בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א.

35

בלתי מוגה

א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א פנה לתלמידי התמימים ההולכים לערוך הקפות בכו"כ בתי-כנסיות, ואמר:]

אע"פ שדרכו של אדם שבבואו למקום זר אינו מרגיש בתוקף כל כך כמו במקום מגורו – הרי, אצל בנ"י אין הדבר כן, כפי שרואים שגם לאחרי חורבן ביהמ"ק ש"גלינו מארצנו", עומדים בנ"י בכל התוקף על קיום התומ"צ מתוך מס"נ1.

ומזה מובן גם בנוגע להליכה לבתי-כנסיות:

אע"פ שהולכים למקום זר, מבלי לדעת לאיזה סוג בית-כנסת יכנסו, ואיזה סוג יהודים יפגשו שם, אין לחשוש שמא יתפעלו ויושפעו מהם ולא יצליחו להשפיע עליהם, שכן, אצל בנ"י, בכל מקום שבאים אליו, עומדים בכל התוקף כמו במקומם הם, ובנדו"ד, שבאים להבתי-כנסיות בכל התוקף כמו שנמצאים בד' אמותיו של הרבי, ובכח זה משפיעים עליהם ומקרבים אותם אל הרבי.

ב. ובענין זה יש לימוד והוראה ונתינת-כח מקריאת פרשת ברכה שנים מקרא ואחד תרגום בערב שמחת תורה2 (בחוץ לארץ בשמיני עצרת, ובארץ ישראל בהושענא רבה):

בהתחלת הפרשה נאמר "וזאת הברכה אשר ברך משה גו' לפני מותו".

– האמת היא ש"משה לא מת"3, ו"מה להלן עומד ומשמש במרום אף כאן עומד ומשמש במרום"4, ולא רק "במרום", אלא גם כאן למטה, ומ"ש "לפני מותו", פירושו, לפני שהיתה נתינת-מקום להקס"ד שמשה מת ח"ו.

36

והשורש לזה למעלה הוא כללות ענין הצמצום והתהוות העולמות, שהקב"ה נתן מקום לחשוב שסילק עצמו ומהותו ח"ו מהעולם, נתינת מקום גם בקדושה, כ"שגגת מקצת חכמים . . ששגו וטעו . . והבינו ענין הצמצום . . כפשוטו כו'"5, ומזה נעשה גם נתינת מקום לחשוב שמשה נסתלק ח"ו ואינו נמצא למטה.

וממשיך בכתוב, שלפני מותו (לפני הנתינת מקום להקס"ד שמת) אמר "ה' מסיני בא6 וזרח משעיר למו וגו' מימינו אש דת למו":

"שעיר"7 – הוא מלשון שערות, שהחיות הנמשך בהשערות הוא הארה מצומצמת בלבד, ולא עוד אלא שבאה ע"י הפסק הגולגולת. ואעפ"כ, "מימינו אש דת למו", שנמשכת ההשפעה מימינו של הקב"ה, ביד רחבה וכו'.

והביאור בזה – שאע"פ שעכשיו המצב הוא באופן ד"וזרח משעיר למו", שיש רק הארה מצומצמת, מ"מ, "מימינו אש דת למו", שלאח"ז יאיר גילוי קו הימין.

ובכח זה יכולים לילך להבתי-כנסיות, ולבאר ליהודים שפוגשים שם, שבאמת משה לא מת, ואין שום שינוי, כי אם, שנעשה נתינת מקום לקס"ד כו'.

– באם יתקבלו הדברים, מה טוב, ובאם יש שאלות וקושיות, הרי, כשילד שואל קושיא אצל המלמד, והמלמד אינו יודע מה להשיב, סוטר לו על לחיו, ואומר לו: כשתגדל תבין!... כך יש לומר גם לאותו יהודי ששואל שאלות: זוהי המציאות, גם אם אתה אינך מבין!

ויש להביא דוגמא לדבר מענינא דיומא – שאוחזים את הספר תורה כשהיא מכוסה במעיל באופן שלא רואים מה שכתוב בה, ואעפ"כ, שמחים ורוקדים עמה8.

והעיקר – כאמור – שיהי' כבר הגילוי דקו הימין, ובמילא יחסכו את הצורך להשיב על הטענות כו' ("מ'וועט פאַרשפּאָרן אַיינ'טענה'ן זיך").

