בס"ד. שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשי"א.

176

בלתי מוגה

א. התחלת פרשתנו היא בהמשך לפרשה שלפנ"ז (פרשת שמות), שסיומה1 בקושיית משה רבינו להקב"ה: "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני"2, ובהמשך לזה באה תשובתו של הקב"ה למשה בהתחלת פרשתנו3: "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו' לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני הוי'".

ומבואר בתורה-אור4 שבמתן-תורה נתגלה שם הוי' (שלא נתגלה להאבות), ובכדי שיוכל להיות גילוי זה – "וידעתם כי אני הוי'" – הוצרכה להיות ההכנה דגלות מצרים, "הרעות לעם הזה".

ומסיים שם5, שזהו גם הטעם לאריכות גלות האחרון – שזוהי ההכנה להגילויים דלעתיד לבוא6.

ב. והנה, כל ענין בתורה הוא אמיתי ונצחי. ומזה מובן, שקושיא בתורה, אף שיש עלי' תירוץ, מ"מ, נשאר מקום להקושיא.

– וכפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם בהתוועדות של חג השבועות7, אודות הקושיא שבתורת חסידות8, למה לא קבעו שמחת-תורה בחג השבועות, "זמן מתן תורתנו", שכיון שקושיא זו נכתבה בתורה, הרי, הגם שיש על זה תירוץ, מ"מ, יש עדיין נתינת מקום לומר ששמח"ת יהי' בחג השבועות. –

וכמו"כ בנדו"ד: כיון שהקושיא "למה הרעות גו'" כתובה בתורה,

177

הרי, גם לאחרי התירוץ ד"וארא גו'", יש עדיין מקום להטענה "למה הרעות".

ג. אחד הטעמים על זה:

אף שיש הכרח בשעבוד הגלות כיון שזהו הכנה להגילויים דלעתיד, מ"מ, יכולים להחליף זאת בשעבוד רוחני.

וכמבואר בתו"א9 כל פרטי השעבוד ד"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה"10 – ברוחניות: "וימררו את חייהם היא התורה כי היא חיינו, בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, ובלבנים דא ליבון הלכתא"11, עיי"ש באריכות.

ד. כשם שענין הגלות כפשוטו יכולים להחליף על ענינים ברוחניות, כמו"כ גם יגיעת וטרדת הפרנסה (שזהו עיקר ענין הגלות12), יכולים להחליף ביגיעה וטרדא בתורה13.

עיקר טרדת הפרנסה היא – רבות מחשבות בלב איש14, עד שאינו יודע כיצד לעשות. וענין זה יכולים להחליף על יגיעה וטרדא בתורה – לייגע את עצמו בתורה, עד שתהי' אצלו סברא לכאן וסברא לכאן, ולא יוכל להכריע ביניהם, שזה מייגע ומטריד ביותר15.

– הגאון הרגצ'ובי16 אמר פעם, שאצלו היום הכי קשה בשבוע הוא יום השבת. באמצע השבוע, כשנעשית אצלו תוקף נביעת השכל

178

ביותר, ונופלים סברות לכאן וסברות לכאן, יש לו עצה – כתיבה, כיון שאותיות הכתב מגבילים את נביעת השכל, ואז נקל יותר להכריע. משא"כ בשבת, כיון שאין עצה זו, מוכרח הוא להתייגע ביותר, עד שיכול להכריע.

ועד"ז מסופר17, שכאשר אדמו"ר האמצעי הי' אומר חסידות הי' שקט מוחלט18, ואעפ"כ הי' אומר לפעמים (בשעת אמירת חסידות): "שאַ שאַ". והסביר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שהי' זה כדי להשקיט את נביעת השכל מהמוח.

ולכאורה, מהו הצורך להשקיט את נביעת המוחין?

ויובן ע"פ האמור לעיל – כיון שמצד נביעת המוחין קשה לעצור ולהכריע בהחלט. תיכף באה העמקה יתרה שמביאה סברא הפכית – כהסגנון הרגיל במאמרי אדמו"ר האמצעי: "דלא כנ"ל".

ה. והנה, אחד הענינים העיקריים דשעבוד מצרים19 הוא – "עבודת פרך".

הפירוש דעבודת פרך הוא – כדאיתא בגמרא20 "שהיו מחליפין . . מלאכת נשים לאנשים", "וזו היא קשה שלא היו רגילין בכך".

וגם הענין דעבודת פרך – צריכים להחליף שתהי' ברוחניות, היינו, שהעבודה בתורה ומצוות צריכה להיות יותר מרגילותו.

וכשם שבעבודת פרך בגשמיות הנה מלאכת נשים קלה ממלאכת אנשים, שהרי "איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש"21, ומ"מ, כיון שלא רגילין בה, הרי זו עבודת פרך – כך גם ברוחניות, העבודה עצמה יכולה להיות דבר קטן ("אַ קלייניקייט"), אבל כיון שבשבילה צריך לשנות את רגילותו, הרי זה תחליף לעבודת פרך בגשמיות.

179

וכמבואר בתניא22 הטעם לדברי הגמרא23 שהשונה פרקו מאה פעמים לבד נקרא "לא עבדו"24, והשונה פרקו מאה פעמים ואחד "עובד אלקים"23 – שאף שאין זה אלא יתרון של פעם אחת, מ"מ, כיון שיש בזה שינוי הטבע, "משום שבימיהם היתה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים", לכן נקרא "עובד אלקים" (ועי"ז מגיע בבחינת היחידה שבנפש: מאה פעמים – עשר כחות הכלולים בעשר, מאה פעמים ואחד – בחינת יחידה, שענינה למעלה הוא בחינת הכתר25).

ו. ועוד פרט בזה:

לא זו בלבד שגם ע"י עבודה קלה, להיותה שינוי רגילותו, הרי היא תחליף לעבוד פרך בגשמיות, והוא נקרא "עובד אלקים",

אלא יתירה מזה, שגם כאשר שינוי הרגילות הנ"ל אינו בפנימיות, היינו, שבפנימיות נשאר ברגילותו הקודמת, ואין זה אלא שכופה את עצמו בעל כרחו – גם אז יש לו המעלה ד"עובד אלקים"

וטעם הדבר – כיון שפנימיות הרצון של איש ישראל הוא טוב, אלא שהיצה"ר אנסו, ועל זה מספיקה גם הכפי' בעל כרחו26.

