיוק דראש השנה (ולא תחילת השנה), שכשם שהראש כולל החיות דכל אברי הגוף, כך ראש השנה כולל החיות דכל השנה, דאף שישנו חידוש החיות בכל יום, כמאמר7 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ולא רק בכל יום אלא גם בכל רגע8, מ"מ, יש סדר מסודר בהמשכת וחידוש החיות, שבתחילה היא המשכת החיות הכללית בראש השנה, ונחלקת אח"כ לי"ב ראשי חדשים, ומר"ח נמשך לכל ימי החודש. ומבואר בארוכה ובפרטיות יותר בעטרת ראש9, שישנם ב' ענינים בראש, הא', שהחיות דכל אברי הגוף כלול תחילה בהראש וממנו נמשך לכל האברים, והב', שגם לאחרי שכבר נמשך החיות לכל האברים פרטיים הנה הראש הוא מנהיגם, וכמבואר בתניא10 דגם עכשיו (לאחרי המשכת החיות מהראש לכל האברים) יניקת הצפרנים נמשכת מהמוח שבראש, וב' ענינים אלו ישנם גם בראש השנה. ועפ"ז צריך להבין מהו אומרו שר"ח ניסן הוא ראש חדשים ראשון (ראשון גם מלשון ראש) הוא לחדשי השנה, היינו, שר"ח ניסן הוא בדוגמת הענינים שבמשל הראש כפשוטו, הרי הענין דראש השנה הוא בא' בתשרי.

394

ב) אך הענין הוא11, ע"פ מ"ש בעקידה12 שבהנהגת העולם ע"י הקב"ה יש ב' אופנים. הנהגה טבעית, והנהגה שלמעלה מהטבע שהיא הנהגה ניסית. וזהו החילוק שבין ר"ה שבא' בתשרי לר"ח ניסן, דא' בתשרי הוא ר"ה להנהגה הטבעית, ובלשון הכתוב חוקות שמים וארץ גו'13. ועז"נ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף גו' לא ישבותו14, שבזה נכללים כל השינויים שבמשך חדשי השנה, וכדאיתא בגמרא15 חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע וכו', היינו, שכל א' משש תקופות אלה כוללת ב' חדשים מחדשי השנה. ור"ח ניסן הוא ר"ה להנהגה ניסית, שזהו"ע הגאולה דיצי"מ שבחודש ניסן שהיתה באופן ניסי. והתחלת הגאולה היתה בר"ח ניסן, כשנאמרה פרשת החודש הזה לכם שבה נאמר גם הציווי דקרבן פסח, כדאיתא במכילתא (הובא ברש"י) עה"פ16 וילכו ויעשו, וכי כבר עשו, אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאילו עשו. ומרומז גם במארז"ל17 יכול מראש חודש כו' [ובפרט ע"פ הפירוש18 יכול מראש חודש (לא רק בתור קס"ד, אלא) בניחותא, שאפשר להיות כבר בר"ח, אלא שאינו דומה לכמו שהוא ביום ההוא, ובפרט בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך], שמזה מובן שענין הגאולה התחיל כבר מר"ח ניסן, שהוא ר"ה להנהגה נסית.

ג) והנה החילוק שבין הנהגה טבעית (תשרי) להנהגה ניסית (ניסן)19, מובן ע"פ מארז"ל20 כשבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה, היינו, שהנהגה טבעית היא ההנהגה שקבע הקב"ה בעולמו שתהי' בתמידות ללא הפסק, משא"כ הנהגה ניסית שהיא באופן של חידוש קשורה עם יעקב ובניו, שהמשכתה היא ע"י עבודתם של ישראל בכח עצמם דוקא21. וכמודגש ביצי"מ שהיתה בזכות דם פסח ודם מילה22, וכמ"ש23 ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי וגו' ואת ערם וערי' וגו'. וענין זה התחיל כבר בר"ח, וכנ"ל, שאז קיבלו לעשות הציווי ויקחו להם איש שה גו'24, שבזה מודגש התוקף בעבודת בנ"י, שלמרות היות השה הע"ז של מצרים, לא התפעלו בנ"י מהמצריים ולקחו השה לשחטו לקרבן לה'25, שזוהי הנהגה נסית בענין העבודה [ולהוסיף, שבענין זה יש חידוש בר"ח ניסן ובעשור לחודש גם לגבי ט"ו ניסן, כיון

395

שבר"ח ניסן היו עדיין בגלות מצרים, ואעפ"כ לא התפעלו מהמצריים כו'], ועי"ז פעלו שתהי' גם הנהגה מלמעלה באופן נסי. והענין בזה, שע"י עבודה בכח עצמו דוקא, ממשיכים המשכה חדשה שהיא למעלה מההמשכה שישנה בתמידות, כי, ההמשכה שישנה בתמידות היא מבחינת החיצוניות בלבד, וע"י העבודה בכח עצמו ממשיכים מבחינת הפנימיות.