37

– כ"ק אדמו"ר הצ"צ אמר פעם9 בערב שבת שיבוא משיח. ושאל א': הרי איתא בגמרא10 שמשיח אינו בא בערבי שבתות? והשיב הצ"צ: כשיבוא משיח ויתרץ כל הקושיות, יתרץ גם קושיא זו!

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יתן השי"ת שכאו"א מההולכים להבתי-כנסיות יביא עמו לכל הפחות יהודי אחד לכאן, בין ד' כתלים של הרבי, שהם יקבעו בירושלים ובביהמ"ק, כמארז"ל11 "עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל", ואז תתפשט ירושלים בכל ארץ ישראל, וביהמ"ק בכל ירושלים12.

***

ג. ההתעסקות בהפעולה על הזולת, לגלות את הנפש האלקית שבו, צריכה להיות מתוך הנחת עצמותו, "אַוועקלייגן זיך מיט זיינע ענינים", אפילו עניני קדושה, שזהו"ע דמסירת נפש ברוחניות.

וענין זה מודגש במצות מילה שדוחה שבת, כמ"ש13 "וביום השמיני ימול", "אפילו בשבת"14:

ובהקדמה – שבשלמא בנוגע לקרבנות ציבור שדוחין את השבת15, יש בהם ב' מעלות: (א) עבודת המקדש, (ב) צורך הציבור; משא"כ מצות מילה, אינה עבודת המקדש, ושייכת ליחיד, ואעפ"כ, דוחה את השבת.

וצריך להבין הטעם שמצות מילה דוחה שבת – דלכאורה16, ע"פ הכלל17 שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, למה יעשה המוהל מעשה דחילול שבת בשביל מילת התינוק?

ועאכו"כ בנדו"ד, שהמוהל (שצריך לעשות מעשה דחילול שבת בשביל המילה) הוא גדול המחוייב במצוות [כולל גם במצות מילה, כדרשת חז"ל18 "המל ימול"19, הן מילה והן פריעה (שהרי "מל ולא פרע כאילו לא מל"20), וענינו ברוחניות, שהעביר מעצמו (לא רק גסות הרע,

38

אלא) גם דקות הרע21], ואילו הנימול הוא קטן שלא הגיע לחינוך, וא"כ, למה יעשה המוהל מעשה דחילול שבת בשביל מילת התינוק?

ובפרט שהמילה עצמה יכולה להיות גם לאחרי השבת, והמדובר הוא בנוגע לזמן המילה בלבד – שהמוהל צריך לעשות מעשה דחילול שבת כדי שלא לדחות את המילה מיום השמיני (שחל בשבת) ליום המחרת!

וההסברה בזה – ברוחניות הענינים:

ידוע22 ש"גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א'", ו"תחלת כניסת נפש זו הקדושה היא . . במצות מילה". וכיון שמדובר אודות כניסת נפש הקדושה, נפש האלקית, שהיא נצחית, מובן, שגם יום אחד (מעת לעת, כ"ד שעות) הו"ע נצחי23, שלכן אין לדחות את המילה אפילו ביום אחד.

ובשביל לפעול כניסת נפש הקדושה אצל יהודי יש לילך במסירת נפש, להניח את עצמו וכל עניניו, גם עניני קדושה – כמו מעשה חילול שבת דהמוהל, בשביל כניסת נפש הקדושה בתינוק ע"י המילה.

וזהו גם תוכן הסיפור שפעם ביום הכיפורים אחר תפלת שחרית, פשט רבינו הזקן את הטלית והקיטל, והלך לקצה העיר, וקיצץ עצים ובישל מרק להחיות נפשה של יולדת שדרה שם24. – בין הטענות שהיו למתנגדים על רבינו הזקן היתה גם טענה על מאורע זה: למה עשה זאת בעצמו ולא שלח מישהו אחר? והשיב רבינו הזקן: בפיקוח-נפש – "מצוה בגדול"25, ולא מצאתי מישהו גדול יותר.

ד. ליתר ביאור:

כניסת והתגלות נפש האלקית ע"י המילה נעשית רק כאשר המוהל מוכן להניח את עצמו ולילך על מסירת נפש בשביל ענין זה – שאם יהי' צורך למול בשבת, ימסור נפשו לעשות מעשה דחילול שבת וימול בשבת.