ז. עפ"ז יובן גם שרבינו הזקן מביא בתניא את משל הגמרא "משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם":

לכאורה אינו מובן: למה צריך להביא בתניא את משל ה"חמרים" – הי' לו להביא רק את דברי הגמרא במעלת השונה פרקו מאה פעמים ואחד? ועכצ"ל, שגם משל ה"חמרים" נוגע להבנת ענין שינוי הרגילות המבואר בתניא.

ויובן בהקדים הידוע, שבמשל שבתורה, כל פרטי המשל מתאימים לנמשל, כי המשל נשתלשל מהנמשל, ובמילא מוכרחים להתאים כל הפרטים27.

וכמו"כ בהנ"ל: "חמור" – נקרא הגוף. ודורשים מיהודי "עזוב תעזוב עמו"28, היינו, שלא להסתפק בעבודה השייכת לנשמה בלבד, אלא לברר גם את הגוף.

180

ושני אופנים בזה:

א) לפעול על הגוף שיחדל להיות חמור ("מאַכן דעם גוף אויס חמור"), לעשותו "מְדַבֵּר" – אתהפכא.

– ידוע הסיפור29, שבשעה שרבינו הזקן עמד לנסוע ממעזריטש לביתו, הלך הרה"ק הרב המלאך (בנו של המגיד ממעזריטש) ללוותו, ואמר המלאך לבעל-העגלה: יש להצליף בסוסים ("מ'דאַרף שמייסן די פערד") שיחדלו להיות סוסים ("די פערד זאָלן ווערן אויס פערד"), ועוד נוסח: שהסוסים ידעו שהם סוסים ("די פערד זאָלן וויסן אַז זיי זיינען פערד"). ואמר רבינו הזקן, שניתוספה אצלו דרך בעבודת ה', ודחה את נסיעתו, ונשאר עוד משך זמן במעזריטש. –

ב) בהיותו במהותו כמו שהוא, יכפה את עצמו וישנה את רגילותו – אתכפיא. וגם ע"י האופן דאתכפיא, נקרא "עובד אלקים".

וענין זה מרומז בפרטי המשל משוק של חמרים:

את החמור – לא קנה, היינו, שהחמור לא נעשה שלו (ובנמשל הו"ע אתהפכא), אלא רק שכרו, והיינו, שהחמור נשאר ברשותו הקודמת30, ואעפ"כ, אינו מתחשב ברגילותו לילך רק עשר פרסי, אלא עובד עמו יותר מרגילותו.

וכמו"כ ברוחניות, שאף שהגוף הוא במצבו החומרי כמו שהוא, מ"מ, עי"ז שכופה את חומר הגוף בעל כרחו עכ"פ, "עובד אלקים".

ח. ובזמנינו זה, עקבתא דמשיחא, מודגש ביותר שהענין דעבודת פרך ברוחניות (שעי"ז זוכים לגילויים דלעתיד) נעשה ע"י שינוי הרגילות אפילו בעבודה קלה, דבר קטן:

לא תובעים מאתנו "גדולות". – הענינים הגדולים, בירור הניצוצים הגדולים31, נפעלו כבר ע"י עבודתם של בני ישראל בדורות הראשונים שהיו בדרגא נעלית יותר,

– ובלשון רש"י בהתחלת פרשתנו: "שדברתי לאבות הראשונים", דיש לומר, שכוונת רש"י בתיבת "הראשונים" (תיבה מיותרת לכאורה) היא לא רק ל"ראשונים" בזמן, אלא גם ל"ראשונים" במעלה, ומצד

181

גודל מעלתם היו יכולים לפעול את הענינים הגדולים, בירור הניצוצים הגדולים –

ואילו בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, ועד לעקבתא דעקבתא דמשיחא [שהרי בהעקב גופא ישנו ציור קומה], נשארו רק ענינים קטנים, ניצוצים קטנים<31> שצריכים לבררם, היינו, שדורשים מאתנו ענינים כאלה שמצד עצמם הם ענינים קלים, אלא, שענינים קלים אלה ניתנו בזמן קשה, מצד גודל ההעלם וההסתר וחושך כפול ומכופל שבעקבתא דמשיחא.

– ענינים שמצד עצמם הם גדולים, מי יודע אם היינו יכולים לפעול בזמן קשה כזה; ולכן השאירו לנו רק ענינים שמצד עצמם הם קלים, אלא שהעבודה בהם היא בזמן קשה.

נשארו רק ענינים קלים, "פכים קטנים" – במכ"ש וק"ו מזה שמצינו ביעקב ש"נשתייר על פכים קטנים וחזר עליהם"32,

[שהרי "התורה חסה על ממונן של ישראל"33, אפילו על (פכים קטנים של) כלי חרס, כמ"ש בנגעי בתים34 "וצוה הכהן ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית", "על מה חסה תורה, אם על כלי שטף יטבילם ויטהרו, ואם על אוכלין ומשקין יאכלם בימי טומאתו, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה"35. ולהוסיף, שגם כלי חרס שאין להם טהרה במקוה ראויים לשימוש בימי טומאתו, אלא שאינו יכול להשתמש בהם בימי טהרתו, ובשביל זה בלבד מוצאת התורה עצה לפנות את הבית לפני בוא הכהן],

ומבואר בזה36 שיעקב הי' מוכן לביאת המשיח, אלא שהתעכב הדבר בגלל "פכים קטנים";

ועאכו"כ בזמננו זה, עקבתא דמשיחא, לאחרי ש"כלו כל הקיצין"37, כולל גם הקיצין שנאמרו על כמה שנים בדורות הכי אחרונים,

– הגיע לידי ביכל-חסידות מארץ ישראל, ובא' המאמרים שבו נאמר "קץ" על שנת תרל"ח38. ועד"ז בנוגע לשנת תרס"ו, כפי שסיפר

182

כ"ק מו"ח אדמו"ר39 שבראש השנה תרס"ו אמר אביו כ"ק אדנ"ע שמתיירא משנה זו מפני שיש בה "קץ" (נוסף על היותה מוצאי שנת העיבור40) –

ונוסף על כל הקיצין עברו גם את כל הגזירות והשמדות רח"ל – הרי בודאי שהגיע כבר הזמן דביאת המשיח, אלא שצריכים להשלים "פכים קטנים", היינו, ענינים כאלה שהעבודה בהם היא קלה, אלא שיש צורך בשינוי הרגילות.