ד) וביאור הענין, דהנה, אף שגם בהנהגה טבעית ניכרת גדולת הבורא, ולא עוד אלא שדוקא בהנהגה טבעית באופן דלא ישבותו ניכר ומתגלה הענין דאני הוי' לא שניתי26, מ"מ, בהנהגה ניסית מתגלית דרגא נעלית יותר שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי. והענין בזה, דמ"ש אני הוי' לא שניתי הוא בבחינה שיש בה שייכות ונתינת מקום לענין השינוי, שלכן צריך לשלול ולומר אני הוי' לא שניתי, משא"כ בבחי' שלמעלה מגדר השינוי לגמרי, לא שייך כלל לומר לא שניתי. ובלשון רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה27, שהאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג הנה כל השומע יצחק לו, והיינו לפי שהחכמה אין לה שום ערך ושייכות לחוש המישוש, ולכן לא שייך לשלול בה ענין המישוש. וכמו כן לא שייך לשלול ענין השינוי בבחינה שלמעלה מענין השינוי לגמרי. וע"ד המבואר בשו"ת הרשב"א28 (הובא בספר החקירה להצ"צ29) בפירוש הכתוב30 ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, שהכתוב מדבר בגדר הזמן (שהוא בהשגת האדם שהוא בעל גבול), שזהו"ע דשנותיך, ובגדר הזמן יש צורך לשלול ולומר לא יתמו, אבל לא שייך לומר כן בהבחי' שלמעלה מהזמן לגמרי [כמו בבחינת השבת שהוא למעלה מהזמן, שלכן בכל יום ראשון אומרים היום יום ראשון בשבת, אע"פ שעברו כמה וכמה מאות ואלפים ימים מעת בריה"ע, לפי שבחינת השבת הוא למעלה מן הזמן לגמרי31. ועד"ז בנוגע לראש חודש שהוא בדוגמת שבת32]. וזהו שהנהגה טבעית (שבה צריך לשלול את ענין השינוי, אני הוי' לא שניתי) נמשכת מבחינת החיצוניות, משא"כ הנהגה ניסית (שבה לא שייך לשלול את ענין השינוי) היא מבחינת הפנימיות שלמעלה לגמרי מעולמות.

וכדי להגיע לדרגא זו שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי, ה"ז ע"י עבודה בכח עצמו דוקא. דהנה33, אף שאם צדקת מה תתן לו וגו'34, מ"מ, הרי עבודה

396

היא צורך גבוה35, וכמארז"ל36 שהקב"ה אמר למשה הי' לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח אדני37, וכמבואר בדרושים38 עה"פ ועתה יגדל נא וגו', דישנו בחינת כח אדני מצ"ע, וע"י העבודה נעשה ההגדלה בכח אדני. והענין הוא, כמ"ש39 למעשה ידיך תכסוף, תכסוף הוא מלשון תענוג, וכיון שתענוג תמידי אינו תענוג40, לכן, רק ע"י העבודה למטה בכח עצמו, שזהו"ע של חידוש, נעשה אמיתית התענוג למעלה, ולכן עי"ז דוקא נעשית ההמשכה מבחינת הפנימיות.

וזהו מה שאמרו רז"ל כשבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה. כי, תחילת התהוות העולמות היתה מצד עצמו, כי חפץ חסד הוא41, ולא מצד עבודת האדם, וכמ"ש42 ואדם אין לעבוד את האדמה (ורק לאח"ז נעשה הסדר דאד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה43). ולכן, אף שההתהוות מצד כי חפץ חסד היא מבחינת חסד שלמעלה מהשתלשלות, ועד לבחינת חפץ חסד כמו שהוא לפני הצמצום, ה"ז רק מבחינת חיצוניות, ומשם נמשכת הנהגה טבעית באופן דלא ישבותו, שבה מתגלה הענין דאני הוי' לא שניתי, בחינת החיצוניות. ומשבחר ביעקב ובניו, שאז התחיל ענין העבודה בכח עצמו, שעל ידה פועלים אמיתת התענוג למעלה (למעשה ידיך תכסוף), אזי מגיעים לבחינת הפנימיות שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי, ומשם נמשכת הנהגה ניסית, ראש חודש של גאולה.