כלומר: אין הכוונה שצריך לחפש מסירת נפש, כי אם, שצריך לעשות עבודתו בכל האופנים, וכשיש צורך במסירת נפש, ה"ה מוכן גם

39

למסירת נפש – ע"ד המבואר בדרושי חסידות26 החילוק שבין המסירת נפש דרבי עקיבא להמסירת נפש דאברהם אבינו, שרבי עקיבא חיפש את המעלה של מסירת נפש, באמרו "כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו"27, משא"כ אברהם אבינו לא חיפש את המעלה של מסירת נפש, אלא הי' מסור ונתון לקיים את רצונו של הקב"ה בכל האופנים: אם יוכל לקיים את רצונו של הקב"ה ללא מס"נ, מה טוב, ואם לאו, מוכן הוא למסור את נפשו בשביל קיום רצונו של הקב"ה.

וכך צריך המוהל להיות מוכן למול את התינוק, לפעול כניסת נפשו הקדושה, בכל האופנים: אם זמן המילה חל באמצע השבוע – ימול באמצע השבוע, ללא מס"נ, ואם זמן המילה הוא בשבת – ימסור נפשו לעשות מעשה דחילול שבת וימול בשבת.

אבל אם המוהל עושה את החשבונות שלו, שאם המילה תהי' בזמן הנוח לו, אזי ימול, משא"כ בזמן שאינו נוח לו, כמו בשבת, אזי ידחה את המילה ליום ראשון (ולכל היותר יחפש מישהו אחר שיהי' מוכן למול בשבת) – אינו יכול למול גם ביום ראשון, כי, הגישה של עשיית חשבונות היא היפך תנועת המס"נ, וכשחסרה אצל המוהל תנועת המס"נ אינו יכול לפעול כניסת והתגלות נפש האלקית28, ועז"נ29 "איש הירא ורך הלבב (שחסרה אצלו תנועת המס"נ) עבודתו פסולה"; ורק כשעבודתו היא ללא חשבונות, מתוך תנועה של מסירת נפש, "אַז ער גיט זיך אַוועק אינגאַנצן", ועושה זאת בשמחה30 ("אשר שש לעשות צדק בגילה"29), אזי פועל אצל התינוק כניסת והתגלות נפש האלקית, ויגדל להיות "אַ מסירת נפש איד, און אַ פריילעכער איד".

ה. ויש להוסיף, שע"פ האמור שמצות מילה צריכה להיות מתוך תנועה של מס"נ למול אפילו בשבת, מובן, שמילה בשבת היא (לא באופן שהשבת דחוי' אצל המילה, אלא) באופן שהשבת הותרה אצל המילה31:

ובהקדמה – שבנוגע להכלל בכל התורה כולה שעשה דוחה לא תעשה32 יש שקו"ט אם זה באופן שהלא-תעשה דחוי' או גם הותרה33,

40

אבל בנוגע למילה בשבת, הרי, ע"פ הנ"ל אי-אפשר לומר שהשבת דחוי' אצל המילה, כי אם שהשבת הותרה אצל המילה.

וההסברה בזה:

מהחילוקים שבין דחוי' להותרה – שהצורך לדחות את הלאו מפני העשה מורה על קיומו של הלאו גם במקום העשה, היינו, שיש אפשרות לקיים את העשה כשלעצמו גם ללא דחיית הלאו, במקום שאין לאו, והחידוש הוא, שגם במקום שיש לאו, נדחה הלאו מפני העשה; ואילו היתר הלאו מפני העשה, פירושו, שהלאו לא נאמר מלכתחילה במקום העשה.

וכיון שמצות מילה צ"ל מתוך תנועה של מס"נ למול אפילו בשבת, אי-אפשר לומר שהשבת דחוי' אצל המילה, שמשמעות הדבר שמצות מילה כשלעצמה יכולה להתקיים גם ללא דחיית השבת, שהרי ענין עיקרי במילה היא תנועת המס"נ למול ביום השמיני בכל האופנים, הן בחול והן בשבת, ואם אינו מוכן למול בשבת אינו יכול למול גם בחול, ועכצ"ל, שהשבת הותרה אצל המילה, היינו, שבנוגע למילה לא נאמר מלכתחילה האיסור דחילול שבת.

***

ו. ההתעסקות בהפעולה על הזולת צריכה להיות הן בנוגע לענינים פשוטים דקיום התומ"צ, והן בנוגע ללימוד תורת החסידות.