ט. וענין זה מודגש גם בכך שההכנה לביאת המשיח היא ע"י עבודת התשובה – "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין"41, "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"42:

תשובה – אינה תעניות וסיגופים (או נתינת צדקה תמורת התענית), וגם לא אמירת ווידוי, אלא "שיעזוב החוטא חטאו . . ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד"43, וכמ"ש רבינו הזקן באגרת התשובה44 ש"מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד . . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה כו'", שענין זה יכול להיות גם ביום השבת, שאסור בתענית ובאמירת ווידוי.

ונמצא, שעיקר ענין התשובה הוא שינוי הרגילות, ש"משנה מעשיו"45, ועד ש"חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים"46, כיון ששינה רגילותו לפרוש מהם.

ולכן, בשביל עבודת התשובה אין צורך בריבוי זמן, אלא גם בזמן מועט, וגם בזמן מועט ביותר שאינו מספיק אפילו לאמירת "על חטא" או שאר ווידויים, יכולים לעשות תשובה [וכפי שמצינו בכתיבת הגט שנותנים זמן מועט לעדים החותמים על הגט להרהר בתשובה47], כיון שעיקר התשובה היא שיגמור בלבו כו', וענין זה יכול להיות גם בזמן מועט, "בשעתא חדא וברגעא חדא"48.

183

– כ"ק אדנ"ע ביקר פעם במדינת אשכנז (דייטשלאַנד), וקודם נסיעתו משם ליווהו כו"כ מיהודי אשכנז לתחנת הרכבת, ובהתקרב מועד נסיעת הרכבת, באמרם אל הרבי שנשאר עוד רגע אחד לנסיעת הרכבת, נענה הרבי ואמר: ברגע אחד – עוד יכולים לעשות תשובה49.

אלא, שבזמן מועט זה, "רגעא חדא", צ"ל שינוי הרגילות (ע"ד האמור לעיל שמספיקה גם עבודה קלה, אלא שצ"ל באופן של שינוי הרגילות).

ויש לומר, שמרומז גם בהלשון "בשעתא חדא וברגעא חדא" – ש"ברגעא חדא", זמן מועט, יכול וצריך להיות "שעתא חדא", שעה מלשון הפנה, "איין קער"50, שזהו תוכן הענין דשינוי הרגילות אפילו בדבר קטן.

***

י. האמור לעיל אודות שינוי הרגילות שייך גם בנוגע להתקשרות אל הרבי:

עומדים אנו בסמיכות ליום היאָרצייט, שבו נעשית עלי' גדולה ביותר אצל הרבי, ובמילא, גם אצל המקושרים אליו, כהבטחתו51 שנשיאי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם.

אלא שלזה צריך הכנה וכלי – עבודת התשובה – שינוי הרגילות, שעי"ז מתעלים עם הרבי בכל עליותיו, ועוד ועיקר, שזוהי ההכנה לעלי' הכי עיקרית – ביאת המשיח.

יא. ועד"ז בנוגע לקיום ברכותיו והבטחותיו של הרבי, שהכלי לזה הוא שינוי הרגילות – ובהקדמה:

הרבי אמר פעם על עצמו, שתמיד הי' בעל-חוב, אבל, אף פעם לא פשט את הרגל ("ער האָט קיינמאָל ניט באַנקראָטירט")52. ולכאורה, הרי זה תרתי דסתרי: כיון שאף פעם לא פשט את הרגל, עכצ"ל ששילם את חובותיו, וא"כ, איך הי' תמיד בעל-חוב? – אלא הפירוש הוא, שאצל הרבי הי' תמיד הסדר שלפני ששילם את החובות הקודמים, לקח על עצמו חובות חדשים, גדולים יותר, מאנשים אחרים,

184

ולא עוד אלא שגם אלה שהחזיר להם את החובות הישנים, באו מאליהם והציעו להלוות לו עוד, כך, ששני הדברים אמת, שאף פעם לא פשט את הרגל ח"ו, וביחד עם זה, הי' תמיד בעל-חוב, כיון שלקח על עצמו עוד התחייבויות.

ובנוגע לעניננו:

כיון שהרבי אף פעם לא פשט את הרגל ח"ו, צריכים לידע שכל הברכות וההבטחות של הרבי – ה"חובות" שלקח על עצמו – בודאי יתקיימו בפועל. כל אלה שהרבי בירך אותם בבני חיי ומזונא רויחי, וכן אלה שהרבי בירך אותם שהקב"ה ימציא להם שידוכים הגונים – בודאי יקבלו את הברכות במילואם.

אבל, יש צורך בעשיית כלים. – ההשפעות של הרבי ישנם, אבל צריכים לעשות כלים כדי לקבל את ההשפעות.

והכלי לקבלת ההשפעה של הרבי הוא, כאמור, שינוי הרגילות, ועי"ז זוכים לקבלת ברכותיו של הרבי בכל המצטרך, בני חיי ומזונא רויחי.

יב. ההשפעה של הרבי בשנה האחרונה53 היתה באופן שהרבי הראה ריבוי מופתים, אלא שיש כאלה שרצו לראות זאת, ואכן ראו, ואלה שלא רצו, לא ראו. – המופתים היו, אלא שהם לא ראו אותם, ע"ד מארז"ל54 "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו".

ולדוגמא55:

נכנס אברך ושואל ע"ד השגת משרה מסויימת, ועונים לו – המענה של הרבי – שכאשר יקבל את המשרה יתן לצדקה סכום גדול שלדעתו ה"ז יותר מדי [ובסגנון האמור – יותר מרגילותו, היינו, שלא משנה כ"כ גודל הסכום, כי אם, שיהי' יותר מרגילותו]. – בשעת מעשה ראיתי שאינו מוכן לכך. לפני כמה שבועות פגשתי את האברך הנ"ל, ושאלתי אותו מה נשמע בקשר לקבלת המשרה הנ"ל, והשיב לי: בעל-הבית אינו מוכן עדיין.