ה) ועפ"ז יש לבאר השייכות דהנהגה ניסית לכללות הענין דראש חודש, שהרי ר"ח ניסן (ר"ה להנהגה נסית) הוא ראש חדשים. ובהקדם הביאור במאמר האבן עזרא אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חודש כלל, דלכאורה, כיון שהילוך שניהם (הלבנה והחמה) הוא באופן שתמיד חוזרים וסובבים כו', מהו החילוק ביניהם ששנה שייכת לחמה וחודש שייך ללבנה דוקא, הרי גם הלבנה סובבת והולכת תמיד כמקודם. והביאור הוא בפשטות, שבהילוך החמה אין שום שינוי וחידוש (כי אם שבכל שנה חוזרת וסובבת כמקודם, שנה מלשון משנה), משא"כ הילוך הלבנה הוא באופן שיש בו שינוי וחידוש, שבמשך ימי החודש משתנית הלבנה מקטנות לגדלות, שבתחילת החודש ה"ה בקטנות, ומיום ליום הולכת וגדלה עד לאמצע החודש, ואח"כ הולכת ומתמעטת ועד שבסוף החודש מתעלמת לגמרי, ולאח"ז נעשה מולד הלבנה מחדש, שלכן נקרא חודש, מלשון התחדשות44, שמקבלת אור חדש מהשמש.

397

וזהו"ע יחוד שמשא וסיהרא שבר"ח, שהוא יחוד פנימי45, דאף שיחוד שמשא וסיהרא הו"ע תמידי שישנו בכל החודש, שהרי תמיד מקבלת הלבנה אורה מהשמש, מ"מ, אין זה אלא יחוד חיצוני, והתחלתו וראשיתו בר"ח, שאז הוא יחוד שמשא וסיהרא יחוד פנימי [ובנוגע ליחוד פנימי, הנה על זה אמרו רז"ל46 אין הקב"ה נכנס בירושלים של מטה עד שיכנס בירושלים של מעלה47]. וזהו גם החילוק שבין הנהגה טבעית והנהגה ניסית, שהנהגה תמידית נמשכת ע"י יחוד חיצוני, שהוא יחוד תמידי, והנהגה ניסית נמשכת ע"י יחוד פנימי, גילוי אור חדש שנמשך מבחינה שלמעלה מהשתלשלות לגמרי. ועז"נ החודש הזה לכם ראש חדשים גו', שראש חודש שענינו יחוד פנימי, שייך להנהגה ניסית, ר"ח של גאולה.

ו) אמנם עדיין צריך להבין מ"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שענין החודש (ר"ח של גאולה) שמורה על החידוש (הנהגה ניסית שבאה ע"י החידוש דעבודה בכח עצמו) שייך גם לשנה שמורה על התמידיות והעדר השינוי והחידוש (הנהגה טבעית שנקבעה בתחילת הבריאה).

והענין בזה, דהנה, סוף סוף הרי כל הענינים שבהשתלשלות תלויים בעבודתם של ישראל והם בשביל ישראל, היינו, שגם ההנהגה טבעית כפי שנקבעה בתחילת הבריאה היא בשביל ישראל, וכדאיתא בפירש"י עה"פ48 בראשית ברא וגו', בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. וזהו מ"ש49 עם המלך במלאכתו ישבו שם, וארז"ל50 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, והיינו שהתבונן בנש"י (כפי שיהיו בעתיד) וברא את העולם. וכמ"ש הה"מ באור תורה51 שקדימת הרצון הי' בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור וצמצם כביכול בהירותו, כמשל אב מצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן, וגם כל המדות מעשה נערות נולדים בהאב. אלא שלמטה צריך להיות הבן במציאות תחילה, ואח"כ יכול האב להתבונן בו וכו', אבל לגבי הקב"ה העבר והעתיד שוים לפניו, והי' הוא ית' מתענג ממעשה הצדיקים (שיהי' בעתיד) וצמצם א"ע כו'. אלא שקודם הבריאה הי' התענוג ממעשה הצדיקים בכח, ואח"כ (כשבחר ביעקב ובניו ונתן להם התורה) צ"ל מעשה הצדיקים (עבודה בכח עצמו) בפועל, ובשביל זה היתה כוונת הבריאה. ונמצא, שגם הסדר דהנהגה טבעית (שנה) תלוי בעבודתם של ישראל, שזהו"ע דהחודש הזה לכם, משבחר ביעקב ובניו כו' ר"ח של גאולה, שזהו החידוש דמ"ת, שהתורה ירדה למטה בעוה"ז, היינו שחדרה גם לתוך הענינים שלמטה בעוה"ז, שגם בחינת ההנהגה טבעית תלוי' בעבודתם של ישראל דוקא.