לכאורה יכולים לטעון: בשעה שצריכים לעורר אודות הנחת תפילין, שמירת שבת, וכיו"ב – מה מקום לדבר אודות לימוד החסידות, ובפרט ענינים עמוקים בתורת החסידות, כמו בענין עולמות הא"ס שלמעלה מאצילות, ביאור החילוק שבין הביטול דעולם האצילות להביטול דעולמות הא"ס שלמעלה מאצילות?!...

התגלות תורת החסידות – ממשיכים לטעון – היא כדי לבוא לאהבה ויראה [כמ"ש הרמב"ם34 "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן כו'", התבוננות בגדולת ה'], שעי"ז תהי' עליית התומ"צ למעלה, שהרי "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא"35; אבל מהי השייכות דהתגלות תורת החסידות למעמד ומצב שצריך לעורר ולפעול אודות קיום התומ"צ?!

41

והמענה לזה:

ידוע מ"ש כ"ק אדמו"ר נ"ע במכתבו הידוע שנדפס בהמבוא לקונטרס ומעין36, ש"עתה הוא זמן הבירורים היותר אחרונים דעקבות משיחא . . לא יש עתה סדר והדרגה באופני הבירורים והתיקונים", ובמילא, צריכים לעסוק בכל הענינים, שהרי אין אתנו יודע עד מה בסוד הבירורים.

זאת ועוד: אע"פ שהתגלות החסידות היא כדי לבוא לאהבה ויראה, מ"מ, לא נתגלתה תורת החסידות בדורות הראשונים (שהיו שייכים יותר לעניני אהוי"ר), ש"היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה"37, כי אם, בדורות האחרונים, בעקבות משיחא דוקא. ושני טעמים בזה38: (א) כיון שבעקבות משיחא הולך ומתגבר החושך ביותר, יש צורך לבטל ולהאיר חושך גדול זה ע"י אור גדול ביותר. (ב) כיון שמתקרבים לימות המשיח שאז יהי' שלימות הגילוי דפנימיות התורה, צ"ל הכנה מעין זה ע"י הפצת המעיינות חוצה.

ומזה מובן גם בעניננו – שגם במעמד ומצב ירוד שצריכים לעורר ולפעול בנוגע לקיום התומ"צ, צ"ל הפעולה גם ע"י לימוד תורת החסידות.

ואדרבה: כיון שלימוד החסידות קשור עם הענין דתשובה עילאה39, נעשה עי"ז הדילוג40 למעמד ומצב שבאין-ערוך כלל למעמדו ומצבו הקודם.

ז. וענין נוסף במעלת תשובה עילאה (הקשורה עם לימוד תורת החסידות) – בנוגע לביטול ענין העונשים:

בביאור כללות הענין דשכר ועונש ישנם ב' שיטות41: (א) השכר והעונש באים כתוצאה טבעית ממעשה המצוות והעבירות (סיבה ומסובב), כלומר, כשם שהטביע הקב"ה שהאש שורף והמים מכבים וכיו"ב, כך הטביע הקב"ה שמעשה המצוות גורם השכר ומעשה העבירות גורם העונש (כמ"ש42 "אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'"). (ב) השכר והעונש הם ענין בפ"ע שמביא הקב"ה בדרך סגולה, ולא כתוצאה טבעית ממעשה המצוות והעבירות.

42

ועפ"ז צריך להבין כיצד מועילה התשובה לבטל העונשים: בשלמא להדעה שהעונש אינו תוצאה טבעית מגוף העבירה אלא ענין בפ"ע, מובן, שכאשר האדם שב בתשובה, מוחל לו הקב"ה על העונש; אבל להדעה (שהמסקנא כמותה) שהעונש הוא תוצאה טבעית ממעשה העבירה – כיצד מועילה התשובה לבטל העונש שכבר נגרם כתוצאה טבעית ממעשה העבירה, כמו שריפה שנגרמת ע"י הדלקת האש?

ובענין זה יש מעלה מיוחדת בתשובה עילאה – שמגעת בדרגא נעלית ביותר43, וכיון ששם הוא למעלה מהזמן, לכן, מעשה העבירה והעונש (הנגרם על ידו) שהיו לפנ"ז, אינם קיימים בהדרגא שלמעלה מהזמן שמגיע לשם ע"י התשובה עתה.