האמת היא שאם אברך הנ"ל הי' צריך כבר לקבל משרה זו, לא יתכן שיתעכב הדבר מצד בעה"ב, כי, גם אם בעה"ב הוא יהודי בעל

185

בחירה, הרי אינו בעל בחירה בנוגע לפרנסתו של פלוני56. ועכצ"ל, שהוא בעצמו (האברך) אינו מוכן לקבל משרה זו, כיון שלא קיבל על עצמו לקיים את ההוראה של הרבי!

אמנם, כיון שהרבי הוא תכלית הטוב והחסד,

– כידוע57 שכאשר הרבי קיבל את הנשיאות מאביו כ"ק אדנ"ע ביקש שנשיאותו תהי' בחסד וברחמים –

לכן, אף שעדיין אינו מוכן לקיים את ההוראה, הנה לא זו בלבד שאינו כועס עליו,

– לא רק מצד חומר הענין דכעס יותר מכל שאר הענינים [כידוע שהכעס פוגם בעצם הנשמה, כמארז"ל58 "כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו", וזהו הטעם שע"י הכעס יכולים לשכוח הלכות התורה59 (שהם אמת לאמיתו60), כיון שנשמתו מסתלקת ממנו], אלא שלהיותו תכלית הטוב והחסד, לא שייך אצלו ענין של כעס –

אלא אדרבה, ממתין ומצפה אולי סו"ס יהי' מוכן לקבל את ההוראה, ומסייע לו בכך עי"ז שמראה לו באצבע ש"בעה"ב אינו מוכן עדיין", כדי שיבין שהוא – שעליו להיות בעה"ב על חומר הגוף – אינו מוכן עדיין!

ודוגמא נוספת61 – בולטת יותר:

נכנס אברך ומתאונן על אבנים [לא אבנים טובות... אלא אבנים] שנכנסו שלא במקומם – בכליות, והרופא אמר שצריכים לעשות כך וכך. וכשאומרים לו שלא יתפעל מדברי הרופא, הולך ופונה לרופא אחר שחוות-דעתו היא כמו הרופא הראשון, וכבר מחליט לעשות כדברי הרופא, אלא שאינו יכול למצוא את הרופא כיון שנסע מביתו למשך זמן, ובינתיים, יצאו האבנים מהכליות מעצמם! – מופת גלוי!...

[כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שבודאי לא יקפידו אברכים הנ"ל על כך שמוכיחים אותם. וסיפר, שחאָניע62 הי' אומר, שכאשר רוצה

186

להוכיח ("אויסריידן") מישהו, עושה זאת לאחרי קצת משקה ("ביי אַ ביסל משקה"), שאז לא יוכלו לבוא אליו בטענות, כיון שיוכל לתרץ שהדברים נאמרו בהשפעת המשקה...].

יג. ענין זה שראיית המופתים תלוי' בהאדם עצמו (כאמור שאלה שרצו לראות ראו) – יש לבאר ע"פ ענין דוגמתו המבואר בד"ה זכור את יום השבת לקדשו תרכ"ו לאדמו"ר מהר"ש63:

ובהקדמה – שמאמר זה הוא מהמאמרים הראשונים של אדמו"ר מהר"ש שאמרו בחיי אביו הצ"צ, כידוע64 שאדמו"ר מהר"ש התחיל לומר דא"ח ברבים בחיי אביו הצ"צ, שכתב לו65 כתב-רבנות: "ראיתי דא"ח שלך והוטב בעיני מאד". ולהעיר שרצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' להוציא-לאור את המאמרים של זקנו אדמו"ר מהר"ש, ועל הסדר, היינו, מאז שהתחיל לומר חסידות, כולל גם המאמרים הראשונים שאמרם בחיי הצ"צ.

במאמר זה מובא מארז"ל66 על הפסוק67 "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", "לעבדה ששת68 ימים תעבוד ולשמרה שמור69 את יום השבת", ומקשה, "הלא לעבדה בג"ע זהו ציווי, כמו לעבדה זו רמ"ח מ"ע70, שעי"ז עובדי' וממשיכין תוס' אור בג"ע, וששת ימים תעבוד אינו ציווי כלל"?

ובסגנון אחר קצת: כיון ש"לעבדה" נאמר בנוגע לג"ע, ה"ז בודאי עבודה בעניני קדושה, ובפרט ע"פ דרשת חז"ל "לעבדה זו רמ"ח מ"ע", מעשה המצוות; ואילו "לעבדה ששת ימים תעבוד", קאי על עבודת ימי החול בעובדין דחול?

ומבאר, שמצד הבריאה היו כל הענינים באופן של קדושה, ו"לולי חטא אדה"ר לא הי' חול, שהרי נא' ויניחהו בג"ע כו', ורק ע"י החטא, וכתיב71 גם את העולם נתן בלבם, ולכן כשנעשה האדם חול נעשה גם ימ"ב חול . . ולזה הוא עבודת האדם לתקן ימי החול כו'".

ועד"ז בנוגע לעבודתו הפרטית של כאו"א מישראל, שנקרא

187

"עולם קטן"72 – שצריך לידע שכל הענינים מצד עצמם הם עניני קדושה, ואין הדבר תלוי אלא בהנהגתו, שכאשר הנהגתו היא כדבעי, אזי כל עניניו הם עניני קדושה, ובמילא, נעשים כל הענינים בנקל, ללא העלמות והסתרים, כיון שמתבטלים לגמרי מפני הקדושה [כמבואר בתניא73 ש"כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה', כדכתיב כו'", ומביא ד' פסוקים, כנגד ג' קליפות הטמאות וקליפת נוגה74]; וכאשר הנהגתו אינה כדבעי, אזי נעשים עניניו עובדין דחול.

ומזה מובן גם בנוגע לענין המופתים – הנהגה של קדושה ביחס להנהגה בדרך הטבע – שגם כשישנם מופתים יכול להתייחס אליהם כרצונו: כאשר רוצה בכך – רואה מופתים, ואם לאו – מסתכל עליהם כמאורעות שמתרחשים בדרך הטבע, בבחינת "בעל הנס אינו מכיר בנסו".

יד. ויש להוסיף, שמופתים אלה שאינם באים מיד בגילוי – שלכן יכולים להתייחס אליהם כמאורעות טבעיים – נמשכים מדרגא נעלית יותר:

ובהקדם המבואר במאמר הנ"ל "שיש ב' בחינות, הא' סדר השתלשלות, והב' מה שלמעלה מהשתלשלות . . וכמ"ש במ"א75 ההפרש בין עילת העילות לסיבת הסיבות, אשר מקור השתלשלות עו"ע נק' עילת העילות, ושרשו מהקו וחוט ונק' ממכ"ע, אבל סיבת הסיבות הוא מקור אור הסוכ"ע שלא כדרך עו"ע כ"א סיבת הסיבות ע"ד כי הוא צוה ונבראו76, ומשם נמשך שלא כדרך השתל' כו'".