398

אלא שמ"מ יש הפרש בין העבודה שבשביל ההנהגה טבעית, והעבודה שבה תלוי' ההנהגה ניסית. והענין הוא, דכתיב52 אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם וגו'. והפירוש הפשוט כפי שהוא בתושב"כ (אין מקרא יוצא מידי פשוטו53) הוא שבחוקותי תלכו קאי על לימוד התורה כפשוטו, ומצותי תשמרו קאי על קיום המצות סתם, ואז גם השכר ונתתי גשמיכם בעתם גו' ועץ השדה יתן פריו הוא כפשוטו, היינו, שכר טבעי. ולמעלה מזה, ע"פ הפירוש בתושבע"פ שבה מתגלה אמיתית רצון העליון54, כמ"ש בתו"כ (והובא בפרש"י52) שהפירוש דבחוקותי תלכו הוא (לא רק לימוד התורה סתם, אלא) שתהיו עמלים בתורה, שהו"ע היגיעה בתורה יותר מכפי טבעו ורגילותו. וכיון שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה55, היינו, שהעמל בתורה הוא על מנת לשמור ולקיים, אזי גם מצותי תשמרו הוא (לא רק קיום המצות סתם, אלא) קיום המצות בהידור וכו'. ואז גם השכר הוא באופן ניסי שלמעלה מהטבע, ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי רביעית ובלילי שבתות דוקא, ועץ השדה יתן פריו, שגם אילני סרק עתידין להוציא פירות56.

וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שכללות הענין דהחודש הזה לכם (משבחר ביעקב ובניו) מורה על עבודתם של ישראל בכח עצמם, אלא שבזה גופא ישנם ב' אופני עבודה שבהם תלויים ב' אופני ההנהגה בעולם, הנהגה ניסית, ענינו של ר"ח ניסן, ראש חודש של גאולה, והנהגה טבעית, ענינם של חדשי השנה, ששנה מורה על הנהגה טבעית, וחדשי השנה מורה על זה שההנהגה הטבעית תלוי' בעבודתם של ישראל, החודש הזה לכם.

ז) ויש להוסיף ולקשר זה עם המבואר בד"ה והר סיני עשן תרכ"ח57, וז"ל: עשן ר"ת עולם שנה נפש, ורבינו אאזמו"ר זצ"ל פי' ששנה הם י"ב ר"ח הם י"ב גבולי אלכסוני' של המדות כמ"ש מזה באורך בדרוש מחר חדש58, ומסתמא שמע כן מהמגיד זצ"ל59, ועולם היא בחינת מדות בעצם, והיינו ע"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה60, וכתיב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה61, שבחינת העולם הם מבחינת המדות, ונפש הוא חיות העולם, ונמצא מפרש שבחינת נפש גבוה מכולם, עכ"ל. והענין בזה, שגם שנה קשורה עם ר"ח, שזהו"ע די"ב ראשי חדשים שבשנה, אלא שהם י"ב גבולי אלכסון של המדות, היינו, שאין זה בחינת המדות כמו שהם במקומם,

399

אלא כמו שהם בגבולי אלכסון, וענינם בספירות הוא בחינת המלכות, שרגלי' יורדות62 בבי"ע, וגם כמו שהוא באצילות הוא בבחינת שייכות לעולמות בי"ע (שזהו השרש דהנהגה טבעית). ולמעלה מזה, בחינת עולם, בחינת מדות בעצם, ז"א, שלמעלה מעולמות בי"ע (שזהו השרש להנהגה נסית). ולמעלה מזה, בחינת נפש, ספירת הבינה, שהיא חיות העולם ובמילא גם החיות דשנה (שרומז על עבודתם של ישראל שבה תלויים ב' אופני ההנהגה דנס וטבע, ז"א ומלכות).

ח) ויש63 לומר בדרך אפשר, שזה נרמז ג"כ בג' הקריאות דשבת זה: פרשת ויקרא, התחלת תורת כהנים, דקאי על בני ישראל שעליהם נאמר64 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – בחינת נפש (בינה); החודש הזה לכם, הקריאה דפרשת החודש – ציווי דראש חודש בתורה, אבל ברוב השנים אינו ביום דר"ח בעולם – בחינת עולם שהיא בחינת מדות בעצם (ז"א, שלמעלה מירידה לבי"ע); ובראשי חדשיכם גו', הקריאה דראש חודש – ר"ח בעולם – בחינת שנה שהם י"ב חדשים (מלכות, שרגלי' יורדות לבי"ע). וע"פ הנ"ל: ובראשי חדשיכם – מורה על הנהגה טבעית (מלכות), החודש הזה – מורה על הנהגה נסית (ז"א), והקריאה דתורת כהנים, ויקרא אל משה ולא נאמר מי הוא הקורא כו' – דלחד הפירושים הוא בחינת המקיף (כתר65, גם מקיף דבינה, חופה על חתן וכלה, זו"ן ביחד66) – עולם החירות.