ויתירה מזה – שע"י תשובה עילאה "זדונות נעשו לו כזכיות"44, היינו, לא רק שלא קיים מעשה העבירה כו', אלא אדרבה, שנהפך לזכיות.

ח. ויש להוסיף, שכשם שע"י תשובה עילאה מבטלים עניני עונשים, כך יכולים גם לבטל כל הגזירות בענינים גשמיים, בני חיי ומזונא, ע"י החלפתם בענינים רוחניים דוגמתם בנוגע לעבודת האדם45.

ולדוגמא:

כשנגזר על אדם ענין של עניות – יכול להפטר מזה ע"י ההתבוננות במעמדו ומצבו הרוחני עד שיורגש אצלו שנמצא במעמד ומצב של עניות [ובזה גופא – לא רק כשמצבו הרוחני הוא באופן בלתי-רצוי, "עני בדעת"46, אלא גם כשנמצא במצב נעלה בענין הדעת, כיון ש"תכלית הידיעה שלא נדעך"47, עניות בדעת למעליותא], ועי"ז יוצא י"ח גזירת העניות.

ועד"ז כשנגזר עליו היפך החיים ח"ו48 – יכול להחליף זה בענין ה"מיתה" בעבודת ה', להמית את עצמו על דברי תורה49.

43

ועד"ז כשנגזר בנוגע לבני ח"ו – יכול להחליף זה עי"ז שימית את בניו על דברי תורה. ובלשון הכתוב בפרשת ברכה50: "ואת בניו לא ידע" – שבנוגע לעניני התומ"צ ה"ה מתנהג כמו ש"את בניו לא ידע", לשלחם לישיבה, אע"פ שיתכן שלפעמים יחסר להם בצרכיהם הגשמיים ("אפשר וועט אַמאָל פעלן אָנבייסן"), וכיו"ב.

ולהוסיף, שהנהגה זו צריכה להיות בכללות החינוך ע"פ תורה – שלא לחשוב אודות עניני תכלית51, אלא לשלוח את הבנים לישיבה שבה לומדים תורה כל היום52,

– ולא כמו אלה שחושבים אודות תכלית בניהם, ומעדיפים לשלוח את בניהם ל"קאַלעדזש", ולא לישיבה, ולכל היותר ישלחוהו לישיבה מודרנית, ולא לישיבה "בטלנית" שאין להם אפילו "היי-סקול" משלהם, ולא עוד אלא שגם מעט הזמן שנותנים ללימודי חול, גונבים ממנו ללימוד הגמרא, לישיבה כזו בודאי לא ישלחוהו, כדי שלא ישאר "אַ קאַליקער" לכל ימיו... –

ולסמוך על הקב"ה שבורא ומנהיג את העולם ע"י התורה דוקא, כמאמר53 "אסתכל באורייתא (לא בלימודי אנגלית...) וברא עלמא", כך, שקיום העולם יכול להיות גם ללא לימוד אנגלית, ובמילא, יכול וצריך ללמוד תורה בלי לחשוב אודות עניני תכלית, ובודאי שהקב"ה ימלא כל צרכיו כו'.

***

ט. ידוע54 ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא", ועאכו"כ כשנמצאים במעמד של כמה פעמים עשרה מישראל, ובפרט ביו"ט, "זמן שמחתנו", ובשמחת תורה – הרי בודאי ש"שכינתא שריא".

ומובן, שבמקום ש"שכינתא שריא" נמצא גם הרבי, להיותו תמיד ביחד עם השכינה – ע"ד שמצינו בחז"ל בנוגע למלאך מיכאל (שעומד לימין השכינה, "מיכאל בימינו"55) "כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה"56, כך, שהימצאותו של מלאך מיכאל מורה על הימצאותו

44

של הקב"ה, והימצאותו של הקב"ה מורה על הימצאותו של מלאך מיכאל.

וכיון שנמצאים כאן יהודים כאלה שבשמחת תורה שעבר היו יחד עם הרבי, ויהודים כאלה שקיבלו ברכות והבטחות מהרבי,

– האמת היא שגם ברכות הם הבטחות, כי, הרבי אמר פעם: בקשה שלי היא פקודה57, ומובן, שענין זה הוא (לא רק למטה, אלא) גם למעלה, ונמצא, שהברכה של הרבי, שזוהי בקשה מהקב"ה58, היא, פקודה להקב"ה כביכול, ובמילא, ה"ז גם הבטחה –

יקחו משקה, ויציירו לעצמם את פניו של הרבי, ויאמרו לרבי לחיים... ויבקשו או אפילו ידרשו את קיום ברכותיו והבטחותיו.