ומובן, שכאשר ההשפעה היא מסדר השתלשלות, בסדר והדרגה, אזי יכולה לבוא מיד בגילוי, משא"כ כשההשפעה היא למעלה מסדר השתלשלות, שלא בסדר והדרגה, אינה יכולה לבוא מיד בגילוי, כבמופתים הנ"ל שאינם באים מיד בגילוי.

ומהמעלות שבהשפעה שאינה באה מיד בגילוי – שבהיותה בהעלם אין לחשוש מאלה שמחפשים לקטרג ולומר שאין פלוני ראוי להשפעה זו, וכן אין לחשוש מעין הרע (כך שאין צורך להגיע להסגולות שהובאו בדברי חז"ל77 בשביל לבטל עין הרע).

188

ובנוגע אלינו – הרי באיזה אופן שתהי' ההשפעה ע"י הרבי, צריכים לעשות את הכלים לקבלת ההשפעה, כאמור, ע"י שינוי הרגילות, שעי"ז זוכים לקבלת ההשפעה בכל המצטרך.

***

טו. ישנו א' שזכה והתנדב להדפסת רשימה מכ"ק מו"ח אדמו"ר לקראת כ"ד טבת78 [מפני טעמים שונים לא רציתי שידעו מי הוא], וברצוני לבקש מכל המסובים שיברכו אותו שגודל הזכות שזכה להדפיס רשימה זו תעמוד לו ולבני ביתו בכל המצטרך להם.

[א' המסובים הכריז אמן, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:] כוונתי שיאמרו גם "לחיים".

*

טז. ברשימה שנדפסה לקראת כ"ד טבת ישנו סיפור שיש בו לימוד והוראה, ככל הסיפורים שגילה כ"ק מו"ח אדמו"ר ברשימותיו, שיכולים ללמוד ריבוי ענינים.

ברשימה הנ"ל79 מספר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם רבינו הזקן אודות השליחות שהטיל מורנו הבעש"ט על תלמידו הגאון ר' חיים ראַפּאַפּאָרט80, ומוסיף81, שבנסיעה זו נתקיימה עוד שליחות גדולה – שבמקום ההוא נמצא מעין אשר מאז בראו הקב"ה הנה איש לא ברך על מימיו ולא השתמשו במימיו לקדושה וטהרה, ועל כך הי' המעין בוכה תמיד, כמאמר82 "מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא", ובנסיעה זו, ששתו מימיו ורחצו בו הידים לתפלת מנחה, נושע המעין. ומסיים, "וזהו ענין השגחה פרטית, אשר כל נברא יש לו זמן עלייתו ועל ידי מי יתעלה, וכל נשמה ונשמה יש לה תכליתה מה ובאיזה מקום עלי' לעבוד ולתקן".

ויש ללמוד מזה, שאם הדברים אמורים בנוגע למעין גשמי, עאכו"כ שכן הוא בנוגע למעין רוחני, כדלקמן.

יז. והענין בזה83:

189

בנפשו פנימה של כאו"א מישראל יש מעין, אלא, שיש כאלה שהמעין שלהם מכוסה בשכבה עבה של עפר ואבנים, וצריכים לחפור בעומק ולהסיר את ריבוי העפר והאבנים כדי לגלות את המעין שבתוכם, ויש כאלה שהמעין שלהם מכוסה בשכבה דקה בלבד של עפר, כך שאין צורך לחפור בעומק כדי לגלות את המעין, ויש כאלה שאצלם התפרצה נביעת המעין בגלוי.

והנה, כשפוגשים יהודי שבמשך ריבוי שנים לא התגלה אצלו המעין, עלולים לטעות ולחשוב שאין סיכוי לגלות אצלו את המעין, ויתירה מזה, אולי גם בהעלם אין אצלו מעין, שהרי, מבואר בחסידות84 שכל דבר שישנו בהעלם בהכרח שיבוא לידי גילוי, וכיון שבמשך ריבוי שנים לא נתגלה אצלו המעין, ה"ז הוכחה לכאורה שגם בהעלם אין אצלו מעין.

והמענה לזה – במכ"ש וק"ו מהסיפור הנ"ל אודות מעין גשמי:

ומה מעין גשמי, אף שעברו יותר מחמשת אלפי שנים שלא נתברר המעין, הגיע סו"ס זמן עלייתו ובירורו – עאכו"כ מעין רוחני, גם אם עברו ריבוי שנים שהמעין מכוסה בעפר ואבנים, בודאי שסו"ס תפרוץ נביעת המעין בגלוי, כיון ש"כל נברא יש לו זמן עלייתו".

זאת ועוד:

יתכן שהסיבה לכך שבמשך ריבוי שנים לא נתגלה המעין אצל פלוני, היא (לא באשמתו של פלוני, שמצדו יכול הי' המעין להתגלות מזמן, אלא) באשמתו הוא, שעליו הוטל התפקיד לחפור ולגלות את המעין אצל פלוני [שהרי נוסף לכך ש"כל נברא יש לו זמן עלייתו", ה"ז תלוי גם "על ידי מי יתעלה"], ובגלל העדר פעולתו או שפעולתו אינה כדבעי, מתעכבת אצל פלוני התגלות המעין.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב בא' ממכתביו במענה לא' שהתאונן שמתעסק עם הזולת ואינו מצליח לפעול עליו, שהחסרון הוא (לא מצד הזולת, אלא) מצדו הוא, שפעולתו אינה כדבעי, שכן, דבר ברור הוא שאצל הזולת יש מעין, ואם לא הצליח עדיין לגלות את המעין, ה"ז מצד החסרון שבו. וכשידע שהחסרון הוא בו, אזי ישתדל לחפור באופן המתאים, בעומק יותר, כולל גם לחדד את הברזל שחופרים בו ולהסיר ממנו החלודה וכו', וכשיחפור באופן המתאים בודאי יתגלה המעין.