**********


*) על רשימת ההנחה – תיקן כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה תיקונים בכתי"ק. וראה לקמן הערה 63. (המו"ל).

1) לכללות המאמר ראה ד"ה החודש תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' קלא ואילך). תרס"ו (המשך תרס"ו ע' קנו ואילך). ועוד. – חלק מהמאמר שולב ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך.

2) בא יב, ב.

3) ראה גם ד"ה החודש תרנ"ד פ"ו (סה"מ תרנ"ד ע' קלז).

4) עה"פ.

5) ריש ד"ה הנ"ל תרנ"ד, תרס"ו. ועוד.

6) דרושי ר"ה נח, א ואילך. תבוא מא, ג.

7) נוסח ברכת יוצר.

8) ראה תניא שעהיוה"א בתחילתו.

9) שער ר"ה בתחילתו.

10) פרק ב.

11) ראה גם אוה"ת בראשית יח, ב ואילך. ד"ה החודש שבהערה 1. לעיל ע' קג.

12) עה"פ בא שם (שער לח).

13) ראה ירמי' לג, כה.

14) נח ח, כב.

15) ב"מ קו, ב. הובא בפרש"י עה"פ.

16) בא יב, כד.

17) מכילתא בא יג, ח.

18) ראה לקו"ש חט"ז ע' 215 ואילך. וש"נ.

19) בהבא לקמן – ראה גם אוה"ת שם. ד"ה החודש תרנ"ד.

20) שמו"ר פט"ו, יא.

21) ראה בארוכה ד"ה החודש תרס"ו.

22) מכילתא ופרש"י בא יב, ו.

23) יחזקאל טז, ו-ז.

24) בא יב, ג.

25) ראה טור או"ח סת"ל.

26) מלאכי ג, ו.

27) פרק ט.

28) ח"א סתי"ח.

29) לד, ב. קכ, ב. וראה גם ד"ה מים רבים תשי"ז פ"ט (לעיל ח"א ע' שכח ואילך). וש"נ.

30) תהלים קב, כח.

31) לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ.

32) ראה אוה"ת בא ע' רנה. שם (כרך ח) ע' ב'תתקיט. ובכ"מ.

33) ראה אוה"ת משפטים ע' א'ריט ואילך. סה"מ עזר"ת ע' קצה ואילך. ד"ה לא תהי' משכלה תשי"ב (תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 323 ואילך). וש"נ.

34) איוב לה, ז.

35) ראה עבודת הקודש חלק העבודה בתחילתו. הובא בשל"ה שער הגדול (כט, ב ואילך).

36) שבת פט, א.

37) שלח יד, יז.

38) לקו"ת שלח לח, סע"ד ואילך.

39) איוב יד, טו. וראה שמו"ר ספל"ו. ויק"ר פל"א, ג.

40) כש"ט סקכ"א. לקו"א כג, סע"ג. או"ת כז, ב. ובכ"מ.

41) מיכה ז, יח.

42) בראשית ב, ה.

43) שם, ו.

44) ראה לקו"ש שבהערה 1. וש"נ.

45) ראה אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. כ, א. ועוד.

46) תענית ה, א.

47) ראה פרדס שער מהות והנהגה פי"ג. הובא ונתבאר באוה"ת נצבים ע' א'רכא ואילך.

48) בראשית א, א.

49) דה"א ד, כג.

50) רות רבה פ"ב, ג (בשינוי לשון קצת).

51) בתחילתו.

52) ר"פ בחוקותי.

53) שבת סג, א. וש"נ.

54) ראה תניא אגה"ק סכ"ט.

55) קידושין מ, ב. וש"נ.

56) תו"כ ופרש"י שם.

57) סה"מ תרכ"ח ע' קמד.

58) מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' מח ואילך. ועם הגהות – אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך.

59) ולהעיר, שזהו ביטוי שאינו ע"ד הרגיל.

60) תהלים פט, ג.

61) שם כה, ו.

62) משלי ה, ה. וראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (ע' תקסד ואילך).

63) מכאן ועד סיום המאמר – מהוספת כ"ק אדמו"ר שליט"א בגוכתי"ק.

64) יתרו יט, ו.

65) עיין לקו"ת ואוה"ת ר"פ ויקרא.

66) ראה לקו"ת שה"ש מז, ב ואילך.