וכדי שיהיו "כלים" לקבל הברכות וההבטחות – יקבלו על עצמם ענין מסויים לחיזוק ההתקשרות (אבל לא יכבידו על עצמם יותר מדי)59.

י. [כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה לכמה מהמסובים בידו הק', וכשהתחילו רבים לבקש שיתן להם משקה בעצמו, אמר:]

הקשיבו יהודים!

הנני חוזר עוד הפעם: עכשיו צריכים להתקשר אל הרבי בעצמו, לא ע"י ממוצעים. אינני מקמץ ("איך זשאַלעווע ניט") לא במשקה ולא ב... אלא שעכשיו צריכים להתקשר אל הרבי בעצמו. – זה שאני נותן משקה לכמה מהמסובים, ה"ז בקשר לענינים פרטיים שגם בעבר היו עוברים על ידי, ובמילא, צריכים גם עתה לעבור על ידי, ולכן הנני נותן להם משקה, אבל, צריכים להתקשר אל הרבי בעצמו60.

45

[לא' שביקש עוד משקה באמרו "זייט משפיע בלי הפסק", אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:] גם טיפה אחת יכולה להיות עד אין סוף.

[א' ישב מולו ובכה ורצו הנאספים להוציאו, ואמר:] הניחוהו לנפשו, הוא לא מבלבל את אף א', חבל רק שמבלבל את עצמו.

[כשגברו הדחיפות, אמר:] למה נדחפים?! אין צורך להדחף, הרבי נמצא בכל מקום, ומי שנדחף מראה בכך שהוא מקטני אמנה.

[כשחזרו כמה מהתלמידים שהלכו לבתי כנסיות, שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א, האם כולם חזרו כבר. והוסיף לשאול האם קיימו המדובר לעיל (ס"ב) שכל א' מההולכים לבתי כנסיות יביא עמו לכל-הפחות יהודי אחד. והמשיך לדבר אודות ההוכחה והסימן לקיום השליחות באופן ד"שלוחו61 של אדם כמותו"62].

יא. [כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך לדבר אודות הבקשה והדרישה לקיום הברכות וההבטחות דכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ואמר:]

אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היו זמנים שדעתו לא היתה נוחה מזה שחוזרים ושואלים ומבקשים עוד הפעם, והיו זמנים שלא הי' מקפיד על כך שחוזרים ושואלים ומבקשים עוד הפעם.

הזמן דשמחת תורה בכלל, ובפרט לפני ההקפות, הי' תמיד אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר – עת רצון63.

וכיון שכן, הרי, גם אלה ששאלו וביקשו על ענין מסויים כמה פעמים – יכולים עתה לפעול ("אויס-פּועל'ן") קיום הענין.

ולכן, יקחו משקה ויאמרו לרבי לחיים, ויקבלו על עצמם ענין מסויים לחיזוק ההתקשרות, ועי"ז בודאי יפעלו כל הענינים.

***

יב. [לאחרי ההתוועדות עלה כ"ק אדמו"ר שליט"א להיכל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לתפלת מעריב והקפות, ואח"כ ערך סעודת יו"ט. בצאתו מהסעודה הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א להחסידים שהמשיכו להתוועד בביהכ"נ, ללמוד ברבים השיחה משמחת תורה דאשתקד (שנדפסה בקונטרס שמע"צ – שמח"ת64). לאחרי משך זמן, נכנס כ"ק

46

אדמו"ר שליט"א לביהכ"נ, והביא עמו חלה, והורה להנוכחים – שעדיין לא אכלו סעודת יו"ט – ליטול ידים לסעודת יו"ט. בצאתו מביהכ"נ לילך לחדרו, החלו הנוכחים לומר "לחיים" לכ"ק אדמו"ר שליט"א, וענה להם "לחיים ולברכה", ולפתע ביקש כ"ק אדמו"ר שליט"א שיתנו לו רביעית משקה65, באמרו שאין לפרוש מן הציבור66. ואח"כ אמר:]

לחיים. יתן השי"ת שיקויימו כל הברכות שהרבי ברך כבר, מברך עתה וימשיך לברך, הן בנוגע לכאו"א בפרטיות והן בנוגע להכלל.