190

ולהוסיף, שבסיפור הנ"ל אירעו כמה נסיונות: כאן ניתקו המושכות, כאן נפל אופן וכו', ואעפ"כ, עמד בכל הנסיונות, והצליח למלא את השליחות, ולא זו בלבד שפעל בירור המעין, אלא עוד זאת, שעי"ז נתעלה גם הוא בעצמו לדרגא נעלית יותר. ומזה מובן גם בנוגע להפעולה דבירור והתגלות המעין הרוחני, שיתכן שיהיו כמה נסיונות ויצטרך לעמוד בהם, אבל סו"ס יצליח לגלות את המעין אצל הזולת, ועי"ז יתעלה גם הוא לדרגא נעלית יותר, כמובן ממארז"ל85 על הפסוק86 "מאיר עיני שניהם הוי'", ולא עוד אלא ש"יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב"87.

***

יח. כשנה88 לערך לפני ההסתלקות התחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר לחתום היו"ד שבשמו בכתב אשורי89, כתב קודש.

– פעם היו כל בני ישראל כותבים בכתב אשורי, אבל אח"כ התחילו להשתמש בכתב משיטה (כתיבה רהוטה), כדי שלא להשתמש בכתב קודש בשביל עניני חול (כמ"ש הרמב"ם90). ולהעיר, שהנהגה זו הייתה גם אצל הרבי, דאף שכל עניניו הם עניני קדושה, מ"מ, יש בזה גופא חילוקי דרגות כו', ובזה נתחדש בשנה האחרונה שהי' חותם היו"ד בכתב אשורי, כתב קודש.

ובביאור תוכן הענין – יש לומר:

אות יו"ד מורה על ענין הקדושה – "העשירי (יו"ד) יהי' קודש"91, ולא עוד אלא שגם "תמורתו יהי' קודש"92 [אפילו "תמורה", שהיא רחוקה יותר מ"חילוף", כמובן מדיוק לשונו של רבינו הזקן בשעהיוה"א: "חילופים ותמורות"93, "חילופים דחילופים כו' ותמורות דתמורות כו'"94]. וענין זה מודגש יותר בכתיבתה של האות יו"ד בכתב אשורי, כתב קודש.

וחתימת היו"ד בכתב אשורי (כתב קודש) היתה בכל מכתב שכתב

191

הרבי לכאו"א מישראל, למגדול עד קטן, יהי' מי שיהי' – שבזה מודגשת תביעתו של הרבי לעשות מכל הענינים קודש, "הוא ותמורתו יהי' קודש".

יט. ויש להוסיף בזה בעומק יותר:

אות יו"ד בכתב אשורי – אף שבכללות ה"ה נקודה שלמעלה מהתפשטות, ובפרט קוצו של היו"ד שאינו אלא משהו בלבד, בחי' דלא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל95, שרומז על בחי' היחידה96, הרי, בפרטיות יותר, יש בה קוץ למעלה, קוץ למטה, ונקודה באמצע שמחברת אותם.

ויש לומר, שבחתימת אות יו"ד של שמו בכתב אשורי, התקשר הרבי בבחינת היחידה שלו, קוץ שלמעלה, עם בחינת היחידה של כאו"א מאתנו, קוץ שלמטה.

ובהתאם לכך צריכים גם אנו להתקשר בבחינת היחידה שלנו, קוץ שלמטה, עם בחינת היחידה של הרבי.

והעצה לזה – לשנות את הרגילות, וכאמור, אפילו דבר קטן, משהו (כמו הקוץ שלמטה שאינו אלא משהו) בלבד, אלא שעשייתו אינה ע"פ הרגילות אלא יותר מרגילותו, מצד קבלת עול, ועי"ז מתקשרים עם הקוץ שלמעלה, בחינת היחידה של הרבי.

ובלשון הפיוט97: "חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך, יחידה לייחדך" – שכדי להיות "חבוקה ודבוקה בך", צ"ל "טוענת עולך", ענין הקבלת-עול, ועי"ז נעשה "יחידה לייחדך".

**********

191א

ב"ה, ראש חודש שבט, ה'תשי"א.

ברוקלין, נ.י.

אל אנ"ש, תלמידי התמימים, וכל הקרובים לחסידות וחסידים די בכל אתר ואתר

 ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

לקראת בא יום הגדול והקדוש הוא יום עשירי בשבט, יום הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ – הנני לעורר אודות מאמרו שנתן להדפיס ליום ההסתלקות, הוא ד"ה באתי לגני – יו"ד שבט תש"י.

אשר בטח תלמדו אותו בליל ויום ההילולא.

ובלשון נשיאנו במכתביו (קונטרס ג, קונט' לו):

מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים, אשר כאו"א מאנ"ש יזכה שיאיר עליו ועל כל ב"ב שיחיו זכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר מסר ונתן נפשו הק' עלינו להדריכנו במעגלי צדיקי יסוד עולם הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להושע בבני חייא ומזונא רויחא.

אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו, התעוררו נא ובאו לחצרות ה', בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אל התפלה ואל למודי השיעורים ברבים, והתועדו באהבת רעים לחזק את הלמודים בתמיכת לומדי תורה ועוסקים בעבודת השי"ת.

אנ"ש ותלמידי התמימים, וכל הנוטלים חלק בדרכי החסידים והחסידות עמדו הכן כולכם, אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, לקבל ברכת הוי' בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם, אשר ישפיע השי"ת לכם ולנו על ידי התעוררות רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים האמתים, ע"ד מכניסי רחמים, אשר יעורר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בעל ההילולא, וברוכים תהיו בבני חייא ומזונא רויחא.

מנחם מענדל שניאורסאהן

191ב

ב"ה, ראש חודש שבט, ה'תשי"א.

ברוקלין, נ.י.

אל אנ"ש, תלמידי התמימים, אל המקושרים או השייכים אל כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ,

 ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה על שאלת רבים אודות סדר מפורט ביום העשירי בשבט הבע"ל, הוא יום היאָרצייט של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנני בזה להציע:

בשבת קדש שלפני היאָרצייט ישתדלו לעלות לתורה.

אם אין מספר העליות מספיק – יקראו בתורה בחדרים שונים, אבל לא להוסיף על מספר הקרואים.

ישתדלו שמפטיר יהי' הגדול שבחבורה – בריצוי רוב המנין – או על פי הגורל.

יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום היאָרצייט, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני – שחרית, שלישי – מנחה כדי לזכות בזה מספר יותר גדול של אנ"ש.

להדליק נר שידלק כל המעת לעת. אם אפשר בקל – נר של שעוה.

בשעת התפלות ידלקו חמשה נרות.

אחר התפלה (בבוקר – אחר אמירת תהלים) ילמוד (יסיים)

191ג

המתפלל לפני התיבה פכ"ד דכלים ופ"ז דמקואות. אח"כ יאמר המשנה ר' חנניא בן עקשיא כו' ויאדיר. בלחש – איזה שורות בתניא, קדיש דרבנן.

אחר תפלת ערבית – יחזרו חלק מהמאמר דיום ההסתלקות (ד"ה באתי לגני, נדפס בקונטרס ע"ד) בע"פ. ואם אין מי שיחזור בע"פ ילמדוהו בפנים. וכן אחר תפלת הבוקר. ולסיימו אחר תפלת מנחה.

בבוקר קודם התפלה – פרק תניא. וכן לאחר תפלת מנחה.

בבוקר קודם התפלה ירים כל אחד תרומה להענינים השייכים לנשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, בעד עצמו ובעד כל אחד מבני ביתו שיחיו, וכן קודם תפלת מנחה.

לאחר תפלת הבוקר וחזרת הדא"ח – יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או עכ"פ לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אח"כ בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו.

במשך המעת לעת – ללמוד פרקי המשניות של אותיות השם.

במשך המעת לעת – לעשות התועדות.

לקבוע שעה במשך המעת לעת – לבאר לבני ביתו שי' אודות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו.

במשך המעת לעת – לבקר (אלו הראוים לזה) בבתי הכנסיות ובבהמ"ד אשר בעיר לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנתו ע"ד אמירת תהלים, לימוד חומש עם פירש"י – ובמקומות המתאימים – גם ע"ד לימוד התניא כפי שחלקו לימות השנה. – אם באפשרי לעשות כל הנ"ל מתוך התועדות.

במשך המעת לעת – לבקר (המוכשרים לזה) במקום כנוסי הנוער החרדי – ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי – ולבאר להם איך שחבה יתירה נודעת להם תמיד מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר להם את אשר תבע מהם והתקוה והבטחון אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את

191ד

תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער.

***

מובן אשר, אם זהו מתאים לתנאי המקום, ימשיכו בכל הנ"ל בימים אשר אחרי היאָרצייט ובפרט ביום הש"ק שלאחריו.

***

והוי' יחיש ביאת גואלנו והקיצו ורננו שוכני עפר, ונשיאינו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, בעל ההילולא, בתוכם ישמיענו נפלאות וינהלנו בדרך העולה בית א-ל.

מנחם מענדל שניאורסאהן

**********


1) מכאן עד סוף ס"ז הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ס"ע 115 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ה, כב.

3) ו, ב-ז.

4) פרשתנו נו, סע"א ואילך.

5) שם, ד. וראה גם שם ר"פ שמות (מט, א).

6) שאז יהי' גילוי פנימיות התורה, טעמי תורה (מהנחה בלתי מוגה).

7) סה"ש תש"ב ריש ע' 125.

8) ראה סה"מ תרפ"ט ע' 56; תרצ"ו ע' 41. וש"נ.

9) ר"פ שמות.

10) שמות א, יד.

11) ראה זהר ח"א כז, א. ח"ג קנג, א (ברע"מ).

12) תו"א נח ח, ד.

13) ולהעיר גם ממארז"ל (אבות פ"ג מ"ה) "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ": "עול" – מוכרח להיות, כיון ש"אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז. וראה סנהדרין צט, ב), אבל, הברירה בידו לקבל על עצמו (ע"פ תורה) "עול מלכות ועול דרך ארץ", או לקבל על עצמו "עול תורה", שאז, "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" (מהנחה בלתי מוגה).

14) ד"ה מים רבים תרל"ו בתחלתו.

15) וזהו החילוק שבין בינה לדעת: בינה – "בינה ציירא ציורים" (ראה זהר ח"א כ, ב. ח"ב עג, ב ואילך. סה"מ תש"י ס"ע 15), שמציירת ציורים שונים בנקודת ההשכלה, ועד שמצד ריבוי הסברות ביותר יכול לאבד את נקודת ההשכלה, כמשל נהר גדול שמימיו זורמים במרוצה גדולה ושוטפים הכל; ודעת – יש בו הכח להחליט ולהכריע ולבוא אל הסברא האמיתית (ראה סה"מ עת"ר ע' קיב ואילך. תרפ"ד ע' קלח ואילך), אבל בשביל זה יש צורך ביגיעה גדולה ביותר, כמבואר בחסידות (המשך תרס"ו ע' עח ואילך. ובכ"מ) בפירוש המאמר (זח"א קל, ב) "אינון דדחקין למלה דחוכמתא" (מהנחה בלתי מוגה).

16) ראה אודותיו – סה"ש תרפ"ה ע' 70 הערה 7.

17) סה"ש תרצ"ז ע' 163. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ד אדר שני).

18) עד כדי כך, שבין כל הקהל הגדול שהי' נוכח בעת אמירת חסידות לא נשמע אפילו קול שיעול, כיחה וניעה כו', גם אצל אלה שהיו רגילים להשתעל מצד מצב בריאותם; הקול היחידי שנשמע הי' קול המאמר-חסידות, שחדר את כולם ("עס האָט אַלעמען דורכגענומען"), הן אלה שהבינו את המאמר, והן אלה שלא הבינו את המאמר.

פעם ביקר בליובאַוויטש ה"אינספּעקטאָר" הייבנטאַל, ועבר סמוך לחצירו של אדמו"ר האמצעי בעת אמירת חסידות, ובראותו את ריבוי האנשים העומדים בשקט מוחלט וללא תנועה כו', התפלא מאד על היכולת לרתק ("נעמען") אנשים רבים כל כך (מהנחה בלתי מוגה).

19) שעי"ז זכו למ"ת, ודוגמתו בשעבוד דגלות האחרון שעי"ז זוכים לגילויים דלעתיד (מהנחה בלתי מוגה).

20) סוטה יא, רע"ב ובפרש"י.

21) יבמות סה, ב.

22) פרק טו.