והצינור לקבלת הברכות הוא קיום רצונותיו של הרבי, ובמיוחד בנוגע לעבודת הכלל, שגם אלה שאינם רוצים להיות אנשים כלליים, ישברו את עקשנותם ויהיו אנשים כלליים העוסקים בעבודת הכלל, וזה יהי' הצינור להמשכת הברכות, לו לאשתו ולבני ביתו, כולל גם בנוגע לשלום בית.

ויש לקשר זה עם הענין דשלום בית ברוחניות – שלום בין נפש האלקית לנפש הבהמית, עי"ז שנה"ב מודה ומסכימה לנה"א (שהרי לא יתכן באופן הפכי, ח"ו, שנה"א מודה ומסכימה לנה"ב, כיון ש"גם בשעת החטא היתה (נה"א) באמנה אתו ית'"67. וכשם שיהודי לא יכול להיות גוי, ח"ו, אלא להיפך, שערל יכול להיות יהודי, ע"י המילה והגירות).

וכאמור, שזהו הצינור להמשכת ברכותיו של הרבי – שתהי' שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

[הקהל המשיך באמירת לחיים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א ברך כו"כ בברכות פרטיות68].

**********


1) להעיר מהשקו"ט בין סבי דבי אתונא לריב"ח בשייכות לענין זה (ראה בכורות ח, ב ובחדא"ג מהרש"א שם).

2) "היום יום" כא תשרי, הושענא רבה. ובכ"מ.

3) סוטה יג, סע"ב. זח"א לז, סע"ב.

4) סוטה שם (לגירסת הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש (ד"ה כי כל מצוה)). וראה זח"א קלג, רע"א.

5) תניא שעהיוה"א פ"ז.

6) נתבאר פירוש רש"י "פתח תחילה בשבחו של מקום", דלכאורה מהו השבח בכך ש"החזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה"? והביאור בענין "סיני", ש"ירדה שנאה לעכו"ם עליו" (שבת פט, סע"א). – חסר הביאור (המו"ל).

7) ראה לקו"ת ברכה צד, רע"ב. ובכ"מ.

8) ראה גם שיחת שבת חוה"מ סוכות ס"א (לעיל ע' 30). וש"נ.

9) ראה גם לקו"ש ח"א ע' 272. ועוד.

10) ראה עירובין מג, א-ב.

11) מגילה כט, א.

12) ראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה בארוכה קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל (התוועדויות תשנ"ב ח"א ע' 416 ואילך).

13) תזריע יב, ג.

14) שבת קלב, א. וראה בארוכה לקו"ש חל"ה ע' 53 ואילך (מהתוועדות זו). וש"נ.

15) משנה רפ"ב דתמורה (יד, א).

16) ראה גם לקו"ש שם ע' 58.

17) שבת ד, א. וש"נ.

18) ירושלמי שבת פי"ט ה"ב.

19) לך לך יז, יג.

20) שבת קלז, רע"ב (במשנה).

21) ראה תניא אגה"ק ס"ד (קה, ב). ובכ"מ.

22) שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ב) סוס"ד.

23) בזכרון אחדים: ע"ד המבואר בתניא (פכ"ה) ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד . . אלא שלמטה הוא תחת הזמן כו'".

24) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 44. וש"נ.

25) ראה יומא פד, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סשכ"ח סי"ג.

26) סה"מ ה'ש"ת ע' ו. ע' טו. ע' 30. סה"ש תש"ג ע' 94. ועוד.

27) ברכות סא, ב.

28) ראה לקו"ש שבהערה 16.

29) בנוסח "הרחמן" לברית מילה.

30) ראה גם שבת קל, א. מגילה טז, ב.

31) ראה לקו"ש שבהערה 14 ובהערות שם.

32) יבמות ג, סע"ב.

33) ראה שאגת ארי' סי' כט-ל. וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 237, ובהערות 9-38 שם. וש"נ.

34) הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב.

35) תקו"ז ת"י (כה, ב). וראה תניא פט"ז ואילך.

36) ע' 22. אגרות-קודש שלו ח"א ע' רסו.

37) לשון אדה"ז בתניא אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).

38) ראה לקו"ש ח"ל ע' 172. וש"נ.

39) ראה תניא אגה"ת ספ"ח ואילך. לקו"ת בלק עד, א ואילך.

40) ראה לקו"ת דרושי ש"ש סה, א. ובכ"מ.

41) ראה של"ה בית אחרון (יב, א-ב).

42) ר"פ בחוקותי.

43) בזכרון אחדים: דרגא כזו שבה נאמר "אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו" (ע"פ איוב לה, ו-ז. וראה אוה"ת בחוקותי ריש ע' תרמג. ועוד).

44) יומא פו, ב.

45) כלומר: אין הכוונה להחליף מגזירה גשמית לגזירה רוחנית, ח"ו, ובפרט שגזירה רוחנית היא גרועה וחמורה יותר מגזירה גשמית, כי אם, להחלפה בענין דוגמתו בנוגע לעבודת האדם, כדלקמן בפנים.

46) כתובות סח, סע"א. וראה נדרים מא, רע"א. זח"ג רעג, רע"ב.

47) ראה בחינות עולם ח"ח פ"ב. עיקרים מ"ב ספ"ל. של"ה קצא, ב.

48) דובר גם אודות מחלה מסויימת של עירוב דם ופסולת, שענינו ברוחניות תערובות טוב ורע – חסר הענין (המו"ל).

49) ראה ברכות סג, ב. וש"נ.

50) לג, ט.

51) ראה גם לקו"ש ח"א ע' 112. ועוד.

52) כמובן גם מפס"ד רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה (רפ"ג) אודות אופן החיוב דלימוד התורה קודם הנישואין, שתחלת זמנם בגיל י"ח.

53) זהר ח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, רע"ב. ח"ג קעח, א. וראה ב"ר בתחלתו.

54) סנהדרין לט, א.

55) במדב"ר פ"ב, יו"ד.

56) שמו"ר פ"ב, ה.

57) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 163.

58) נתבאר ההפרש שבין ברכה לתפלה – חסר הביאור (המו"ל).

59) אמר גם שאין להסתפק בדרגת ההתקשרות הקודמת, אלא יש להוסיף ולהתעלות לדרגא נעלית יותר.

[וסיפר, שפגש מישהו יושב בחדרו של הרבי בחושך, ושאלו למה יושב בחושך ואינו יושב במקום האור, והשיב, שבשבילו גם כאן מואר. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

כשנמצאים בחדרו של הרבי – עי"ז שעוסקים בעניניו של הרבי – נמצאים במקום מואר, אבל, באור גופא יש כו"כ דרגות בעילוי אחר עילוי ("ליכטיקער און ליכטיקער"), עד אין שיעור, ולכן, אין להשאר לישב באותו מקום, באותה דרגא, אלא צריכים לילך למקום ודרגא נעלית יותר – חסר המשך הענין (המו"ל).

60) כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה מאד באמירת דברים אלה, ותמך ראשו בשני ידיו, והמשיך לדבר כשראשו הק' מורד, ובתוך הדברים התבטא לאמר: "וואָס ווילט איר פון מיר"... (המו"ל).

61) ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.

62) חסר כל הענין (המו"ל).

63) ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 53. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ חי"א ע' קפח.

64) סה"מ תשי"א ע' 94 ואילך. ולאח"ז בסה"ש תש"י ע' 372 ואילך.

65) והוסיף – בחיוך – שלא יספרו לבני המשפחה ששתה משקה...

66) אבות פ"ב מ"ד.

67) תניא ספכ"ד.

68) לא' שאמר לחיים, שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א מה שמו ובמה עיסוקו, וכשהשיב ששמו משה אליעזר, ועיסוקו בעיבוד רצועות של תפילין, אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:

השם משה אליעזר מדגיש הלימוד וההוראה ממשה רבינו שגם בהיותו במצב קשה ביותר, כשהוצרך לברוח ממצרים למדין, בטח על העזר של הקב"ה, ועל שם זה קרא לבנו אליעזר, "כי אלקי אבי בעזרי" (יתרו יח, ד), ועד"ז בנוגע להמצב עתה במדינה זו, שאין להתפעל מההעלם וההסתר שבאמריקא, אלא להיות סמוך ובטוח על עזרתו ית'.

והמשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א לבאר ההוראה מעיסוקו בתפילין – שתוכנה של מצות תפילין הוא שעבוד המוח והלב, כולל גם הרצועות שנמשכות עד הטבור ולמטה ממנו, כדי שגם הענינים שלמטה מן הטבור יהיו קשורים ומחוברים למעלה (ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' צב. וש"נ).