23) חגיגה ט, ב.

24) מלאכי ג, יח.

25) ראה לקו"ת פ' ראה כב, ג. וש"נ.

26) ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.

27) ראה גם שיחת שמחת בית השואבה סט"ז (לעיל ס"ע 26). וש"נ.

28) משפטים כג, ה. וראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סכ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט). וראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ס"ט (לעיל ע' 88).

29) לקו"ד ח"א ל, א.

30) ולכן פטור השוכר אם מתה מחמת מלאכה, כיון ששכרו רק כדי להשתמש בו למלאכה, אבל לא נכנס לרשותו להתחייב באחריותו אם ימות מחמת מלאכה (מהנחה בלתי מוגה).

31) ראה תו"א וישב כז, ד.

32) חולין צא, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לב, כה.

33) ר"ה כז, א. וש"נ. וראה כש"ט סרי"ח.

34) מצורע יד, לו.

35) תו"כ ופרש"י עה"פ.

36) ראה תו"א ר"פ וישלח. תו"ח ס"פ וישלח.

37) סנהדרין צז, ב.

38) ראה מגדל עז (כפ"ח תש"מ) ע' תצט ואילך. וש"נ.

39) בהוספות לסה"מ תרס"ו בסופן – (קה"ת, תנש"א) ע' תרפח. וראה מגדל עז שם ע' תצא ואילך. וש"נ.

40) ראה סה"ש תרצ"ז ע' 157. וש"נ.

41) רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

42) ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ.

43) רמב"ם שם פ"ב ה"ב.

44) פרק א.

45) רמב"ם שם ה"ד.

46) שם ספ"ז.

47) ראה רמ"א בסדר הגט ס"ב (שו"ע אה"ע לאחרי סקנ"ד).

48) זח"א קכט, סע"א. וראה קידושין מט, ב.

49) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 79.

50) ראה לקו"ת דרושי ר"ה סא, א. סג, ד. סה"מ קונטרסים ח"ב שצו, ב. ח"ג ע' קד.

51) אגרות-קודש שלו ח"א ע' קמא.

52) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 132.

53) לאחרי ההסתלקות (המו"ל).

54) נדה לא, א.

55) מלבד ב' הדוגמאות דלקמן – הובאה דוגמא שלישית, שחסרה ברשימה (המו"ל).

56) ראה תניא אגה"ק רסכ"ה (קלח, ב). לקו"ש ח"ז ע' 14, ובהערה 22 שם.

57) ראה שיחת שמח"ת תרצ"ג (נעתקה באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' שנג. וראה "רשימות" חוברת קפ ע' 9 (נעתק ב"היום יום" כ חשון)).

58) הובא בלקו"ת פינחס פ, ד. וראה ר"ח שער האהבה פי"א (ד"ה עוד אפשר – צו, ב). וש"נ.

59) ראה פרש"י מטות לא, כא.

60) ראה סה"מ תרכ"ז ע' רפב. ע' רצא. המשך תרס"ו ע' תלא.

61) ראה ימי בראשית ס"ע 351.

62) הרה"ח ר' אלחנן דובער מרוזוב הי"ד – ראה אודותיו סה"ש תרפ"ט ע' 32 הערה 16. וש"נ.

63) מאמר ראשון בסה"מ תרכ"ו שעמד לצאת לאור בימים הסמוכים (וראה בפתח-דבר שם) – המו"ל.

64) ראה ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז. תשנ"ז) ע' 13 ואילך.

65) אגרות-קודש שלו ח"א ע' שסג. וש"נ.

66) ב"ר פט"ז, ה.

67) בראשית ב, טו.

68) יתרו כ, ט.

69) ואתחנן ה, יב.

70) נסמן בלקו"ש חט"ו ע' 71 הערה 12.

71) קהלת ג, יא.

72) תנחומא פקודי ג. זח"ג לג, ב. תקו"ז תס"ט (ק, ב. קא, א).

73) פי"ט (כה, סע"א).

74) ראה לקוטי לוי"צ הערות לתניא שם (ע' ד).

75) ראה מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' קלא. אוה"ת יתרו ע' תשלה ואילך. ועוד.

76) תהלים קמח, ה.

77) ברכות נה, ב. ועוד.

78) ליקוט לב שי"ל לקראת כ"ד טבת שנה זו (לקו"ד ח"ד תקפג, א ואילך). – וראה ימי בראשית ע' 4-343.

79) לקו"ד שם תקפד, א ואילך.

80) ראה אודותיו – בהנסמן בלקו"ד שם הערה 2.

81) שם תקצו, סע"א ואילך.

82) ראה תקו"ז ת"ה (יט, סע"ב). ת"מ (פ, א).

83) בהבא לקמן – ראה גם סה"מ תרח"ץ ע' קלא ואילך. וש"נ.

84) ראה המשך תרס"ו ע' קפ. ובכ"מ.

85) תמורה טז, א.

86) משלי כט, יג.

87) ויק"ר פל"ד, ח.

88) סעיף זה הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס (בקיצור) בהוספות ללקו"ש ח"ב ע' 509. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

89) ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' קיב. וש"נ.

90) הובא בב"י לטור יו"ד סרפ"ג. וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ב ס"ע רכח. וש"נ.

91) בחוקותי כז, לב.

92) שם, לג.

93) פרק א.

94) פרק יב.

95) ראה לקו"ת פינחס פ, סע"ב.

96) לקו"ת פ' ראה כז, א.

97) נוסח הושענות דיום ג' דחגה"ס.

נדפסה בסה"מ תש"י בתחלתו. לקו"ש חי"א ע' 216. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד אגרת תתפד.

הנני בזה: ראה ג"כ מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ע"ד היאָרצייט הראשון של אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (חכמי ישראל בעש"ט ע' לג [ולאח"ז באגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' קלח]).

יקראו . . אבל לא להוסיף: הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשם אביו. ועיין שו"ת צ"צ חאו"ח סל"ה.

של שעוה: ר"ת ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר.

חמשה נרות . . (יסיים): ראה קונטרס ב' ניסן ה'תש"ח, וה'תש"ט.

נדפסה בסה"מ תש"י בתחלתו. ספר המנהגים ע' 95. לקו"ש חי"א ס"ע 216 ואילך. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד אגרת תתפה.

בלחש . . בתניא: כך נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.